אלי פנגס
הטלוויזיה והספורט מוכרים לנו פנטזיות בכמויות. למשל, את הפנטזיה לקפוץ עם מכונית. ככה זה נראה כשאתה נהג ראלי מיומן ומתלבשת לך אחת קצת יותר גבוה ורחוק ממה שתכננת, אבל עדיין, תן לה בגז ותמשיך...
אבל זה עוד כלום לעומת האשליות שמוכרים לנו האמריקאים בסדרות משנות השבעים. שם העניין הוא כבר אומנות לשמה. ורק למקרה שאתה קצת סתום, אז לא, אף אחת מהמכוניות האלה לא עברה טסט אחר-כך. ברובן אפילו לא היו נהגים בשר ודם.
האמת היא שלקפוץ עם מכונית זו אחת הפעולות הכי מטומטמות שיכול לעשות בנאדם. מרגע שבלוק המתכת הזה עזב את אמא אדמה אתה יושב בתוכו חסר אונים כמו קוף במעבורת חלל. אין שום דרך להשפיע על מה שועמד לקרות עוד רגע. כל מה שנשאר זה כמה שניות שמרגישות כמו חיים שלמים שבהם אתה מוזמן להרהר בכמה דביל אתה. דביל כמו האיש הזה:
או דביל קצת יותר עשיר, כמו האיש הזה:
לסיכום, ככה זה נראה כשעושים את זה כמו שצריך, כולל נהג בפנים. קוראים לו טאנר פאוסט, והוא אחד משלושת החנונים שמגישים את טופ-גיר אמריקה. תצדיעו לו בפעם הבאה שאתם רואים אותו.
