כשאנשים שואלים את שלום פרץ (43), חשמלאי מרחובות, כמה זמן הוא נשוי, הוא עונה "17 שנה". מצד שני, כשמפנים את אותה שאלה לאשתו, היא מתחילה לגמגם, עושה כל מיני חישובים בראש ובסוף אומרת "אנחנו 20 שנה ביחד". אבל זה לא בגלל שמישהו מהם לא זוכר את תאריך הנישואים. הם פשוט התחתנו פעמיים.

"אני באמת לא יודעת מה לענות על השאלה הזאת", מסבירה מיטל (38), עובדת עירייה. "בהתחלה היינו נשואים שלוש שנים, למרות שלמעשה מדובר בשנתיים כי לקח לנו שנה להתגרש. אחרי זה חלפו שבע שנים עד שהתחתנו מחדש, ומאז חלפו שש שנים. אז מה אני אמורה להגיד? לסכם את כל שנות הנישואים שלנו ביחד ולהגיד תשע שנים? לספור רק את שנות הנישואים האחרונות ולהגיד שש שנים? או להתחיל להסביר לכל אחד שהתחתנו והתגרשנו? עדיף להגיד כמה זמן אנחנו מכירים".

שלום, למה אתה אומר 17 שנה?

"אני סופר מהחתונה הראשונה, זה מרגיש לי נכון".

לבני הזוג פרץ שלושה ילדים: אור (16) מסבב הנישואים הראשון, ואוריה והודיה (חמש ושנה וחצי), מהסבב השני. לדברי מיטל, גם פער הגילים בין הילדים מעורר לא מעט בלבול. "הרבה אנשים לא מבינים למה יש בין אור לבנות הפרש כזה גדול", היא אומרת. "שואלים אותי אם היו לי בעיות". אז התשובה היא כן, היו בעיות. אבל מסוג אחר.

>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

>> חדש וכייפי: כל מה שישפר את סגנון החיים שלך - באפליקציה החדשה של "לאשה"

פרק ראשון: מתאהבים ומתחתנים

הם נפגשו לראשונה לפני 20 שנה במועדון תל־אביבי. "הייתי בת 18 ובדיוק נפרדתי מחבר", מספרת מיטל. "אחותי וחברה שלה גררו אותי לבילוי במועדון, שם פגשנו את שלום, שהיה חבר לשעבר של החברה של אחותי. התחלנו לדבר, ולמחרת שלום ביקש מאחותי לחבר בינינו. שבועיים אחרי שהתחלנו לצאת הוא הביא אותי אליו הביתה ואמר 'תכירו, זאת אשתי לעתיד'. היה בינינו קשר חזק. כאילו כבר הכרנו בעבר".

שלום: "שנתיים אחרי זה התחתנו. לא הייתה הצעת נישואים רומנטית, כי זה תמיד היה באוויר. אחרי שאחותי התחתנה אמרנו 'יאללה, עכשיו אנחנו צריכים לסגור מקום'".

מיטל: "התחתנו באולם ביבנה. הייתה לנו חתונה ענקית עם 500 אורחים. כל הערב הייתי בשירותים, כי לא הפסקתי להקיא מרוב התרגשות. אנשים היו בטוחים שאני בהיריון".

היא לא הייתה בהיריון, אבל הרתה כמה חודשים לאחר מכן. בשבוע 33 ילדה את אור, שנולד פג, אנמי ועם ריאות לא מפותחות. אז גם החל הקרע הגדול בין השניים. "לשנינו היו משכורות נמוכות", מספרת מיטל, "ובהתחלה גרנו אצל הוריי. זמן קצר לפני הלידה של אור שכרנו יחידת דיור שהייתה חצי מרתף. זה היה חורף, היחידה התמלאה במים, ואור חלה בדלקת ריאות קשה. הוא אושפז למשך שבועיים בטיפול נמרץ, והרופאים לא האמינו שהוא יצליח לחיות. הם הכינו אותנו לנורא מכל. זה היה סרט".

