איציק שאשו
צילום: גטי אימג'בנק
בשבת הקרובה תבוא לסיומה עונת הכדורגל באירופה. שחקני ברצלונה ומנצ’סטר יונייטד יעלו על הדשא המגולח למשעי של אצטדיון וומבלי לתשעים הדקות (אם לא תהיה הארכה) הכי חשובות של העונה. מיד אחרי זה יעברו אוהדי הכדורגל ברחבי היבשת – וגם בישראל - למצב סטנד ביי, ויתחילו לספור דקות עד שתתחיל עונת 2011-2012.
פגרת הקיץ הזה, שתסתיים רק לקראת ספטמבר, היא סוג של עינוי מתמשך לאלו מבינינו שלא יכולים בלי מנה מזוקקת של בעיטות לשער ורשתות זזות. אז יכול להיות שהדרך הטובה ביותר כדי להעביר את הזמן היא להצטרף לחבר’ה האלה שתמיד משחקים כדורגל בספורטק – או בפארקים, או איפה שזה לא יהיה – אבל כבר מתחיל להיות די חם בחוץ, ואתם עלולים להזיע.
מה עושים? ובכן, אם תשאלו אותי – נותנים צ’אנס לליגה הארגנטינאית. שם אין שום פגרה עכשיו (למעשה, הליגה בדיוק באמצע הדרך), המשחקים עצמם משודרים כמעט בכל ערוצי הספורט שמתחילים בספרה 5, ועם קצת מזל אפשר ליפול על כמה מהגולים הכי מדהימים שתראו בשנים הקרובות.
עדיין לא השתכנעתם? אז הנה 5 סיבות טובות נוספות שהצלחתי לחשוב עליהן:
1. השחקנים שם יותר קשוחים. האמת היא שאין לי סימוכין אמיתיים לקביעה הזאת, אבל כל מי שאי פעם ראה משחק כדורגל מהליגה הארגנטינית בטח שם לב לכניסות החריפות, התיקולים המפחידים ולכמות השחקנים שעפים שם באוויר. לצורך העניין, בשביל לקבל שם שריקה מהשופט צריך בדרך כלל להוכיח ששברת צלע, או לפחות קרעת איזה גיד. אז לא שאני נהנה לראות שחקנים שנכנסים בפראות אחד בשני, אבל לפחות המשחק לא נעצר עם שריקות מרגיזות כל 42 שניות.
2. אין לי מושג מה ענף הייצוא הכי גדול של ארגנטינה מבחינה רשמית, אבל אין ספק שמבחינת הכדורגלנים שהיא מצליחה לייצר בכל שנה, מדובר בסוג של תופעה בלתי מוסברת. נסו לחשוב על כמה מהשחקנים הכי מלהיבים בצ’מפיונס ליג של השנים האחרונות, ותגלו שרבים מהם גדלו באיזה פרבר של בואנוס איירס, או באיזה שכונה מדכאת של רוסאריו. חוץ מזה, תוכלו לשחק אותה סקאוטרים ולסמן לעצמכם את הכוכב הבא שבינתיים משחק בליגה המקומית שם, אבל בעוד חודשיים יקבל הצעה מהליגה הספרדית.
3. הקהל שם מטורף לגמרי. אבל לגמרי. בשום מקום בעולם אין קהל ססגוני יותר, קולני יותר, ונו, פשוט מטורף יותר. גם הקבוצות הקטנות יותר בליגה נהנות מתמיכה של אלפי פסיכוטים בכל משחק, ומשחקים שלא מגיעים לסיומם החוקי, או סתם לא מתחילים בזמן בגלל בלגנים ביציעים, הם לא אירוע מאוד נדיר שם.
4. לכולם בליגה הזאת יש טכניקה אישית גבוהה. בניגוד למה שקורה בשאר העולם, בדרום אמריקה בכלל ובארגנטינה בכלל, זה שאתה שחקן הגנה למשל, לא מעניק לך פטור מטכניקה אישית גבוהה. הבלמים שם אשכרה מעדיפים לכדרר במקום להרחיק.
5. השדרים. טוב, אני יודע שזה קצת דבילי, אבל אני עדיין מתלהב בכל פעם מחדש כשהשדרים שם צועקים גוווווווווווווול למשך איזה 30 שניות רצופות. בעצם, אין לי מושג, אולי בכלל זה תמיד אותו שדר.
זה מה שקורה כשקבוצת בוקה ג’וניורס עולה למגרש לעיני הקהל הביתי:
וזה השער השני מהדרבי האחרון בין בוקה לריבר פלייט. כנראה המשחק הכי טעון בעולם:
וזה שער של סרחיו קון אגוארו משנת 2005, כשעדיין שיחק במדי אינדפנדיינטה. כשתראו אותו תבינו למה היום הוא נחשב לאחד החלוצים הטובים בעולם:
וזה סתם סרטון שמוכיח שגם בשערים עצמיים דביליים במיוחד השדרים שם צועקים ומתלהבים כמו משוגעים:
