גיא בניוביץ'
מריסה מאייר. (צילום: Gettyimages)
מריסה מאייר מגוגל היא נערת הפוסטר של האינטרנט. אם היא היתה יותר חמודה, היא היתה דמות מצוירת של פיקסאר. אבל מאייר ועמיתיה אחראים למילת הבאז האופיינית ביותר לאינטרנט בימים אלה: פחד.
לא חדשנות, לא עתיד, לא שיתופיות או חיברות או כל דבר אחר. פחד פשוט, זה שגורם לזיעה קרה וטורדנית לזלוג על עורפם של מנכ"לים וסמנכ"לים בכל רחבי העולם. והסימפטומים: שלטי 1+ קטנים וממזריים שצצים להם אט אט בכל האתרים הגדולים, ולא רק בהם. אלה הלייקים החדשים, השייכים לרשת החברתית הטרייה גוגל פלוס.
האם אנחנו באמת צריכים כמה סוגי לייקים? לא ממש, אבל תיאוריית הפחד מכתיבה כך: לכו תדעו מה יתפוס. הנה, על טוויטר כולם אמרו שזה קשקוש, מי בכלל רוצה לכתוב רק 140 תווים - ופתאום... 200 מיליון איש. וכשענקית כמו גוגל מקימה רשת חברתית שמגיעה בתוך שבועיים ל-10 מיליון משתמשים, זה לא עניין של מה בכך.
אז מה עושים? עושים הפוך מכל שחקן פוקר - ופשוט לא מהמרים. מכסים את כל האופציות. גם לייק, גם 1+, גם טוויטר, גם כל דבר אחר שצץ, שמא ניתפס עם המכנסיים למטה. והיי, אם יש כבר סרטון היטלר ביוטיוב - כנראה שזה להיט:
להיט? להיטלר? אם יש דבר אחד שמפחיד את קברניטי העולם הקיברנטי, זה להיתפס לא מוכנים. לא לזהות טרנד. לא להיות שם כשזה קורה. להתחיל בפיתוח חודש מאוחר מדי, כשכל המתחרים כבר צוחקים כל הדרך לפלוס ה-200 שלהם.
כי עולם האינטרנט החברתי רק נראה כמו מקום מגניב לפגוש אנשים חדשים, להתעדכן במה קורה ולצפות בסרטוני וידאו של חתולים חמודים. מתחת לפני השטח, האימה כל הזמן מכתיבה את הקצב. זאת שלוחשת לך: למען השם, אל תישאר אחרון...