אבל איך זה הוביל לגירושים?

שלום: "כל הסיפור הזה היה גדול עליי, לא יכולתי להתמודד עם גודל האחריות. הייתי עדיין בקטע של חברים ובילויים. אז במקום לתמוך במיטל, נבהלתי והתרחקתי".

מיטל: "כשאור שוחרר מבית החולים היה ברור שאנחנו לא חוזרים איתו למרתף. אני עברתי איתו לבית הוריי, ושלום נשאר לישון ביחידת הדיור. עברתי את הלילות עם אור לבד, וזה נורא הרחיק בינינו. כעסתי נורא על שלום שהוא לא תומך בי ולא מחזק אותי. הרגשתי שכל הטיפול בתינוק נופל עליי, שהוא לא מתנהג כמו בעל ואבא. בסוף שלום פינה את היחידה אבל אמר שהוא לא מרגיש נוח לגור עם הוריי, והציע שנעבור לגור אצל אמא שלו. גרנו אצלה שלושה חודשים, והיה לי שם מאוד קשה. היו בינינו המון מריבות וכעסים, והרגשתי נורא לבד. בסוף החלטתי שאם כבר אני לבד, אז עדיף לי להיות לבד באמת. כשאור היה בן חצי שנה, אמרתי לשלום שאני רוצה להתגרש".

שלום: "הייתי בקונפליקט. מצד אחד היה לי קשה לוותר על מיטל ועל הילד. מצד שני רציתי להשתחרר מהעול ולחזור לחיי הקודמים. הרגשתי עצבות והקלה גם יחד".

פרק שני: רבים ומתגרשים

הגירושים לא היו קלים. "בהתחלה ניסינו להתגרש דרך הרבנות, בהסכמה", מספרת מיטל. "אבל היו לנו המון מחלוקות, בעיקר סביב סכום המזונות והמשמורת. למשל, שלום אמר שהוא רוצה שהילד יהיה שבוע אצלו, שבוע אצלי. לא הסכמתי. אז פתחתי תיק בבית משפט לענייני משפחה ולקחתי עורכת דין. הייתי תמימה מאוד וחשבתי שכל מה שאני מספרת לה נשאר בינינו. לא היה לי מושג שהיא תציג את זה בפרוטוקולים של בית המשפט. נאמרו שם כל מיני דברים אישיים שאמרתי על שלום ועל מקורבים שלו, ושלום מאוד נפגע והתעצבן. בתגובה הוא החזיר לי ואמר שיש לי מישהו אחר ושבגלל זה אני רוצה להתגרש. כמובן שזה לא היה ולא נברא".

הם התגרשו בדיוק בתאריך שבו נישאו, שלוש שנים אחרי. מיטל המשיכה להתגורר עם בנה בבית הוריה, והקשר בינה לבין שלום היה פורמלי מאוד. "עדיין היינו שרויים תחת המתח של המאבק המשפטי", היא מסבירה. "ניהלנו שיחות רק סביב הילד. מה הוא אכל,

מיטל: "אם היינו נשארים ביחד אולי לא היינו מגיעים לאותן תובנות שיש לנו עכשיו. לא רק על הזוגיות, אלא גם על עצמנו"

מתי הוא ישן וזהו. לא הרגשתי געגועים לשלום ובטח שלא דמיינתי את עצמי חוזרת אליו בעתיד. בכלל, באותה תקופה לא עניינה אותי זוגיות ואהבה. רציתי רק לעבוד ולטפל בילד". שלום, לעומת זאת, המשיך הלאה: שנה אחרי הגירושים הוא כבר עבר לגור עם מישהי אחרת. "לפי דעתי זה מאוד הפריע למיטל", אומר שלום.

