דרמה קווין

נועה אסטרייכר

ב-5.9.1946 נולד תינוק לזוג בומי וג'ר בולסרה בעיר סטון טאון, זנזיבר. הוריו העניקו לו את השם פארוק. פארוק בולסרה גדל כבן לדת הזורואסטרית, דת קדומה שמוצאה מפרס. הוריו הגיעו לזנזיבר מהודו (שתיהן היו תחת שלטון האימפריה הבריטית באותה תקופה) בעקבות עבודתו של האב. למרות ההשתייכות הדתית נשלח פארוק הצעיר ע"י הוריו לפנימיה קתולית בהודו, ושם התבלט כשהחל ללמוד נגינה על פסנתר ולשיר.

פארוק בולסרה בילדותו בזנזיבר. תמונה: tempoandato, flickr, מתוך סרט דוקומנטרי

בתקופה מסוימת אף עמד בראש להקה שהקים בשם The Hectics, לה הלחין את רוב השירים. לאחר סיום התיכון חזר פארוק לזנזיבר אך בשנת 1964 נאלצה המשפחה לעזוב את המדינה עקב המהפכה הפוליטית שהתרחשה שם ולהשתקע בבריטניה. פארוק התקבל ללימודי אמנות ועיצוב גרפי באוניברסיטה, ושם החל להציג את עצמו בשם הפרטי פרדי. באותה תקופה חי עם בת זוג בשם מארי אוסטין, וניהל איתה מערכת יחסים אוהבת של מספר שנים, ולאחריה היא נותרה חברתו הטובה ביותר ואשת סודו. בסרט דוקומנטרי שנעשה אודותיו אחרי מותו מספרת אוסטין שפרדי התקשה מאוד להיפרד ממנה על רקע מימוש זהותו המינית, אך לאחר ששוחחה עמו המכשול הוסר והם פשוט המשיכו להיות חברי נפש.

בשנת 1971, במהלך לימודיו, פנה אליו אחד משותפיו ללימודים והציע לו להחליף אותו כסולן בלהקת סטודנטים בשם Smile. בלהקה היו חברים באותה עת הגיטריסט בריאן מיי והמתופף רוג'ר טיילור. בראיונות שונים סיפר בריאן מיי שהם לא היו בטוחים לגבי יכולתו הווקאלית של פרדי, שקולו עדיין לא היה מגובש לחלוטין. בתוך זמן קצר צורף ללהקה הבסיסט ג'ון דיקון ופרדי, שהחל להשתמש בשם המשפחה "מרקיורי", תפס את קדמת הבמה בבטחון גובר. הוא היה זה שהציע להחליף את שם הלהקה ל-Queen, וחברי הלהקה נתנו את הסכמתם.

פרדי מרקיורי בהופעה עם Queen, 1977. צילום: Getty images

ההצלחה לא האירה להם פנים מיד: האלבום הראשון של הלהקה זכה אמנם להערכה אך לא נמכר, ואלבומם השני קיבל ביקורת אוהדת ממגזין "רולינג סטון" ודרבן אותם לצאת לסיבוב הופעות ראשון בעולם במהלכו משך סגנון ההופעה הגרנדיוזי תשומת לב, יחד עם התלבושות האקסטרווגנטיות שעיצבה זנדרה רוז למרקיורי.
ועדיין- הלהקה לא נהנתה מהצלחה מסחרית. רק באלבומם השלישי שיצא בסוף 1974, Sheer Heart Attack, נכנס אחד השירים, Killer Queen, למקום השני במצעד הבריטי והיה הלהיט הראשון של הלהקה בארה"ב.

