פיו וליבו שווים. אורי מאיר-צ'יזיק (צילום: אסף רונן)
פעמים רבות אני מחליטה על עקרון מסוים ועל הנהגת שיטה וסדר בחיי, אבל לא עובר יום והנה לא עמדתי באחד מהגבולות שהצבתי. לא מדובר בעקרונות מוסריים -- עליהם אין לי צורך להחליט והם חלק בלתי נפרדת מההוויה. הכוונה היא לשינוי הרגלים ישנים, התרגלות לחשיבה חדשה במקום זו הישנה, שלא משרתת אותי טוב.
המשמעת העצמית הרופפת גורמת לי כמעט להעריץ אנשים שליבם ומעשיהם חד הם. אחד מהם הוא אורי מאיר-צ'יזיק. את אורי פגשתי בנסיבות מקצועיות, אדם נעים, אדיב ומאוד דייקן. כשקראתי באתר שלו שהוא מתמסר לשנה של אכילת אוכל מקומי, לא התפלאתי. הדיוק הזה, הנדיר מאוד במחוזותינו, העמידה בזמנים ובמילה, יחד עם סקרנות ולמדנות אין קץ, מביאים אותו להיות אחד מאותם הנדירים המסוגלים לעמוד בעקרון שיכול להכביד על אורח החיים השגרתי, להתמסר אליו ולהתחייב במלוא הרצינות וההנאה.
יתרונות מכל כיוון
מאיר-צ'יזיק הוא יועץ תזונה ומתמחה בהיסטוריה של התזונה, שגם כך נהג להקפיד מאוד על מזון בריא, עד שלא נעים לי להוסיף סוכר לתה שאני שותה מולו בבית הקפה בו נפגשנו לראיון.
לתנאי הגידול יש חשיבות רבה. אורי מאיר-צ'יזיק (צילום: אסף רונן)
מהו מזון מקומי ומהם יתרונותיו?
"המונח הזה, 'מקומי', מכיל בתוכו כמה מאפיינים ובעיקר כוונתי לתנאי הגידול של מוצר המזון, צומח או חי. תנאי הגידול הם אופי החקלאות, האם הצמח רוסס ברעלים או שגדל בשימוש בהדברה ביולוגית? האם בעל החיים צרך ויטמינים או אכל עשבי בר? ה'מקומיות' עוסקת גם בתנאי ההעסקה של העובדים ובהיותה מסייעת לקהילה. כלומר, אם נקנה תוצרת מקומית, הכסף יישאר בקהילה וגם יחזור אל הצרכן וכך ניטיב עם החקלאי, או עם הירקן, הקצב והאופה הפרטיים ולא נדאג להתעשרותם של בעלי הרשתות הגדולות, העשירים גם כך.
מה גם, שאם קונים מבית עסק קטן, גדול הסיכוי שבעל בית העסק מכיר את מקורות המזון שהוא מוכר, להבדיל מהמוכרים ברשתות הצרכנות. צריכת מזון מקומי אם כן, לא רק טובה ובריאה לגוף, אלא מאלצת את הצרכן לחשוב רגע לפני שהוא קונה ולפני שהוא מכניס דבר מה לפה".
את מאיר-צ'יזיק, לקט בנשמתו, האתגר רק הלהיב. הוא דחף אותו להגיע למקומות נידחים ולמגדלים, שהתחקה אחריהם כמו בלש שמפזרים לו פירורי רמזים בחנויות תבלינים קטנות, במאפיות ובשדות מוריקים. כדי לא להיטלטל ברחבי הארץ משבוע לשבוע, הוא קונה בכל פעם כמות גדולה ומאחסן, כמו בעת העתיקה. הוא איתר חיטה מקומית, חומוס וגם עדשים הגדלות בגדה מהערבית.
"כחובב בישול אני יכול להעיד שאין תחליף לחומרי הגלם המשובחים שבהם אני משתמש מאז התחלתי בצריכת המוצרים המקומיים". הוא מודע לכך שחלק ממוצרי המזון לא גדלים פה וממליץ למי שרוצה לשפר את איכות המזון שהוא צורך, אך לא מעוניין לוותר על מוצר מסוים, להקפיד על שאר המדדים של מזון מקומי, גם אם לא גודל בארץ.
אתה טוען שיש מי שמחליט מה אנחנו אוכלים. מי המחליט ומה הוא מכניס לנו לצלחת?
"המדינה מסבסדת קמח לבן, מוצרי חלב וסוכר. הם מוגשים בבתי החולים ובמוסדות החינוך. לפחות בעניין הקמח הלבן יש כמעט קונצנזוס שאיננו בריא, את שני האחרים הוצאתי מזמן מהתפריט האישי. מלבד הנזק הגופני שבמזון לא בריא, תזונה טובה מסייעת ביכולת הריכוז של הילדים. מכיוון שמוצרי היסוד המסובסדים זולים בהרבה מאלה הבריאים יותר, ברור שמרבית האנשים יעדיפו לצרוך אותם. בכלל, צרכנות נבונה לא רק של מזון, יכולה למנוע קשיים כלכליים רבים. חשיבה לפני הצריכה יכולה לצמצמם את ההוצאות ולשפר את איכות החיים וכן את שמירת הסביבה.
במחאה החברתית עולה זעקתם של ההורים על העלות הגבוהה של גידול הילדים. לשיטתי, גידול הילדים לא חייב להיות כה יקר. אם קונים עגלת תינוק זולה או מקבלים אחת משומשת, אם יורשים בגדים מחברים או מבני משפחה, העלויות מצטמצמות. אם המדינה היתה מאפשרת להורים חופשת לידה סבירה במקום זו הבלתי הגיונית הנהוגה בישראל, הם לא היו נזקקים לשלם על חינוך מגיל שלושה חודשים, אלא נמצאים עם הילדים שלהם ומגדלים אותם בעצמם".
האתגר מלהיב אותו. אורי מאיר-צ'יזיק (צילום: אסף רונן)
איך אפשר להתחיל בשינוי מבלי להפוך לגמרי את אורח החיים?
"מי שרוצה לשנות מעט בהרגלי התזונה והצריכה שלו ויכול לעמוד בצעדים קטנים הנעשים בהדרגה, יכול להתחיל בלא לקנות ברשתות הגדולות, אלא לבחור בשר אצל הקצב, לברור ירקות אצל הירקן, לקנות לחם אצל האופה ורהיטים אצל הנגר ולעצור לרגע את הקשר המיידי שבין היד לפה".
ובאשר לי, אני מתחייבת שגם השנה אמשיך לאכול לצד השוקולד המריר והקפה שלי גם מנה גדושה של ייסורי מצפון.
פוסטים נוספים של גוני היימס:
