עותק נאמן למקור

רובנו השארנו את ההערצה למישהו מאחורינו, יחד עם תקופת הילדות. אבל יש אנשים שבשבילם זו דרך חיים. הצלם ג'יימס מוליסון תיעד מעריצים טוטאליים ברחבי העולם. המסקנה: אם אתה מעריץ את KISS, כדאי שיהיה לך אחלה מסיר-איפור בבית

הבלוג של בלייזר פורסם: 24.10.11 10:48

תגיות:

נועה אסטרייכר

כל אחד מאיתנו העריץ מישהו פעם. חלק מאיתנו עדיין מעריצים. כשהיינו קטנים, כוכבי הטלוויזיה החינוכית היו הדבר. וגם קצת מייקל ג'קסון. ואלי אוחנה. ואבי נמני. ומלמיליאן. תלוי איפה גדלתם. רובנו הסתפקנו בפוסטר שתלשנו מהעיתון והדבקנו בחלק הפנימי של הארון, מקסימום התחפשנו לאליל התורן בפורים. אבל כמו שיודע כל מי שראה פעם את ההוא שידוע כ"אלביס הישראלי" - הערצת אמת יכולה להגיע הרבה יותר רחוק. לפעמים כ"כ רחוק, שאף אחד כבר לא רוצה להתקרב אליך.

הצלם ג'יימס מוליסון יצר בעבר תערוכות וספרים על נושאים חברתיים כמו מצבם הקשה של קוטפי הקקאו בתעשיית השוקולד של חוף השנהב, יצרנית השוקולד הגדולה ביותר בעולם, וכן על מפעל ההזנה העולמי שמקיימים ארגונים התנדבותיים ומאכיל כ-17 מליון איש בממוצע.
הפעם בחר מוליסון לפרוייקט שלו מצולמים מעט פחות דרמטיים, אבל רק מעט: המעריצים הטוטאליים. אלה המעריצים שמגיעים לכל הופעה, שנוסעים מסביב לעולם בעקבות סיבובי ההופעות של מושא הערצתם, שמתלבשים, מתנהגים ומנסים לחיות כמו האליל שלהם. הפרוייקט נקרא The Disciples (החסידים, התלמידים) ובמבט ראשון נדמה שמדובר בחבורת תמהונים מגוחכת שלא נפרדה מימי הילדות כמו שצריך, אבל מדובר בתהליך נפשי עמוק הרבה יותר. אחרי הכל, גם מי שבחר להיראות אחד-לאחד כמו מדונה או מוריסי (ולכן נשפט כחסר אישיות משלו) צריך חתיכת ביצים ואישיות כדי לצאת לרחוב בתחפושת המלאה הזו בלי לפחד מתגובת הסביבה.

מוליסון תיעד מעריצים טוטאליים של מגוון ז'אנרים, מפופ אלקטרוני לרוק כבד, דרך בריט-פופ ורוקנרול. המאפיין העיקרי של המצולמים שלו הוא היעדר מודעות לצורתם החיצונית האמיתית: המעריצות של מדונה, למשל, מתלבשות כמוה בלי קשר לצורת גופן, והמעריצים של רוד סטיוארט דבקים בסגנון שלו גם בהגיעם לגיל מופלג. עקשנות ראויה להערכה או פתטיות? אתם תשפטו.