הייתם מאמינים שככה מאמנים מדברים?

ורד יפה־חאיק אספה מאמהות בקבוצת הפייסבוק שלה משפטים שמאמנים ומורים אמרו לילדות. לקרוא ולשפשף את העיניים:

"יש לך תחת של ברזילאית" (נאמר לילדה בת 10 בקבוצה של התעמלות אמנותית)

"את רוקדת ממש ממש יפה, חבל שאין לך מבנה גוף של רקדנית" (נאמר לילדה בת 11 בחוג בלט)

"השמלה של הסולנית לא תעלה עלייך" (נאמר לנערה בת 15 במגמת ריקוד)

"את צפה יותר מדי טוב" (נאמר לילדה בת 8 בחוג שחייה)

כך תקטינו את הסיכוי שהילדה תספוג עלבון

דברו מראש עם המורה. "חשוב לשאול את המורה אם יש מדיניות שקשורה למשקל ומבנה גוף", אומרת יפה־חאיק, "לבדוק איתה אם היא מדברת על תזונה (אני מעדיפה שלא ידברו, כי מדריכים רבים לא באמת מבינים בכך), או אם ילדה שמנה יכולה להופיע בשורה הראשונה. "אם המורה אומרת שיש עניין עם משקל ומבנה גוף, מבחינתי זו נורה אדומה".

פזית בירן מסכימה: "הייתי שואלת את המורה שלוש שאלות פשוטות: האם נושא המשקל חשוב בעינייך? האם תדברי על זה עם הילדה? האם מראה חיצוני הוא פרמטר לקבלה לשיעור?"

תתכוננו להיות רגועים.

"אם הילדה נרשמת לחוג, צריך לקחת בחשבון שיכול להיות שהיא תקבל ביקורת כזו או אחרת על הגוף שלה", מוסיפה יפה־חאיק. "ההורים צריכים להתכונן מראש להישאר רגועים ולא לעשות בלגן, כי זה רק יגביר את הפגיעה של הילדה".

אם עולה חשש – הציעו פתרונות.

"אם הילדה מדברת על אי נוחות עם הגוף שלה, אפשר לומר שדווקא פעילות גופנית תגרום לה להרגיש נוח יותר", מוסיפה מיינראט. "אם היא חוששת שיצחקו עליה, אפשר לחשוב יחד על רעיונות לתשובות אפשריות. שיחה כזו גם יכולה להיות הזדמנות למחשבה משותפת על מעבר לתפריט בריא יותר למשפחה או אפילו במקרה הצורך, לפנייה לאיש מקצוע".

אל תעלו חששות שלא עולים.

"אין צורך לשתול חרדות וחששות אצל הילדה", אומרת מיינראט. "עדיף להיות קשובים ובתשומת לב, ורק לשים לב אם עולה משהו. אם לא, אפשר לעזוב את זה".

לשים לב למבטים שלנו.

"גם בלי אף מילה, המבטים האומדים והמודדים שלנו יכולים להעביר לילדה מסר מחליש", מסכמת מיינראט. "חשוב להיזהר מהמבט הזה. התפקיד שלנו כהורים הוא להיות בתפקיד מחזק".

המורה עלולה לומר לה: "את חייבת לרזות"

"פנו אליי אמהות לילדות מלאות, שרצו ללכת לחוג שבו מתאמנים לבושים בבגד גוף", מספרת ורד יפה־חאיק, דיאטנית שמתמחה בטיפול ומניעה של השמנת ילדים. "הן שאלו אם זה נראה לי בעייתי. התשובה הראשונית שלי הייתה: 'אם הילדה רוצה - למה לא?', אבל אז העליתי את השאלה בקבוצת הפייסבוק שאני מנהלת, וקיבלתי תגובות שונות, לכאן ולכאן, שגרמו לי לחשוב שיש טעם להציג את השאלה, ושזה לא ברור מאליו.

"כן, גם היום יש מדריכות שמעירות על משקל, ואני שומעת על הערות כאלו מאמהות. הייתה אמא שסיפרה לי שהמורה לבלט אמרה לה שאם הילדה לא תרזה היא לא תוכל להתקדם ולהיות בקדמת הבמה, כי זה לא נראה טוב. אמא אחרת סיפרה לי שהילדה שלה קיבלה בחוג שחייה הרצאות בלתי פוסקות על אוכל, יחד עם כל הקבוצה".

"עוד אמא כתבה לי שבתה למדה בלט קלאסי מגיל 6, התקבלה בגיל 15 למגמת המחול בתיכון מבוקש בעיר, ואז העלתה 5-4 קילו. מרגע זה, המורה פתחה מולה במלחמה: 'השמלה של הסולנית לא עולה עלייך', 'תראי איך את נראית', 'אי אפשר להניף אותך'. אותה ילדה פרשה מהמגמה באמצע כיתה י' ונשבעה שלעולם לא תחזור לרקוד".

הקהל עלול לומר: "אם היא רק תרד קצת במשקל..."

