העולם הרי לא צריך עוד ילדים

ישנם זוגות שהשאלה הזו אינה מטרידה אותם כלל. כחלק מזרימת החיים הם מותנים להתחתן ולהוליד ילדים, שיתחתנו גם הם ויולידו ילדים וחוזר חלילה.

אם מכוחה של מצוות "פרו ורבו" ואם מכוחה של הנורמה בחברה בה גדלו – הם מותנים מראש להוליד ילדים, ואם הדבר לא מצליח להם, מסיבות כלשהן, הם מרגישים שמשהו עמוק פגום בחייהם. הם מרגישים "לא נורמליים" והדבר מעורר בהם רגשות קשים. אבל כל מי שאינו פועל מתוך הרגל ונורמה חברתית מוצא את עצמו שואל את השאלה: האם נכון להביא ילדים לעולם? ואם כן - כמה ולמה?

כמי שבעצמו מתמודד עם בעיות פוריות שונות כבר שנים, כמי שההורות איננה נתפשת אצלו כמשהו אוטומטי אלא כבחירה מודעת, כמי שאימץ שתי בנות, הוליד בן ביולוגי על-ידי שימוש בהפריה חוץ-גופית ושקל להביא ילד נוסף לעולם – אני רוצה לגעת בנושאים שונים הקשורים לפריון, לידה והורות מתוך הזווית שבה אני לומד את העולם, הנעזרת רבות בחכמת זקני השבט שלנו – חז"ל והמקובלים.

כדור הארץ מאוכלס כיום הרבה יותר מדי. אם קצב גידול האוכלוסין לא יואט, אומרים המומחים, נגיע בקרוב לפיצוץ אוכלוסין, מחסור במים, באנרגיה ובמזון ולניצול של כל השטחים הפתוחים על פני הפלנטה בה אנו חיים.

לכן כל מי שהינו בעל "תודעה ירוקה" ומודע לקצב הצריכה המואץ של האנושות הגדלה והולכת חייב בסופו של דבר לשאול את עצמו האם נכון להוליד ילדים - ואם כן, כמה.

האופן שבו אני בחרתי להתמודד עם הנושא הוא להתחייב פנימית שהילד או הילדה אותם נזכה בעזרת השם להוליד, יגדלו מתוך מודעות לתיקון עולם. אם יותר אנשים על פני כדור הארץ יינקו, בנוסף לחלב אמם, את המודעות לשלום הפלנטה, לתיקון העולם ולריפוי המציאות – יש סיכוי רב יותר שהאנושות תוכל להתרפא מתחלואיה.

כל ילד סופג מהוריו ערכים - באופן מודע ובעיקר באופן בלתי מודע - בחיקוי של דוגמה אישית. הבקשה והתפילה שלנו היא להביא לעולם ילדים שיהוו רפואה לעולם בעצם נוכחותם בו, ועל ידי פעולתם בו. דבר אחד ברור לנו - שכדי לעשות זאת עלינו לחנך את עצמנו תחילה באותו כיוון, אפילו לפני שהזרע יתחבר עם הביצית ויצור את רקמת החיים הראשונית שתישא את נשמתם בגוף.

להורים אין שליטה על הנשמה שתהיה לילד וגם לא על מבנה גופו, אבל בין השכבה הפנימית של הנשמה ובין השכבה החיצונית של הגוף נמצאת שכבה נוספת, שלפעמים קוראים לה בקבלה "לבושי הנפש" – ועליה יש להורים השפעה מרובה.

למה אחראית שכבת לבושי הנפש? לאופן שבו משתקפת הנשמה של האדם בגופו, ועד כמה קל או קשה יהיה לה לזרוח דרכו. שכבת לבושי הנפש של הילד מושפעת מאוד ממצבם הנפשי והרוחני של ההורים, אומרים המקובלים. ולכן יש באפשרותנו להעניק לנשמת ילדינו לבוש זך ובהיר – שדרכו קל יהיה לנשמתם לזרוח אל העולם, או לחילופין לבוש עכור ומגושם, שיקשה על זריחת אור נשמתם דרך גופם.

כיצד משפיעים ההורים על צחות לבושי הנפש של ילדיהם? זה מתחיל בטיב היחסים בין ההורים. עד כמה מניחים הם לאהבה לאחד אותם באמת. כתבו כבר המקובלים, כי כשבני הזוג מתחברים מתוך אהבה אמיתית זה לזו הם יוצרים באותו זיווג לבוש זך לנשמת ילדיהם גם אם לא ייוולד הוולד מאותו זיווג ממש, כי כפי שעוד אביא בהמשך - כל זיווג יוצר משהו בעולם הנשמות.

אין זיווג שלא יוצר כלום. ובכל פעם שאנחנו מתחברים באמת – לב אל לב, ללא הסתרות או פחדים, בגילוי של אהבה – אנחנו יוצרים לבוש טהור וזך ושקוף לנשמת ילדינו העתידיים. לבוש, שדרכו תוכל נשמתם לזרוח לעולם ולהאיר בו אור של אמת ואהבה, אור של ריפוי ותיקון.

יש מי שהולדת ילדים באה להם בקלות, אך אחד מכל שישה זוגות בממוצע נזקק לעזרה רפואית כדי להביא ילדים לעולם. טיפולי הפוריות אינם קלים והם מעמידים את בני הזוג במצבים לא נעימים, פיזית ולעתים גם נפשית. היכן נוצרים לבושי הנפש של הוולד בהפריית מבחנה? איננו יודעים לומר על כך תשובה וודאית, כמובן, אך הדעת נותנת כי לבושי הנפש של וולד כזה נוצרים במהלך כל אותה תקופת טיפולים, שבה עומדים בני הזוג במבחנים נפשיים לא קלים.

עד כמה אנחנו מסוגלים לעבור את התקופה הזו יחד, בלב פתוח, באהבה, בלי האשמות ובלי כעסים הדדיים, אלא כזוג אוהבים היודע שיש לו אהבה והיא תנצח? האם תהליכי הטיפול, הזריקות, הנסיעות, הבדיקות והאישפוזים גורמים לנו להתרחק זה מזו בלב או להיפך – להתקרב? האם כל התהליך הזה הופך אותנו לחלק ממכונת הרבייה הטכנולוגית, או שאנו זוכרים כל הזמן שהעיקר זה החיבור הפנימי בינינו – לב אל לב, נפש אל נפש?

הזיווג בין איש ואישה מתרחש גם בשעת זיווג שאיננו מוליד ילדים – מספרים לנו המקובלים, וגם בעת שאנו אוכלים יחד, נוהגים יחד ברכב, מגיעים לפגישות או עומדים בפני אתגרים. האם נניח לאהבה להישמט או שנלמד כיצד תוך כדי כל מה שעובר עלינו יש ביכולתנו להעצים את האהבה וללכת עם לב פתוח?

גם במהלך טיפולי פוריות אינטנסיביים - פרח על הכרית בבוקר, מכתב אהבה במייל או עיניים מחייכות ואוהבות מעבר השולחן יכולים להפוך את היום כולו לגן-עדן, ולשזור חוטים של זהב במלבושי הנפש אותם אנו אורגים בזהירות כה רבה לילדים אותם אנו מזמינים לבוא אל העולם.

אוהד אזרחי הוא מורה ומדריך ליהדות העידן החדש, קבלה ורוחניות ומנחה סדנאות זוגיות