מיטל: "דווקא בכלל לא קינאתי. הדבר היחיד שאולי הציק לי, זה שאור, שכבר התחיל לישון אצל שלום, נמצא עם מישהי אחרת. שנה אחרי הגירושים התחלתי לצאת לדייטים, אבל רק כעבור ארבע שנים היה לי קשר רציני. הוא היה גרוש ואב לילדה שהייתה גדולה מאור בשנתיים. נסענו עם הילדים לטיולים ברחבי הארץ, הפכנו לסוג של משפחה".

איך שלום הגיב?

"הוא מאוד לא אהב את זה. אני חושבת שלגברים יותר קשה כשבן זוג חדש נכנס לתמונה. קשה להם המחשבה שמישהו לוקח מהם את תפקיד האבא. לפני שמצאתי זוגיות אני ושלום כבר היינו בקשר טוב. הוא הספיק להיפרד מהבחורה שגר איתה ועבר לגור במושב. אור כל הזמן היה בוכה כשהוא היה צריך להיפגש עם אבא שלו ואמר שהוא רוצה גם את אמא. אז הרבה פעמים הייתי באה איתו לשלום הביתה, היינו יושבים ביחד בחצר ומנהלים שיחות עמוקות. אחרי זה שלום הכיר מישהי חדשה, עבר לגור איתה במשך שנה, אבל עדיין נשארנו מיודדים. אבל ברגע שהתחיל אצלי קשר רציני, שלום התחיל לריב איתי".

שלום: "זה העיר אותי. הבנתי שמיטל היא האהבה הגדולה של חיי. אחרי שני קשרים רציניים, הרגשתי שבחיים לא אצליח לאהוב מישהי כמו שאהבתי את מיטל. הבנתי שנועדנו להיות ביחד".

פרק שלישי: עושים חשבון נפש וחוזרים

אחרי עשרה חודשי רומן, מיטל החליטה להיפרד מבן זוגה. "משהו בבטן הרגיש לי שזה לא זה. לא ראיתי את עצמי מביאה איתו ילדים. לא סיפרתי על כך לשלום, אבל יום אחד שלום התקשר אליי ואמר לי שהוא חושב שאנחנו צריכים להיות ביחד. הוא הודה בכל מיני דברים שלפני כן הוא לא היה מוכן להודות בהם. למשל, שהוא נהג להקשיב לכל מיני מקורבים שלו במקום להקשיב לי. שהוא נהג לשים אותי בעדיפות שנייה. היה ברור שהוא התבגר. גם הבנתי שאף פעם לא הפסקתי לאהוב אותו. אז אמרתי לו 'אוקיי, ננסה, אבל יש לי תנאים'".

כמו מה?

"שלא נבלבל את אור ושלא נפתח בו ציפיות שווא, אז שלא נספר לו שאנחנו שוב ביחד עד שנהיה בטוחים בקשר. במקביל, ביקשתי שלא נספר על כך גם לאף אחד אחר. לא רציתי שנעשה צחוק מעצמנו אם זה שוב לא ילך. אבל אחרי חודשיים שבהם יצאנו בחשאי, לשנינו היה ברור שזה זה, והחלטנו לשכור ביחד דירה. אז סיפרנו לאור ולכל המקורבים שלנו".

איך הגיבה הסביבה?

מיטל: "המשפחה שלי פחדה שאפגע שוב, אבל במקביל מאוד סמכה עליי. החברות אמרו לי שאני צריכה לדאוג שהילד לא ייפגע. אבל ידעתי שדווקא בגלל האחריות שיש לנו כלפי אור, אנחנו עוד יותר נילחם על הקשר. היה לנו ברור שאי אפשר לעבור לגור ביחד חודש ואז להיפרד".

שלום: "היו אנשים שאמרו לי 'זה לא עבד ביניכם בעבר, למה אתה חושב שזה יעבוד עכשיו?'. אבל אותי לא עניין מה אחרים אומרים. הרגשתי שזה נכון. גם ידעתי שלא נפרדנו בגלל משבר גדול שאי שאפשר היה להתגבר עליו. זה לא שהייתה מעורבת בסיפור הזה בגידה. היינו פשוט צעירים מדי".

