נועה אסטרייכר
ג'ק ניקולסון עדיין חי. מתוך הסרט The Shining
למה אין בישראל חג כמו "ליל כל הקדושים"? ואל תגידו לי "מה עם פורים". זה לא אותו דבר. טוב, קודם כל - בגלל שאנחנו מונותאיסטים על-אמת, לא כמו הנוצרים עם כל הסיינט-ג'וזף והסיינט-ברברה שלהם. אף אחד אצלנו לא קם מהקבר ובא להפחיד ילדים קטנים בלילה, בטח לא אם כל חטאם היה שביקשו ממתקים מאיזה דוד. הסיבה השנייה, והרצינית יותר, היא שהחגים היהודיים ממילא הם מופת לטיפול לקוי בפוסט טראומה. הנה, עובדה:
בחנוכה ניסו לחסל אותנו, לא הצליחו - יאללה מסיבה עם סופגניות. בפורים ניסו לחסל אותנו ולא הצליחו - יאללה מסיבה עם תחפושות ואלכוהול. בפסח ניסו לחסל אותנו בעבודת פרך, לא הצליחו, יאללה ארוחה כבדה עם מיליון קרובי משפחה מעורפלים ואוכל שמוריד את מהירות הנסיעה הביתה ב-40 קמ"ש בממוצע. בסוכות אנחנו נזכרים איך ישבנו במבנים זמניים אחרי שברחנו ממי שניסה לחסל אותנו בפסח, יאללה מסיבה וקישוטים בצורת יוני שלום תוצרת סין.
תגידו לי אתם: איך אתם מצפים ממישהו כמו גלעד שליט לקחת את עצמו בידיים ולהתגבר על הזכרונות הקשים, אם אלף פעמים במשך השנה אנחנו מכריחים את עצמנו להיזכר בכל הצרות שעבר עם ישראל אי פעם?
בקיצור, הסיבה העיקרית לכך שאנחנו לא רצים בבתי קברות מחופשים לדלעת טורפת ממאדים, היא שיש לנו מספיק צרות משל עצמנו, ואפילו האתאיסט הכי קרש בעולם יודע שמדובר באמת לאמיתה: באמת ניסו להרוג אותנו. איך ומי ומה בדיוק קרה - זה כבר נושא לוויכוח. כל השאר, נכון. אנחנו לא צריכים גולגולות וערימת מפלסטיק, לנו יש מסע לפולין שיזכיר לנו שלא באנו לעולם הזה כדי ליהנות. מי צריך את החיקוי כשיש לנו את המקור, המוות בכבודו ובעצמו, יושב איתנו לשולחן החג?
וכעת נחזור מהרהורי הצלמוות המורבידיים שלי לסיבה שלכבודה התכנסנו (ליל כל הקדושים, שחל היום, 31.10). גם אם עדיין לא עזבתם את הארץ ובשכונה שלכם לא הציבו מכשפות-דמה בגינות, אין סיבה שלא תעבירו כמה שעות במרתון סרטי אימה-לא-ממש-מאיימים, כמחווה לידידינו בארה"ב, שלא יודעים מהחיים שלהם (בעיקר כי בניגוד אלינו, יש להם חיים ואף אחד לא יורה להם טילים לתוך הבית, והמלחמה האחרונה שהם סיימו בהפסד הייתה במאה ה-19, לפאקינג קנדה. כמה גרוע צריך להיות כדי להפסיד לקנדה בכל דבר שאינו הוקי-קרח?).
אז הנה רשימה קצרה של חמישה סרטים שכדאי מאוד להשלים בלילה כזה. ואם לא- מקסימום חכו ליום שישי ה-13, עוד מסורת גויית טיפשית שהניבה לעולם סרטים גרועים ממש. בדקנו, התאריך הקוסמי הזה נופל השנה בינואר. בונוס: כמה מהסרטים האלה אפשריים בהחלט גם למי שסרטי אימה עושים לו להרטיב במיטה. או לבחורות.
The Rocky Horror Picture Show
קשה להמעיט בחשיבותו של הסרט ההו-כה-מופרך הזה להיסטוריה של הקאלט-טראש הקולנועי. מי שלא ראה את בראד וג'נט זוג החננות הבתולים נקלעים לטירת חייזרים מנוהלת בידי טרנסווסטיט (טים קארי, בהופעה נפלאה שעשתה והרסה אותו בו זמנית. הוא כמעט ולא קיבל תפקידים ראשיים יותר, חרף ההערכה העמוקה של הקהל לפועלו הקולנועי והמוזיקלי) לא ראה ביזאר מימיו. רצוף מחוות לבי-מוביז אמריקאיים ועמוס שירים בלתי נשכחים.
