איציק שאשו
בני יהודה. (צילום: טל שחר)
אתמול בבוקר התברר לי שבני יהודה, הקבוצה שממלאת לי את השבתות בערך מגיל 10 (ואני תיכף בן 36, כן?), תחזור הקיץ לשוק הפנויים פנויות. איש העסקים חזי מגן, שכיהן כיו"ר המועדון בשמונה השנים האחרונות החליט לפנות את מקומו למישהו אחר, ובעצם השאיר את הקבוצה בידיים של משה דמאיו, הבעלים השני של הקבוצה. ב־24 השעות האחרונות, פחות או יותר כל כלי התקשורת בארץ (אולי חוץ ממגזין "הורים וילדים" והמקומון של מזכרת בתיה) ציטטו את אותו חזי מגן כמי שאומר שהוא מאוד מקווה שאיש עסקים אחר יגיע וימלא את מקומו, ושהוא בעצם משאיר אחריו מועדון מסודר, נקי מחובות ואטרקטיבי לגמרי.
הבעיה היחידה, אתם מבינים, היא שהודעת הדרושים הזאת לא נשמעת משכנעת במיוחד. אז גייסתי את כל הניסיון שלי כמי שכבר הצליח להיפטר פעם מפיאט פונטו במצב מכני נוראי, וניסחתי בעצמי שלט למכירה עבור אהובתי הכתומה:
למכירה, קבוצת הכדורגל בני יהודה תל אביב.
כתובת: רחוב כביר מס’ 20 בשכונת התקווה (כן, מה אתם יודעים זאת הכתובת של המגרש המיתולוגי ההוא).
מודל: 1936. אבל השורשים שלה הם תימניים, ואתם יודעים שעל תימנים פחות רואים את השנים.
חזי מגן. (צילום: יובל חן)
תוספות מיוחדות: ובכן, די הרבה. כי אם להיות לרגע רציניים, בני יהודה שלי היא לא רק מועדון מסודר מבחינה כלכלית וניהולית, אלא גם קבוצה שיש לה שכונה, במובן הטוב של המילה. נכון שבשנים האחרונות את משחקי הבית שלנו אנחנו משחקים בכלל באצטדיון בלומפילד, אבל גם אם היינו משחקים אותם בלפלנד, אי אפשר שלא לראות מאיפה באנו. כי יש כאן קהל אוהדים חם וצבעוני — שלפני קצת פחות משנה שלח 15,000 כתומים לגמר הגביע באצטדיון רמת גן — ושממשיך לדבוק בקבוצה שבשני העשורים האחרונים האכילה אותו מרור לא מעט פעמים.
יש כאן מחלקת נוער מפוארת שחוץ מלנפק כישרונות לקבוצה הבוגרת בקצב די מרשים, גם מהווה בית למאות ילדים ונערים. ילדים ונערים שעבור חלקם בני יהודה היא כרטיס היציאה מחיים סוערים ומסוכנים מדי.
יש כאן אש מיוחדת שמתבטאת גם בחולצות הכתומות של השחקנים, אבל גם באופי המיוחד של אוהדי הקבוצה.
יש כאן נשמה גדולה שאין בשום מקום אחר, לב גדול מהסוג שכבר לא מייצרים ומיליון כוונות טובות.
אבל בעיקר יש כאן הזדמנות. הזדמנות להצטרף למשהו שתפס אותי למשל לפני 25 שנה, ומסרב מאז להרפות. הזדמנות לעשות טוב לכל כך הרבה אנשים. הזדמנות להיות חלק ממשהו מיוחד באמת.
אה כן, ו־"לרציניים בלבד" ו־"מחיר גמיש".