סגנונו הייחודי של פרדי מרקיורי התבטא בבחירות נועזות הן בהופעתו הפרובוקטיבית, אבל גם ובעיקר בלחנים המסובכים, העיבודים התזמורתיים לשירים וכמובן קולו האופראי, הכוחני והעדין לפרקים. הוא הרבה לעבד את שירי הלהקה להרמוניות ששילבו מספר קולות ויצר את הסאונד המזוהה כל כך עם קווין, שהגיע לשיאו בשיר Bohemian Rhapsody, שידוע עד היום כאחד משירי הרוק הטובים שנכתבו אי פעם.

במעבר משנות ה-70 לשנות ה-80 חל מהפך גם בחזותו של מרקיורי: אם בסבנטיז כללה הופעתו תלבושות נוצצות והדוקות, שיער ארוך ומראה אנדרוגיני (כמו כוכב נוסף בתקופה זו, דיוויד בואי), בשנות ה-80 עבר מרקיורי ללוק המזוהה איתו ביותר עד היום: המראה המצ'ואיסטי של הגבר השרירי בגופייה, שיער משוך לאחור בג'ל ושפם עבה ומוקפד.

פרדי מרקיורי, 1985. Getty images

עם זאת, המשיך מרקיורי להתייחס למראהו החיצוני בקריצה. בקליפ I want to break free התחפשו כל חברי הלהקה לנשים בגילאים שונים, כשמרקיורי משלב בין חצאית ויניל הדוקה, חולצת גולף ורודה עם ציצים מזויפים וגרבוני רשת לשפם המוכר שלו ופאה נוכרית.

במבט לאחור נדמה שכולם ידעו על זהותו המינית של פרדי מרקיורי, אך למעשה- ובניגוד מוחלט להופעתו המוחצנת על הבמה- הוא היה אדם מופנם עד כדי קיצוניות ומעולם לא שוחח על כך או אישר את השמועות. הסגנון שלו הפך אותו לסמל מין בינלאומי, ובמסיבות הראוותניות שערך התארחו דראג קווינס, טרנסקסואלים וכד', אבל מרקיורי שמר על חיי האהבה שלו הרחק מאור הזרקורים. חבריו הקרובים מתארים אדם ביישן שמיעט לדבר בנוכחות זרים, ובראיונות מצולמים שנערכו איתו הוא נראה נבוך לעיתים קרובות, מסתיר את פיו בידיו כשהוא מחייך, בין היתר בגלל שהתבייש בשיניו הקדמיות הבולטות ולא רצה שיראו אותן.

בשנת 1985, בזמן ש"קווין" נמצאה בשלב חלש יחסית בקריירה הארוכה שלה, הגיעה ההצעה להשתתף במופע הצדקה LIVE AID שארגן הזמר בוב גלדוף למען קורבנות הבצורת והרעב הנוראי באתיופיה. הלהקה הגיעה להופעה באצטדיון וומבלי בלונדון כשחבריה מלאים חששות, אך ברגע שמרקיורי תפס את המיקרופון היה ברור לכל אחד מ-72 אלף הצופים שנכחו באירוע (ול1.5 מיליארד איש שצפו בו בטלוויזיה ברחבי העולם) שהיסטוריה מוזיקלית מתרחשת לנגד עיניהם.
הלהקה החלה את ההופעה עם "רפסודיה בוהמית", ובאמצע השיר, רגע לפני סולו הגיטרה של בריאן מיי, עברה לשיר Radio Gaga, השיר שמספר על הגעגוע לכוכב הרדיו, לשירים שמילאו את בדידותם של נערים מתבגרים (הקליפ המקורי נערך מתוך סרטו של פריץ לאנג, מטרופוליס) את החשמל שעבר באיצטדיון (ובגוום של הצופים בטלוויזיה) אפשר להרגיש עד היום כשצופים בקליפ:

מרקיורי פשוט הפך את הקהל לגוש אחד עצום של רגש, ובסרט שנעשה על המופע מספר בוב גלדוף, ההוגה והמארגן, שרק ההופעה של קווין הזניקה את קצב התרומות שעד אותו רגע זרם לאט מאוד. הרגע שבו 72,000 איש באיצטדיון מוחאים כפיים כאיש אחד בברייק של All we hear is Radio Gaga נחרת לנצח בדפי תולדות הרוק והעצים עוד יותר את המיתוס של מרקיורי כאמן שהקהל לא יכול לעמוד בפניו. בקהל היו גם צעירים רבים שהתבגרו אחרי תקופת הזוהר של "קווין" בסבנטיז, והמופע הזה גרם לשובה של הלהקה לתודעה העולמית ובענק.

