איציק שאשו
זה לא נעים לראות גול עצמי, וזה בטח לא נעים להיות אחראי לאחד. מנסיון
הגול העצמי היקר בעולם. אנדרס אסקובר (צילום: Gettyimages)
יולי 1990. החופש הגדול. במקום לעשות מה שילדים בני 14 וחצי אמורים לעשות בחופש שבין כיתה ט' ל־י' (ללכת לים, ללכת לבריכה, ללכת עם משהו על הפרצוף כדי שלא ייראו את החצ'קונים), מצאתי את עצמי רץ על מגרש הכדורגל של איזה קיבוץ בדרום. הייתי שם במחנה אימונים עם קבוצת הכדורגל נערים ב' של הפועל רמת גן. הגעתי לקבוצה עונה אחת קודם לכן, אבל את רוב המשחקים ראיתי מהספסל. בפגרה בין העונות הגיע לקבוצה שלנו מאמן חדש, ובאופן מפתיע ובלתי מתוכנן לחלוטין, התברר שהוא דווקא בונה עליי להרכב בעונה הבאה. אבל כדי לשכנע אותי שהוא עושה את ההחלטה הנכונה, אני אצטרך "להיות מצוין היום, ללעוס את החלוצים של היריב, ואז לירוק אותם מחוץ לקווים". כן, למאמן החדש היתה דרך ייחודית להתבטא. אבל ממה שהצלחתי להבין, הוא מצפה שבמשחק האימון שהוא תכנן לנו באותו ערב (נגד איזה קבוצת ילדים אחרת שעושה דברים מוזרים בחופש הגדול), אני אהיה ממש ממש טוב.
אז בואו אני אחסוך לכם את המתח. הייתי זוועה. כאילו, ממש ממש חלש. למעשה, רבע שעה לסיום כבר הייתי במצב שבו קיוויתי שבור גדול ייפער בערך בנקודת הפנדל, וייבלע אותי לתוכו לאיזה 50-40 שנה, עד שיישכחו כמה גרוע שיחקתי. ואז, לקינוח, גם כבשתי שער עצמי. אבל לא סתם שער עצמי. כי השער העצמי שאני כבשתי היה בפאלש מדויק לפינת השער, במצב של 2:2, משהו כמו דקה וחצי לסיום.
עכשיו, כמה תופתעו לשמוע שזאת היתה הפעם האחרונה שעליתי בהרכב באותה עונה?
אבל הקריירה הכושלת שלי במועדון הפאר של הפועל רמת גן היא לא הקטע פה. הקטע הוא שאין בכדורגל דבר מתסכל, מבאס, לא צפוי ומיותר יותר משער עצמי. טוב, אולי חוץ מעוד דאבל של הפועל.
לא באמת, תחשבו על זה. כדורגל הוא פחות או יותר הענף היחידי שבו האפשרות הזאת קיימת בכלל. תשאלו כל כדורגלן שאי פעם בעט, נגח, או אפילו דחק עם האוזן את הכדור לשער הלא נכון, ותגלו שמעטות הסיטואציות בחיים שלנו שגורמות לנו להרגיש יותר טמבלים, כמו אחרי הבקעת שער עצמי. זאת אומרת, מילא אם השער העצמי שהבקעת היה מסוג השערים שמישהו בועט לשער, ואז הכדור פוגע בך ונכנס. אבל רוב השערים העצמיים הם לא כאלו, ושנייה אחרי שזה קורה אתה בטח מרגיש שכל אזרחי הפלנטה הזאת מסתכלים עלייך כמו על ילד שברח לו פיפי, מצביעים עלייך וצוחקים.
והנה כמה דוגמאות טובות במיוחד לשערים עצמיים מבאסים. אתם יודעים, כדי שאני לא אהיה היחיד שייצא פארש בפוסט הזה:
לא כל כך ברור מה הבחור מנסה לעשות כאן, אבל די ברור שלא לזה הוא התכוון:
גול עם העקב זה תמיד סיבה למסיבה, לא? ובכן, תשפטו בעצמכם:
כאן כבר מדובר בטכניקה די גבוהה. רק בצד הלא נכון של המגרש:
כאילו, השוער שלך כבר עצר פנדל. למה ככה?