"בדרך כלל, בחוגים שבהם מופיעים בבגד גוף יש גם הופעות מול קהל, ובהופעות כאלה עלולה להגיע ביקורת מהקהל", מוסיפה יפה־חאיק. "כשהייתי בהופעות בלט של הבת שלי שמעתי הורים אומרים על ילדות מלאות משפטים כמו: 'חבל שיש לה כזו בטן' או 'אם היא רק תרד קצת'. לכל ילד שמן מעירים הערות מהסוג הזה, אבל הבגדים הצמודים מבליטים במיוחד את הגוף המלא".

הבנות האחרות עלולות להגיד: "זה ממש מבליט לך את הבטן"

"עוד בעיה שיכולה להיות היא ביקורת מהבנות האחרות שרוקדות, שמעירות לילדה המלאה על הגוף שלה", מוסיפה יפה־חאיק. "לא פעם, גם אם אין ביקורת גלויה, הילדה יכולה להרגיש לא נוח עם עצם המבט: ישבה אצלי בקליניקה לא מזמן ילדה בת 12, לא רזה, שעסקה בהתעמלות אמנותית ארבע שנים, ועזבה.

"היא ממש הרגישה שמסתכלים עליה. בחברה שלנו לא נהוג שאנשים מלאים מסתובבים בבגדים צמודים, וילדה שלא אוהבת את הגוף שלה יכולה להיות נבוכה מאוד מההכרח להתלבש צמוד".

הילדה עלולה לקלוט שאנחנו חושבים: "אויש, יצחקו עליה"

"יש השפעה גדולה לחששות שלנו, שהם לא תמיד אובייקטיביים", אומרת צאלה מיינראט, ראש תחום הורות ומשפחה במכללת סמינר הקיבוצים. "נכון, ייתכן שהילדה שלנו תיחשף לעלבונות ולצחוק על חשבונה, מפני שהיא לובשת בגדים צמודים. אבל אם היא ילדה בטוחה בעצמה ושמחה, רוב הסיכויים שזה לא יטריד אותה באמת ולא יהפוך לעניין מבחינתה".

"כדאי לבדוק אם הבעיה היא אצלנו: ככל שאנחנו בעצמנו עסוקים במשקל ובדימוי הגוף שלנו, ניטה לשים לב יותר למבנה הגוף של הילדים. במקרה כזה, יכול להיות שלנו יהיה קשה לראות אותה מופיעה בבגדים צמודים לעיני הורים אחרים, יותר מאשר לה יהיה קשה להתלבש כך. חשוב להפריד בין מה שאנחנו מרגישים, לבין מה שהיא מרגישה. אם לה אין בעיה ולנו יש, אנחנו אלה שצריכים לטפל בעצמנו".

"אמהות רבות נכנסות מראש למגננה לא מוצדקת, והילדות קולטות את האנרגיה שהאמהות משדרות", מסכימה פזית בירן, רקדנית ובעלת סטודיו למחול. "באות אליי אמהות בזמן הרישום, שלא בנוכחות הילדה, ואומרות מראש: 'שתדעי שהיא כבדה, רחבה, בלרינה היא כבר לא תהיה'. ואני שואלת את האמהות האלה: אם את שולחת את הבת שלך ללמוד לנגן בכינור, זה אומר שהיא תהיה נגנית? את בסך הכל נותנת לה כלים לחיים".

"יותר מזה, על סמך מה את קובעת מה היא תהיה ומה לא? רק בגלל שהיא מלאה, זה לא אומר שהיא תרגיש לא נוח או שיהיה לה קשה לרקוד או שידברו עליה. יכולה להיות לה גם חוויה נהדרת, חייבים לתת צ'אנס".

מצד שני, לא כל הזמן לובשים בחוגי הריקוד בגדים צמודים

"שלא כמו פעם, הריקוד כבר לא שמור לנימפות דקיקות", אומרת פזית בירן. "במחול המודרני יש רקדניות מלאות, יש מורות מלאות ואצלי אישית היו בסטודיו לא פעם תלמידות גדולות ואפילו שמנות ממש. התלמידות האלו מעולם לא הופלו לרעה בגלל המשקל, באימונים או בהופעות, אם כי אני מודה שגם שומן קיצוני וגם רזון קיצוני לא נראים טוב על הבמה".

"בנוסף, לא תמיד לובשים בהופעות בגדים צמודים: בתחום של מחול מודרני וכוריאוגרפיות לובשים לא פעם בגדים רחבים, אם כי בשיעורים תמיד נבקש ללבוש בגדים צמודים, כדי שנוכל לראות במדויק את תנועות הגוף ולתקן שגיאות. אי אפשר להלביש ילדה אחת בבגדים אחרים רק מפני שהיא מלאה, כי אז זו תהיה אפליה".

השורה התחתונה: לרשום לחוג כזה או לא?

צאלה מיינראט: "אם ילדה מלאה רוצה להשתתף בחוג ריקוד, התעמלות או שחייה, אין שום סיבה שנמנע את זה ממנה. אסור לנו לנטוע בה תחושה של חוסר מסוגלות, או לשתול בה חרדה שלא קיימת".

ורד יפה־חאיק: "ברור שלא צריך לשדר לילדה שתתבייש בגוף שלה, אבל אם אני יודעת שהילדה שלי רגישה מאוד להערות וגם אני רגישה מאוד בנושא הזה, אולי מוטב להציע בעדינות חוג אחר. אם נראה שהנושא חשוב לה מאוד, כדאי שההורים יקבלו הדרכה מתאימה".