שנתיים אחר כך, ב-1986, סיימה "קווין" סיבוב הופעות עולמי גדול, כשבסופו הודיעה על פרישה זמנית מהופעות לצורך מנוחה. הסיבה האמיתית הייתה חששו של פרדי מרקיורי מפני התפרצות נגיף האיידס אותו כבר ידע שהוא נושא בגופו. החשש הפך למציאות כשמחלת האיידס התפרצה בגופו בשנת 1987. הוא המשיך ליצור ולהצטלם לקליפים עם הלהקה, אולם היה ברור לכל מי שראה אותו שמצבו הבריאותי מתדרדר. הוא רזה מאוד ושערו הקליש. פניו איבדו מחדותן.

התקשורת העולמית והבריטית בפרט לא הניחה למרקיורי - עיתונאים הטרידו אותו ואת חבריו הקרובים בשאלות אותו מצב בריאותו עד שב-23 בנובמבר 1991 שחרר מרקיורי לעיתונות את ההצהרה הבאה:

"בעקבות ההשערות הרבות שנפוצו בעיתונות במהלך השבועיים האחרונים, אני מבקש בזאת לאשר כי אכן התגלה בי וירוס ה-HIV וכי יש לי איידס. הרגשתי כי נכון יהיה שלא לחשוף מידע זה עד כה כדי להגן על פרטיותם של אלו הקרובים לי. אף על פי כן, הגיעה העת עבור ידידי ומעריצי ברחבי העולם לדעת את האמת, ואני מקווה שכולם יצטרפו לרופאי ולרופאים בכל רחבי העולם במאבק כנגד מחלה נוראה זו. פרטיותי תמיד הייתה בעלת חשיבות רבה עבורי ואני ידוע במיאוני להתראיין רבות. אנא הבינו שעמדה זו תישאר בעינה".

ב-24 בנובמבר 1991, תוך פחות מיממה לאחר שאישר את עובדת מחלתו, מת פרדי מרקיורי בביתו שבקנזינגטון. בן 45 היה במותו, סיבת המוות הייתה דלקת ריאות כתוצאה ממחלת האיידס.

על אף שלא רצה בטקס מסורתי, הלווייתו של מרקיורי הועברה בידי כומר זרתוסטראי. גופתו נשרפה, ואין יודעים היכן היא פוזרה, אף על פי שחלק טוענים שבאגם ז'נבה, או בשטח בית הוריו. חברי קווין הנותרים הקימו את "קרן עוף החול של מרקיורי" ללוחמה באיידס, וב-1992, שנה לאחר מותו, ארגנו את "מופע הצדקה של מרקיורי", שמטרתו הייתה להנציח את חייו של מרקיורי ולהרחיב את המודעות בנוגע לאיידס. במופע זה השתתפו לצד חברי הלהקה הנותרים מוזיקאים רבים מן השורה הראשונה, כגון: רוברט פלאנט, מטאליקה, רוג'ר דלטרי, אנני לנוקס, אלטון ג'ון, Guns N' Roses, דייוויד בואי, בוב גלדוף ועוד. מרקיורי הוריש את ביתו לחברתו הטובה ביותר, מארי אוסטין.

אחת מאגדות הרוק הגדולות ביותר של המאה ה-20 הגיעה לקצה העצוב.
בוידאו הבא תוכלו לראות את הלוגו שהכינו ב-Google לזכרו.