2 במדד ה"יאבא'לה". 8 אם אתם הומופובים חשוכים שנבהלים מבחורים עם מחוכים.
The Shining
אודה ולא אבוש: "הניצוץ" הוא סרט מפחיד. כל כך מפחיד - שלא ראיתי אותו עד הסוף. למען האמת, אפילו לא הגעתי לאמצע. אני זוכרת משהו עם דם ומעלית ושתי תאומות וזהו, בשלב זה רצתי לחדר והתכסיתי לתוך לילה של סיוטים נוראיים. תקציר: משפחה קטנה (אבא אמא וילד) מגיעים למלון מבודד שהופך בחודשי החורף המושלגים למנותק לחלוטין מסביבתו. תפקידו של האב הוא לשמור על המלון עד לפתיחת עונת התיירות בסוף החורף. גורלה של המשפחה הקודמת ששהתה שם באותו תפקיד היה רע ומר: האב רצח במלון את אשתו ושתי בנותיו. לא לאנשים שנוטים לשלשל במכנסיים ברגעי לחץ, כן? ג'ק ניקולסון יורד מהפסים ולוקח איתו את כל מי שלא מהיר מספיק כדי לברוח.
20 במדד ה"יאבאל'ה". מתוך 10, אגב
Night Of The Living Dead
קלאסיקת שחור-לבן מ-1968: כמה חבר'ה באיזו חווה, מנסים להחזיק מעמד מול קבוצת זומבים, מתים שקמו לחיים והדבר הראשון שהם רוצים - במקום בחורות שוות או איזו בירה טובה - זה להרוג. הייתי אומרת לזומבים שמרירות עושה קמטים, אבל במצב שלהם שום דבר כבר לא יעזור.
4 במדד ה"יאבאל'ה". אם כבר שחור-לבן, לכו על "עמוד האש". יותר מפחיד.
The witches of Eastwick
המכשפות מאיסטוויק הוא סרט אימה משונה: מצד אחד ג'ק ניקולסון בתפקיד המניאק המקסים (כלומר, בתפקיד עצמו), מצד שני שר, סוזן סרנדון ומישל פייפר בתפקיד שלוש נשים בודדות שמחפשות גבר בעיירה מנומנמת ושמרנית. הליכותיו האקסצנטריות של ניקולסון מאיימות על שלוותם הנפשית של שאר התושבים, במיוחד על אישה אחת, מעמודי התווך של הכנסייה המקומית. כך או כך, השלוש נסחפות לשכרון חושים שבמהרה הופך לסיוט. אזהרה: לא לאכול דובדבנים לפני או בזמן הצפייה. אל תשאלו למה, זה יהיה ספוילר. אבל תבטחו בי בקטע הזה, אתם תגידו לי תודה אחר כך. ולא לשכוח לבדוק את המיטה לפני השינה, אולי יש שם נחשים.
7 במדד ה"יאבא'לה". ולא רק בגלל הניתוחים הפלסטיים של שר.
הוקוס פוקוס
ובכן, הגענו להמלצה האחרונה, שהיא גם היחידה ברשימה הזו שאפשר לצפות בה עם ילדים מתחת לגיל 12 (על מי אני עובדת, ילדים כאלה רואים פורנו מגיל 9 וסנאף מגיל 4). הסרט מתרחש בשנות התשעים בסיילם, אותה עיירונת מיתולוגית שבה הבילוי לשישי בערב היה רצח נשים שנחשדו כמכשפות. סיילם מאוד אוהבת את האלווין, בגלל הרקורד המרשים שלה בתחום. נער חדש שבדיוק הגיע לתיכון המקומי לא מתרשם מכל הדיבורים סביב החג ומחליט להרשים את הכוסית של הכיתה באומץ שלו, ע"י הדלקת "נר השלהבת השחורה" שניצב במוזיאון המכשפות של סיילם, אותו נר שעליו נאמר שאם יודלק בליל כל הקדושים ע"י בתול - יחזיר את המכשפות לחיים. הופעה מאוד משעשעת של בט מידלר ושרה ג'סיקה פרקר, בתפקיד הכי פחות מעצבן שלה אי פעם. מאוד אמריקאי, ויש אפילו חתול מדבר ואחות קטנה חמודה. בקיצור- אם נפלת לערב בנות, זה מה שתביא. הופה, יש את כולו ביוטיוב. קבלו לינק לחלק הראשון. מה? משם תסתדרו לבד, מפונקים.
0 במדד ה"יאבא'לה". גילטי פלז'ר מאוד מאוד לא מפחיד.
ואם אתם רוצים סרטים ממש מפחידים, גשו מיד לכתבת ההמלצות הסרטים ליום כיפור של תומר קמרלינג. יש שם כמה שרק מהטריילר שלהם איבדתי את ההכרה.
