סזריה אבורה, צילום: Getty images
27 באוגוסט 1941, כף ורדה, קבוצת איים קטנה במערב אפריקה. תינוקת קטנה באה לעולם, לזוג הורים קשה יום שנותן לה את השם סזריה. כמו עוד הרבה תינוקות שנולדו באותו יום במקום ההוא, במבט ראשון נראה שלעוללית הטרייה אין הרבה סיכוי בחיים. שבע שנים אחר כך נפטר אביה. אמה, שמתקשה לפרנס את שתיהן מעבודתה כטבחית, שולחת אותה לבית יתומים. תשע שנים עוברות על סזריה במציאות הלא פשוטה הזו, אבל דווקא בתוך המצוקה היא מגלה כישרון יוצא דופן למוזיקה.
פגישה מקרית עם מלח מקומי בשם אדוארדו תשנה לעד את חייה העגומים: אדוארדו מזהה את הפוטנציאל בקולה המיוחד ומלמד אותה את הסגנון המוזיקלי "מורנה"- שירים ייחודיים שמבטאים עצב, געגועים וכמיהה. סזריה הצעירה לומדת מהר ותוך זמן קצר מתחילה להרוויח את לחמה בהופעות בברים ומלונות באיזור. מוזיקאים מקומיים מסייעים לה להתפרסם והיא הופכת מוכרת ואהודה מאוד בכף ורדה, אך טרם הגיע זמן הפריצה הגדולה. במהלך שנים אלה אימצה לעצמה סזריה את מה שיהפוך לסמל המסחרי שלה - יחפנות. לדבריה, היא מופיעה יחפה מתוך רצון לזכור את שורשיה וכהזדהות עם מחוסרי הבית.
בגיל 34 חווה סזריה משבר חריף שנובע ממספר גורמים: סיומה המיוחל של השליטה הפורטוגלית בכף ורדה הופך למהומות במהלכן נרצח המנהיג האהוב אמילקאר קבראל, מאורע שמהווה מכה קשה לתומכים בעצמאות החדשה. במקביל, מעמדה ככוכבת מקומית לא הניב לסזריה רווח כלכלי וכמו שאר תושבי האי היא נמצאת במצב תמידי של מלחמת הישרדות. היא מגיעה למסקנה שאין טעם להמשיך בקריירת השירה וקוטעת אותה לתקופה של עשר שנים שלמות. החלטה זו לא מיטיבה עמה והיא מידרדרת לאלכוהוליזם, אך מצליחה להיגמל במאמץ רב.
הגאולה מגיעה מצדו של פטרון אמנויות פורטוגלי, שמוצאו מכף ורדה. הוא זוכר את ימי ההצלחה של סזריה ומארגן עבורה סדרת קונצרטים בפורטוגל. הנסיעה מוכתרת כהצלחה והיא מקבלת הצעה מפתה מגולה נוסף מארצה, שהשתכן בצרפת: להגיע לפריז ולהקליט אלבום. האלבום "La diva aux pieds nus" (הדיווה היחפה, בצרפתית) יצא לשוק בשנת 1988 ועורר גל עצום של התלהבות מצד הקהל והמבקרים, והוביל לקאמבק מוחץ שהגיע לשיאו ב-1992 עם האלבום Miss Perfumado, שהפך אותה לכוכבת בינלאומית בגיל 47 (!). בשנת 2004 זכתה סזריה אבורה בפרס הגראמי בקטגוריית מוזיקת עולם עכשווית. בשנת 2007 זכתה במדליית לגיון הכבוד של צרפת מידי הנשיא דאז, ז'אק שיראק.
הקול היחודי של סזריה אבורה, בשילוב עם המלנכוליה של סגנון ה"מורנה", חודר ללב גם למי שאינו מבין מילה בשפתה (קריאולית של כף ורדה). תכני השירים, העוסקים לרוב באהבה, פרידה וגעגועים למקום שאבד, שואבים את העצב שבהם גם מההיסטוריה של כף ורדה - שהיה לאורך מאות שנים אחד המרכזים הגדולים לסחר בעבדים
אפריקאים. בנוסף, הגעגוע נובע מהכמות העצומה של גולים מכף ורדה: למעשה, כמות ילידי האיים אשר גלו מהם למקומות אחרים בעולם גדול יותר ממספר התושבים שנותרו להתגורר בהם. גם היום, בגיל 70, הקול של סזריה אבורה מחזיר את כולם הביתה. אפילו את מי שמעולם לא הגיע לכף ורדה.
יום הולדת שמח!
בלייזר אצלכם בפחות מ-20 ש"ח לחודש, לחצו כאן