אתם לא מצטערים שהתגרשתם מלכתחילה?

מיטל: "לא, כי אני חושבת ששנינו למדנו מהסיפור הזה הרבה. אם היינו נשארים ביחד אולי לא היינו מגיעים לאותן תובנות שיש לנו עכשיו. לא רק על הזוגיות, אלא גם על עצמנו".

שלום: "הרגשתי שהתבגרתי, שאני יותר בשל להפוך לבעל ואבא. ידעתי שהפעם אני מוכן לשאת באחריות, ושאני לא אברח"

שלום: "אני אדם מאמין, ואני חושב שלכל דבר שקורה יש סיבה. כנראה שהיינו צריכים להתגרש כדי להיות בסוף ביחד. בסופו של דבר זה רק חיזק את הקשר בינינו, כי זה גרם לנו להבין שמיטל הכי מתאימה לי ושאני הכי מתאים לה. יכול להיות שאם לא היינו מתגרשים היינו ממשיכים לחיות ביחד עוד שנה־שנתיים, המצב בינינו היה נעשה יותר גרוע, הגירושים היו הופכים יותר מכוערים, ואז לא היינו חוזרים זה לזה בכלל".

והמחשבה שלשניכם היו אחרים בזמן הזה, לא קשה לכם?

מיטל: "לי זה לא מפריע שהוא היה עם אחרות. גם לי היו אחרים".

שלום: "אין טעם להתעסק בזה. זה סתם עושה לי לא טוב".

פרק רביעי: רוצים עוד ילדים ומתחתנים

שנה אחרי שעבר לגור ביחד, התחילו מיטל ושלום לדבר על הרחבת המשפחה. "אמרתי לשלום שאם אנחנו מביאים עוד ילד, צריך לעשות את זה כמו שצריך".

שלום: "אני מיד הסכמתי, אבל אמרתי שאני לא רוצה לעשות שוב חתונה גדולה".

מיטל: "גם אני לא רציתי. זה נראה לי מביך ללבוש שוב שמלת כלה ולהזמין את אותם אורחים. בסוף בחרנו לערוך את החופה בישיבה בראשון לציון. אני ושלום הלכנו לשם לבד, ורק הבאנו איתנו צלם. זו הייתה חתונה מדהימה. אחד התלמידים הביא גיטרה, ויתר התלמידים שרו ורקדו. בחתונה הראשונה לא עניין אותי מה הרב אומר. כשעמדתי בחופה הייתי עסוקה רק בלסרוק את האולם ולבדוק מי מהחברות שלי נמצאת. הפעם הקשבתי ממש לברכות. הרגשתי שאני נמצאת בחתונה שלי, ולא סתם מרחפת. זה הרגיש לי מאוד סמלי. שהנישואים האלה הפעם הם הדבר האמיתי".

מה לגבי ירח דבש?

מיטל: "בחתונה הראשונה נסענו לאילת, אבל בחתונה השנייה החלטנו לוותר. מה שכן, בגלל שהחברים שלנו לחצו, חודש אחרי זה שכרנו אולם אירועים קטן ועשינו אירוע מצומצם. זו הייתה מסיבת ריקודים, אני לבשתי שמלת כסף, וזה בכלל לא הרגיש לי כמו חתונה. אבל כמובן שרצו בדיחות בעניין. הזהרתי את האורחים שאני מתכוונת להתחתן ולהתגרש כל חמש שנים, רק כדי להמשיך לקבל מתנות".

מה עשיתם עם טבעות הנישואים הראשונות שלכם?

מיטל: "הטבעת הראשונה הייתה שמורה אצלי כל הזמן בבית. אבל לפני החתונה השנייה מכרתי אותה וקניתי טבעת נישואים חדשה".

שלום: "אין לי מושג איפה הטבעת הראשונה. האמת? אין לי מושג גם איפה הטבעת השנייה. אני לא אוהב ללכת עם טבעת".