"פשוט ליהנות מהילדים"
הדר קוגל
"עוד דבר משמעותי מאוד הוא נוכחות - לא במובן הרוחני, אלא פשוט זמן ארוך ורצוף שבו נמצאים ליד הילד, רצוי עם הקשבה, התבוננות וקשר. זמן איכות הוא חשוב, אבל לא מספיק. ילד לא יכול להרגיש אהוב כשהמקור הכי חשוב שלו לאנרגיה ולביטחון נמצא מעט, או נמצא ועסוק במסכים או בעבודה שלו.
"לא פחות חשוב: לא לפחד מהילד ומהתגובות שלו לגבולות שאנחנו מציבים ('אני לא יכול, הילד יעשה לי טרור'). כשילדים מרגישים שהם חזקים מההורה שלהם, הם לא מרגישים אהובים ולא מרגישים בטוחים - כי איפה שיש פחד אין אהבה. גבולות הם ביטוי לאהבה, כי הם אומרים: 'טובתך חשובה לי יותר מהשקט שלי. אני ערנית לצרכים שלך ולא רק לרצונות שלך'".
מה את עצמך עשית כדי לגרום לילדייך להרגיש אהובים?
"נהניתי מהילדים (ואני נהנית עדיין. מאוד). נהניתי להתבונן בהם, לשמוע אותם באינטראקציות עם אחרים".
מה לא עשית, למרות שידעת שזה חשוב?
"פישלתי בענייני גבולות. בעיקר בתחילת האימהות שלי, עם הבת הבכורה, לא ידעתי להציב גבול. וכשאת לא שמה גבולות בזמן, את בסוף צועקת, מתפוצצת, אוגרת יותר מדי וכועסת במקומות לא נכונים".
"להתפעל מהילד באמת, להמעיט בביקורת"
אביטל יעקבי
"עוד דבר חשוב הוא להתפעל מהילד - אבל להגיד רק דברים שאנחנו מתכוונים אליהם, כי כשאנחנו מזייפים התפעלות, הילד קולט. חשוב למצוא את הדברים שאנחנו באמת מתפעלים מהם (תמיד יש כאלה) ולהקפיד להתייחס אליהם.
"לא פחות חשוב: להיות אנשים אמינים, שיש התאמה בין המילים שלהם למעשים שלהם. אנחנו לא יכולים לומר לילד 'לא נורא שטעית', ואז להלקות את עצמנו כשאנחנו טועים. אם ילד יודע שאנחנו מתכוונים למה שאנחנו אומרים, הוא יאמין לנו כשנגיד לו שאנחנו לטובתו, שאנחנו אוהבים אותו. ולבסוף - מגע פיזי. בלי זה אי אפשר לבטא אהבה".
מה את עצמך עושה כדי לגרום לילדייך להרגיש אהובים?
"מתפעלת מהם מכל הלב. ואני גם אדם נוגע".
ומה את לא עושה, למרות שאת יודעת שזה חשוב?
"על עניין הביקורת יש לי עוד עבודה. זו מלחמה יומיומית".
"להיות אכפתיים, בכל המובנים"
חיים עמית
"אכפתיות יכולה להתבטא בכמה דרכים: ראשית, בהתעניינות - שמשמעותה להקשיב לילד באמת, ולא בחצי אוזן; לשאול אותו על מה שקורה בחייו, לגלות עניין במה שמעסיק אותו.
"שנית, אכפתיות יכולה להתבטא בדאגה (גם כזו שלפעמים מעצבנת את הילדים): אכלת או לא? קר לך? חם לך? אתה מתכוון לשתות במסיבה? מתי תחזור?
"ולבסוף, אכפתיות מתבטאת בנכונות שלנו לפעול למען טובתו של הילד: לחזק ולטפח את הכישרונות שלו מצד אחד, ולהציב גבולות מצד שני. גבולות מבטאים אכפתיות כי הילד יודע מתי אנחנו נמנעים מלהציב אותם פשוט כי אין לנו כוח. ילדים יודעים להעריך את המקרים שבהם אנחנו נלחמים בהם לטובתם: 'אני לא מוותר לך כי אני לא מוותר עליך'."
מה אתה עצמך עשית כדי לגרום לילדיך להרגיש אהובים?
"אני חושב שגיליתי אכפתיות. זכור לי למשל שכשהבן שלי היה בכיתה ב' הוא התלבט אם לצאת לטיול מרוחק עם הכיתה. עודדתי אותו לצאת לטיול למרות הקשיים, הסברתי לו למה זה חשוב, לא ויתרתי לו - וגם הבטחתי שאם יהיה לו קשה מדי אהיה מוכן לנסוע ולהחזיר אותו. בערב הראשון של הטיול הוא התקשר וביקש שאבוא לקחת אותו. הייתה לנו שיחה מתמשכת שבה לא מיהרתי לבוא, אלא הקשבתי ועודדתי ושכנעתי. בסוף הוא נשאר ללילה והייתה לו חוויה מחזקת".
ומה לא עשית, למרות שידעת שזה חשוב?
"היו מקרים שבהם לא הייתי מספיק לצדם כשהם נזקקו לי. לפעמים לא יכולתי, אבל לפעמים הייתי עסוק מדי במה שהיה חשוב לי, ולפעמים זה היה לי קשה מדי".
