"שנה שלמה חיכיתי לו". בוב דילן (צילום: gettyimages)
כשאמרו שבוב דילן מגיע לארץ, הייתי בן 16. זה היה ב-1987. לא ממש הכרתי אותו, אבל ידעתי שכדאי. בדיוק שנתיים לפני כן, בגיל 14, נסעתי עם חברים להופעה בצמח כדי לראות את שלום חנוך. גם אותו לא הכרתי אז. למעשה, הגעתי לשם בעיקר כדי לראות את דני סנדרסון שהופיע לפניו.
אחרי שסנדרסון נתן את שלו הרגשתי שההופעה נגמרה ושעכשיו נותר רק להעביר את הזמן עם ההוא, איך קוראים לו? שלום חנוך, זה שכולם כל כך מתפעלים ממנו. אני לא אשכח את הרגע ששלום עלה לבמה, התחיל לפרוט על הגיטרה ופתח את ההופעה עם "ילדים של החיים". ואז נכנסו התופים, הבס והאורגן. זה היה באמת רגע ששינה את חיי.
"שינה לי את החיים". שלום חנוך שר את "ילדים של החיים"
כל תפישת המוזיקה שלי השתנתה באותה שנייה, שבה ערכתי היכרות ראשונית, אינטימית, עם עולם הרוק. עם העוצמה והרגש שמתפרקים ממנו, בעיקר אם אתה בן 14. מיד, בלי להפסיד זמן, התחלתי לגדל שיער ולחרוש על הגיטרה.
כששנתיים אחר כך הודיעו שדילן מגיע, ושהוא הגורו הגדול - ולמרות שידעתי לנגן רק את "שרה" על הגיטרה - קניתי כרטיס, מיד, שנה לפני מועד ההופעה. שנה שלמה הכרטיס היה בארנק שלי, עם התאריך הנכסף. אבל על ההופעה ההיא אתם יודעים כבר.
נקווה שהלילה הוא יהיה במיטבו.
"החדר האינטימי" עם דרור שוסטק. היום ב-17:00 (שידור חוזר ב-22:00) ברדיו מהות החיים
