לא רוצה שהגבר שלי יקרא לי פוצי

(צילום אילוסטרציה)

בניגוד לכל חבריי, שבתיכון עסקו ללא הרף בתחום הרומנטי, אני נשמרתי לעצמי בכל הנוגע לזוגיות. אולי כי חונכתי בבית-ספר קתולי ואולי כי חונכתי על-ידי הוריי המדהימים, בחרתי במודע או שלא במודע, למצות את שנות ילדותי עד תום.

בשנות התיכון הייתי עסוקה יותר מאם חד-הורית לשלושה: מחזרות תיאטרון לחזרות בריקוד, משם לשיעורי פסנתר, לעבודה, ללהקה, לבגרויות והעיקר- חברים. מאז ומעולם אהבתי להקיף את עצמי 24/7 בחברים, והרבה. המשפחה והחברים חשובים לי יותר מכל. הדוגמא שהייתה לי בבית הם זוג הורים אוהבים עד כלות, אבא שתמיד היה שם - לא טיסות ארוכות לחו"ל ולא שעות עבודה מטורפות אלא השקעה טוטאלית בנו ובאמי, כך שבמובן הזה נחסכו לי שעות פסיכולוג רבות.

אמא אוהבת, דמות להערצה ותופעת טבע בפני עצמה - לה לבד מגיעה כתבה אישית של לפחות 600 מילים, ואח גדול חתיך, חכם בצורה מעצבנת והבריון השכונתי. בעוד שהוא החליף חברות כל פרק זמן הגיוני (בעיניו) אני זכיתי ליחס של נסיכה. לכן, ידעתי מגיל צעיר שמגיע לי הטוב ביותר. אך עם הזמן, הטוב ביותר - ההוא שאמור לעורר בי רגשות כמו בסרטים - מיאן להגיע.

מובן ששנות הצבא, והשנים שהעברתי בברלין (זה לסיפור אחר) העניקו לי חוויות אינסופיות. ידעתי קשרים, זכיתי להיות נאהבת, לאהוב ולהכיר טיפוסים טרנס-אטלנטיים. אך כל זה לא הכין אותי ליום שבו היכרתי את י’. בגיל 22 חזרתי לארץ עמוסה בחוויות והמון כלי בית, והחלטתי לפתוח בדרך חדשה, עצמאית, רווקה וצמאה לחיים. ואז הגיע י’.

אני לא יודעת כל כך להסביר מה בדיוק היה או איך זה קרה, אך מרגע שעינינו נפגשו אני משוכנעת שכמה זיקוקים נורו לאוויר, התעופפו לי פרפרים בתוך הבטן ותחושה של התפכחות עטפה אותי. כאילו מישהו הדליק מתג אור בצבע אחר והבהיר לי: אז ככה העולם אמור להיראות, ככה השמיים אמורים להיות, כחולים וחתלתוליים. כן, הכול היה נורא קסום ומופלא ומגעיל! כמו שאהבה אמיתית יודעת להיות.

העניין הוא, שרומנטיקה בעיניי היא שונה. השקיעה, יפהפייה ככל שתהיה, היא לא רומנטית. גם פרחים הם מחווה מקסימה, אבל רומנטית? אני לא בטוחה. אני לא אוהבת קומדיות רומנטיות וקיטש מעורר בי את כל הסרקזם האפשרי. מצטערת, די לי לשמוע בחורה שמדברת באינטונציה תינוקית או בלשון זכר בכדי לדמיין עוגה נזרקת לה הישר לפנים.

רומנטיקה מזן אחר

בעיניי רומנטיקה היא כנות, ששני אנשים כל כך אוהבים ממקום כן ונכון שהם רק רוצים לחוות חוויות יחד ולהכיר יותר. והצליל הכי נעים לאוזן שמרטיט את הלב, הוא שהגבר שאת אוהבת קורא בשמך. לא פוקי, ולא פוצי אלא פשוט - שירה.

כשהגבר שאיתך מנסה בכל כוחו לגרום לך לצחוק עד למצב שהוא מגוחך לחלוטין, זה רומנטי. כשזוגיות נובעת מתוך הבנה כנה והכרה אמיתית של האדם מולך, אין דבר יפה מזה. והדבר היפה ביותר ב-י’ היה הכנות. הוא מעולם לא שיחק איתי משחק, לא התנהל במהלכים על-פי איזו אסטרטגיית שחמט, לא נתן לאגו להוביל אותו, לא מכר לי לוקשים או דמות מרשימה במיוחד, אלא פשוט היה הוא. לטוב ולרע - Take it or Leave it.

נשים תודו וגברים תדעו: אין דבר יותר מושך מזה. הקשר המדהים עם י’ נגמר בנסיבות מצערות ודרמטיות כמובן. אני משוכנעת שהאהבה שלי אליו כחבר טוב ונפש תאומה לעולם לא תדעך. אני מקווה שגם בן-זוגי הבא יבין, שהאופן בו אני תופשת רומנטיקה לא ישתנה בקרוב כנראה. אתם יודעים מה? ברי סחרוף היטיב לומר את זה לא פחות טוב ממני 'ריק מעלינו, נשארנו רק שנינו, ורק מה שבינינו יכול להאיר את הלילה’ (מתוך "אתה נמצא כאן"). וברי תמיד צודק.

שירה גרנות היא מפיקה ברדיו מהות החיים