"לברר מה גורם לילד עצמו להרגיש אהוב"
דלית בלונדר רון, פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית, אמא לשניים (19, 18): "קורה לא פעם שההורים אוהבים מאוד ילד, אבל הילד לא מרגיש אהוב. כל אחד מאיתנו מבטא אהבה בדרכים אחרות, וכל ילד (או מבוגר) מרגיש אהוב כשעושים בשבילו דברים שונים. הורה יכול להרעיף על הילד אהבה, אבל הוא לא ירגיש אהוב: אמא יכולה לגעת בלי סוף, אבל יש ילדים שקשה להם עם מגע. או להתעניין בלי סוף, אבל הילד ירגיש שהיא 'חופרת'. אבא יכול להביע המון הערכה, אבל הילד ירגיש שמצפים ממנו יותר מדי ולא מקבלים אותו כמו שהוא. במקרה כזה, האהבה לא הגיעה ליעדה.
"לכן, כדי שילד ירגיש אהוב, עלינו לברר מה מבטא בעיניו אהבה: שיחה? מגע? אוכל שהוא אוהב? שסומכים עליו? כשאנחנו רואים את הילד, ואפילו שואלים אותו, זוהי אהבה: אני לא רק 'משליכה' את מה שיש בי עליו, אלא בודקת מה מתאים לו, מתכווננת אליו".
מה את עצמך עשית כדי לגרום לילדייך להרגיש אהובים?
"ליוויתי את הילדים שלי גם בדברים שלא כל כך מעניינים אותי או מדברים אליי - רק כי הם היו חשובים להם. המסר שלי אליהם היה: 'אני איתך איפה שאתה, לא איפה שאני'. 'אני כאן כדי לעזור לך בביטוי העצמי שלך, גם אם הוא לא דומה לסוג הביטוי העצמי שלי'".
ומה לא עשית, למרות שידעת שזה חשוב?
"בתחילת ההורות שלי שיחזרתי את ההורות שאני קיבלתי, נהגתי לפי האוטומטים שלפיהם גדלתי. לא עצרתי לשאול ולבדוק אם הנתינה של האהבה שלי באמת מתאימה לילדיי, לא הבחנתי שזה לא תמיד מתאים להם. למשל, לחצתי מדי בלימודים. לקח לי זמן להבין שאני צריכה לבדוק מה באמת נכון להם. העדפתי לא להקשיב. לפני כמה שנים ביום כיפור התנצלתי על חוסר ההקשבה שלי, ואפילו סלחו לי".
"לבטא אהבה והערכה לא רק ברגעי הישג אלא גם בשגרה"
פרופ' עמוס רולידר
"בעיניי, כדי שילד ירגיש אהוב הוא צריך לחוש שמעריכים אותו - ולא רק ברגעי הישג מוחלט (ניצחון בספורט, ציון טוב), או אירועים מיוחדים (סוף שנה, יום הולדת) אלא גם בשגרה האפורה. כשההורה מחמיא לילד על מאמץ, השתדלות, נחישות ואי ויתור, ולא רק על הצלחה או הישג מדהים, הוא מרגיש שרואים אותו ומעריכים אותו. ואם הילד לא ירגיש ששמים אליו לב, שרואים את מה שהוא עושה (מתייחס יפה לאח, מסדר את החדר, מגיע בזמן, הוא ירגיש שהצהרות האהבה של ההורה הן סיסמאות ריקות. זה בדיוק כמו בזוגיות: אם בן הזוג לא מבטא הערכה למה שאנחנו עושים בשגרה, אנחנו לא מרגישים אהובים.
"חשוב בהקשר הזה לומר שילדים משווים בין ההערכה שהם מקבלים לזו שהאחים שלהם מקבלים. אם מנקודת מבטו של הילד ההורה מעריך יותר את אחד מאחיו, הילד לא ירגיש אהוב. נקודת ההשוואה היא תמיד האחים. הורים לא פעם נופלים בפח הזה, ולא שמים לב לחוסר הפרופורציה בביטויי ההערכה בין האחים. לא שכולם צריכים לקבל באופן שווה, אבל רמת הרגישות לכל הילדים צריכה להיות פחות או יותר אחידה. גם אם הצרכים שונים, ההורה צריך לזכור שלכולם יש צרכים".
מה אתה עצמך עשית כדי לגרום לילדיך להרגיש אהובים?
"כמעט ולא החמצתי הזדמנות להביע הערכה. לכל אחד מהילדים היו הסוגיות שלו, אבל הייתי שם וחיזקתי אותם. תמיד נכחתי באירועים משפחתיים, באירועי בית ספר, ולמרות כל העומס - לא החמצתי הזדמנות להיות לצדם ולומר להם שאני גאה בהם".
ומה לא עשית, למרות שידעת שזה חשוב?
"הייתי יכול להקשיב יותר. הקושי של אנשים עם הפרעות קשב זה להקשיב. כשאתה דעתן, ומבין מה הילד רוצה לומר עוד לפני שהוא מסיים... ממש קשה לעצור ולהקשיב עד הסוף. סבלנות והקשבה הן חלק מביטויי הערכה ואהבה שלא נתתי מספיק".
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
