איציק שאשו
פוקר בחיתולים. טום דוואן (צילום: GettyImages)
את זה שהעולם שייך לצעירים אתם כבר כנראה יודעים מזמן. כתבו על ספרים, חיברו על זה שירים ועשו מזה סרטים. גם השכן הטינאייג’ר שלכם שאתם קולטים בכל פעם במדרגות עם עגילים בכל המקומות הלא נכונים, מסתובב קבוע עם ההבעה הזאת של "תפסתי את העולם בביצים וזה בטוח לא עומד להשתנות".
בכל מה שקשור לספורט, המשפט שפתח את הפוסט בכלל מקבל משנה תוקף. ברוב הענפים גיל 35 נחשב כבר לכמעט גריאטריה, והספורטאים הבודדים שמעיזים לסחוב עד גיל 40 נאלצים להתמודד עם שאלות בנושאי פרישה בתדירות של אחת לחמש דקות.
אבל מה קורה עם ענפים שלא דורשים ממך סיבולת לב ריאה, כמו פוקר? הרי אם יש קביעה אחת שאיתה יסכימו כל הקלפנים בעולם, זאת ההיא שמדברת על היתרון העצום שיש לשחקנים מבוגרים שמאחוריהם כבר שנים של הימורים מסביב לשולחן האליפטי. מצד שני, בשולחן הגמר של אליפות העולם האחרונה שנערכה בווגאס (נובמבר 2010), שמונה מתוך תשעת הפיינליסטים עדיין לא חגגו 30 להיווסדם. ושלא תבינו לא נכון, גם "הזקן" היחיד בשולחן ההוא היה בסך הכול בן 37.
איך זה ייתכן? ובכן, כנראה שהתשובה לכך היא ערבוב של כמה סיבות. בתור התחלה, יותר מאי פעם, חבר’ה צעירים משחקים היום המון פוקר. מעבר לכך, בעידן האינטרנט והפוקר המקוון, שחקנים בני 25 יכולים לצבור כמות ידיים שתשאיר הרחק מאחור את כמות הידיים שמקצוען פוקר בן 75 צבר בכל ימי חייו.
בתכל’ס, נכון להיום כמה מהשחקנים הכי מפחידים בעולם עדיין נאלצים להתמודד עם בעיות אקנה. מצד שני, עם כמות הכסף שהם מרוויחים, גם להם וגם לסביבה לא באמת אכפת איך הם נראים.
הנה כמה שכדאי לעקוב אחריהם, לנסות ללמוד משהו, ובעיקר לקנא המון:
זה טום דוואן. כנראה השחקן הצעיר הטוב בעולם. יש לו עיניים קצת מפחידות, מוח אנליטי מושלם וביצים בגודל של כדורי באולינג. רוב הזמן זה מספיק לו.
וזה דאריו מיניירי. ילדון איטלקי שנראה כמו מישהו שמחר בבוקר צריך לקום לשעת אפס, אבל לפחות בקטע הזה הוא מנצח את פיל אייבי — שחקן הפוקר הכי טוב על הפלנטה.
והנה ג’ונתן דוהמל, הקנדי הצעיר שבנובמבר האחרון לקח את אליפות העולם תוך כדי תצוגת פוקר מרשימה במיוחד. ביד הזאת הוא דווקא משתמש בטונות של מזל בשביל להדיח מהטורניר ילדון מוכשר אחר.
וזה פיטר איסטגייט שב־2009 לקח את הצמיד של המקום הראשון באליפות העולם וגילה לעולם שלא כל הצעירים בנורווגיה מתעסקים רק בסקי. מצד שני, בקטע הזה הוא זורק למרכז השולחן את הז’יטון הלא נכון, מה שעולה לו ב־25 אלף דולר וכמה ירידות מהחבר’ה בשולחן. אתם רואים, לפעמים להיות צעיר זה לא כזה מגניב.
