איציק שאשו
אני מת על פוטבול. אתם יודעים, אמריקאי. הענף הזה שבו בכל פעם שתצפה בו בטלוויזיה ייכנס מישהו ויגיד משהו כמו "לא מבין את המשחק הזה, הם סתם נכנסים אחד בשני". בארצות הברית פוטבול הוא כבר מזמן ענף הספורט הפופולרי ביותר, אבל בארץ מעט אנשים עוקבים אחרי פוטבול, שלא לדבר על אשכרה ללבוש מגינים וקסדות ולרוץ עם הכדור האליפטי. לצורך העניין, אני גם מאוד אוהב כדורגל, אבל הייתי מוותר על כל משחקי חצי הגמר הצ’מפיונס ליג שמתקיימים ממש בימים אלה, בשביל איזה משחק פוטבול טוב ב־Espn. מצידי שיהיה אפילו קולג’ פוטבול, לא אכפת לי.
הבעיה היא שעכשיו יש פגרה. ככה זה באמריקה, פוטבול משחקים מספטמבר ועד פברואר (בדרך כלל), ובשאר הזמן נחים כי יש המון עצמות שצריך לאחות והמון סימנים כחולים שעדיין כואבים קצת.
כמו רוב חובבי הפוטבול — אני חושב, זה לא שאפשר לבדוק את זה — גם עבורי החלק הכי מרגש במשחק הוא הרגע המדויק שבו הרסיבר מצליח לייצר תפיסה יוצאת דופן מהכדור שזרק לו הקוורטרבק. שתי השניות האלה שבהן הכדור חותך את האוויר לכיוון הרסיבר הן מבחינתי העונג המזוקק שבבסיסו של המשחק המדהים הזה. וכשהרסיבר באמת מצליח לתפוס כדור זה תמיד מצטלם נהדר. אבל כשהרסיבר מצליח לתפוס כדור ביד אחד זה כבר ממש מרגיש כמו גול ניצחון בדקה התשעים. כי הקטע עם התפיסות־יד־אחת האלו הן שברוב המקרים הן מגיעות רק כי הקוורטרבק זרק כדור לא מספיק מדויק. כדור שאילץ את הרסיבר למתוח את היד אחורה, או הצידה, או למעלה, בשביל לקטוף את הכדור בתזמון מושלם ובאתלטיות שנראית לפעמים על אנושית.
אבל למה אני אוכל לכם את הראש במקום להראות לכם על מה בדיוק אני מדבר.
הנה, שלוש דוגמאות לתפיסות יד אחת מטורפות לחלוטין. שלושה סרטונים שיעזרו — לי לפחות — לצלוח ביתר קלות את הפגרה הארורה הזאת.
הנה פייר גרסון, הרסיבר של האינדיאנפוליס קולטס, בתפיסה שהצליחה להוציא אפילו מצוות השידור האמריקאי כמה משפטים שמתחילים ב־"וואוו":
והנה עוד תפיסה מדהימה. הפעם מתוך משחק מליגת הפוטבול הקנדית. כן, אפילו החננות האלה משחקים פוטבול:
וזה כבר לקוח ממשחק קולג’ים. יש לי הרגשה שמאז שפורסם הסרטון הזה, הבחור עם החולצה מספר 84 כבר קיבל כמה טלפונים מסוכני שחקנים:
