יש פתגמים ואימרות שפר הנחשבים למה-זה חכמים, וכשהם נאמרים בטון הנכון זה נשמע משכנע ללא עוררין. לדעתי הגיע הזמן לדון בהם. האם הם עדיין רלוונטים ומתאימים לרוח הזמן?
לפני שאתם "קופצים" עלי עם פירושים ופרשנויות בסגנון "למה התכוון המשורר באומרו" אני כבר מכריזה: אני מתייחסת לפשט. כלומר, מה שנשמע, לא מה שמתפרש.
במוצ"ש הקשבתי לתוכנית אקטואליה, שדנה בקואליציה המטורללת של ממשלת ישראל. אחת המשתתפות פצחה בפתגם הסבתאי "זה כמו חמין, אתה יודע מה אתה מכניס - אבל לעולם אינך יודע מה יצא". נו טוף.
שיתפתי את דעתי בעניין בפייסבוק: "אני תמיד יודעת מה אני מכניסה לחמין ותמיד אני בטוחה מה יצא" (יצא טעים). מרבית חבריי הגיבו בהסכמה.
יש לי תחושה שגם ראש הממשלה הלהטוטן שלנו (ובזה הוא מוכשר כמו שד) ידע שאם סיר החמין שלו מורכב מכזאת קואליציה קוטבית - זה מה שיצא.
אל תהיה צודק, תהיה חכם
לפני זמן מה היה לי ריב מטורף עם אחד, לא חשוב איך קוראים לו ומה תפקידו. הוא בא אלי בטענות חסרות כל בסיס, ואצלי ה"ברנר" נדלק ואמרתי לו דברים מאד קשים.
כשהבין את גודל הפדיחה פעה לי במתיקות בטלפון: "עירית, בואי נחשוב רגע, מה את רוצה להיות, חכמה או צודקת?". וואי וואי איך נשרפו לי הפיוזים בזה אחר זה. השבתי לו "אדוני, אני גם חכמה וגם צודקת איך אני איתך? וחוץ מזה רק שתדע שה'פתגם' הזה מגיע בסך הכל מפרסומת בת המון שנים של חברת ביטוח – אתה עדיין חושב שזו אימרה חכמה כלשהי?" הוא שתק.
יש המון דגים בים
משפט מעצבן שאומרים בדרך כלל כדי לעודד חבר או חברה שמחפשים זוגיות. והתשובה המתבקשת כמובן – באיזה ים? ים המלח?
מה שלא הורג אותך מחשל אותך
הרבה פסיכולוגים בנו וילות בגלל המשפט המטומטם הזה. כי מה שהורג אותך, והורג אותך שוב ושוב, בונה פוסט טראומה. ולך תיפטר ממנה ב- 450 שקל לפגישה בת 50 דקות ובמשך שנים.
הזמן הוא הרופא הכי טוב
בולשיט, אלה אנחנו שמתרגלים למצב השלילי, יש ברירה?
כל עכבה לטובה
פעם אמרתי את זה לאיזה עורך שלי כשהחמצתי את הדד ליין. תשובתו היתה "אני מבין שנמאס לך". (אין לי ספק שזה פתגם שהומצא ע"י פדלאה).
אין דבר העומד בפני הרצון
פתגם שהרבה בריסטולים בכיתות ביה"ס היסודי בוזבזו עליו. קלאסיקה של אמהות ומורות. כל כך הרבה דברים רציתי בחיים - ממש רציתי - ולא יצא. עובדה, אני לא רקדנית בבת שבע. הבעיה האמיתית בפתגם הזה, שמחנכים ילדים לאור השטות הזאת וכך (שוב) מייצרים פרנסה לפסיכולוגים, רוקחים וכו', כי התסכול אין לו קץ.
אין עשן בלי אש
רק לפני כשבועיים כתבתי טור על שמועות. יכולתי לכתוב 70 טורים על דברים שסופרו לי ש"ממש, אבל ממש התרחשו" כי אין עשן בלי אש – ובמציאות לא היה ולא נברא, אפילו לא ניצוץ.
דין פרוטה כדין מאה
או, כאן זה קצת טריקי כי הרעיון מגיע מ"לא תגנוב" ומתייחס לענישה, אבל תודו שאם אבד לכם שקל, זה לא יצער אתכם באותה מידה כמו אובדן שטר של מאתיים. והנה סיפור עלי:
מדי שנה, המלהק של ה"אח הגדול" מתקשר אלי ומנסה לפתות אותי להשתתף בתוכנית כאחת הדיירות בבית.
במסגרת מחול הפיתוי המילולי שלו הוא גם נסחף ואומר (תמיד) "את תקחי את המיליון בהליכה" - ואני מתקנת אותו: 750,000, מס הכנסה שותף. נא לדייק.
וככה השיחה העקרה נמשכת ואז תמיד מגיעה השאלה "מה יגרום לך לשנות דעתך?". ואני זורקת לאוויר: 20 מיליון - ובדולרים. "אה" הוא תופס אותי על חם "אז יש מחיר". ברור אני צוחקת. "אבל זה לא ריאלי" הוא מסכם. "נכון", אני משיבה, "לכן אני לא בריאליטי".
מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח
משפט מילואימנקי כזה שאני שומעת לא פעם. ועליו אני אומרת "דברו לקיר", ומתכוונת לקיר הגבס בביתי, שבהתקף "עיצובי" התחשק לי לתלות עליו תמונה. לקחתי מסמר, לקחתי פטיש ובהתחלה זה לא הלך - אז פעלתי ביותר כוח – התוצאה: יכולתי לגרד את גבו של השכן. נפער בקיר חור מטורף.
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה.
שיר השירים פרק ח' פסוק ז'. טקסט מקסים, שיר השירים מה יש לדבר?
טוב אני לא מתאפקת הנה התשובה היידישאית – " די ליבע ברענט וי א נאסע שמאטע" (האהבה בוערת כמו סמרטוט רטוב). ואת זה היתה אומרת לי הבוסית שלי כל פעם שהייתי בוכה בגלל איזה אכזבה (תמיד דבילית) מסיפור אהבה.
יש עוד רבים, אבל מן הראוי לציין את הפתגמים שאני כן מאמצת בחום:
- "אדם ניכר בכוסו, כיסו וכעסו", כי קמצנות זו מחלה כרונית.
- מסכימה לגמרי עם "מעולם לא היתה מלחמה טובה - או שלום רע".
- והכי הכי עם "העיקר הבריאות".
ואתם שם במרחב הוירטואלי מוזמנים להוסיף משלכם, זה יהיה נחמד. בטוח. שלום עליכם חברים.
לפני כמה שנים בהכנסי למעלית בדרכי לאולפנים של ערוץ 10 נכנסה גברת, אישה שלא ראיתי מימיי, ואמרה לי כך: "עירית ברנר, לפני זמן מה המלצת בטלוויזיה על ליפסטיק אדום. דיברת על זה בכזו התלהבות שישר רצתי לקנות ומאז הליפסטיק הזה תקוע אצלי ללא שימוש".
כמובן שישר הרגשתי אשמה (או-מה?) וניסיתי לברר – "מה את לא אוהבת אודם אדום?" – "אני מאד אוהבת" היא אמרה עדין בטון עצבני "אבל תמיד אני נראית כמו מלכת דראג כי זה נמרח לי". אז הנה, לכבוד הגברת ובכלל, טיפים לשימוש בליפסטיק אדום (או כל צבע דומיננטי אחר).
עיפרון אדום לתיחום – חובה!! באמצעותו יש לשרטט את קו השפתיים. זה שומר שהליפסטיק לא "יברח", והעיפרון מאפשר לעשות "תיקונים", אם השפה למשל אינה סימטרית.
אם השפתיים בשרניות מדי הקו התוחם ישורטט בחלק הפנימי יותר, ואם השפתיים דקות - אפשר לתחום בקו החיצוני - אבל לא בהגזמה.
יש לא מעט טיפים כיצד לשמור או לקבע את הליפסטיק בכדי שישרוד זמן רב. אחד הטובים בעיניי: לפני משיכת האודם לצבוע את השפתיים בעיפרון התיחום. במקרה כזה יש להקפיד שהגוון שלו יהיה זהה לגוון האודם. המהדרין מפזרים מעט פודרה שקופה בין שכבת העיפרון למשיחת האודם.
כדי שלא ימרח לכם על השיניים – יש להכניס אצבע מורה ולהחליקה (כן זה קצת אירוטי...) שאריות הליפסטיק המיותר מהחלק הפנימי של השפה ימרחו על האצבע וכך לא תתפלאו שבתמונה שצילמו אתכן השיניים הצחורות שלכן מעוטרות בפס אדום.
מכל מלמדיי השכלתי: כל מה שאני יודעת מגיע מהמאפרים הכישרוניים שאיפרו אותי במהלך השנים. אז הנה, תודה ורד,מירב, ירין, איריס, רוני – טוב זה לא יגמר. רבים, כבר אמרתי.
"לוריאל" הוציאו בימים אלו מבחר ליפסטיקים אדומים בגוונים שונים. קבוצת מפורסמות הצטלמו כל אחת והגוון שמתאים לה (קיוותי שזה של ג'ניפר לופז יתאים לי – אבל לא).
האודם עצמו איכותי מאד ובמצב "צבירה" של "לונג-לסטינג" - כזה שנשאר הרבה זמן, אבל לח ונעים בתחושה. (ולא כמו היבשים המעצבנים האלה שכעבור זמן מה נראים כאילו מישהו שם חותמת על השפתיים שלכן). זה עובד באחריות.
