1. מתחרטת שבגדתי
גינת, 28, רווקה, עובדת בשיווק:
"לפני ארבע שנים החבר שלי ואני עברנו לתל אביב כדי ללמוד באוניברסיטה, אבל עוד לא גרנו יחד. הוא בא ממשפחה עשירה, ולא הרגיש שהלימודים חשובים לו. הוא בעיקר יצא לבלות בזמן שאני השקעתי בלימודים. זה גרם לי לחשוב שהוא לא רציני מספיק לגבי העתיד שלו. התחלתי להתרחק ממנו, כמעט ולא שכבנו, אבל לא היה לי אומץ להיפרד ממנו. יום אחד פגשתי מישהו חתיך, שסיים כבר את הלימודים והרוויח הרבה מאוד כסף. התחלתי לצאתי איתו, אבל לא רציתי להיפרד מהחבר שלי לפני שאני מבססת את הקשר עם הבחור החדש.
"בערב שבו תכננתי לשכב עם הבחור החדש, סיפרתי לחבר שלי שאני יוצאת עם חברות מהלימודים ונשארת לישון אצלן. בפגישה כיביתי את הסלולרי שלי. החבר שלי לא האמין לסיפור, ובחצות הוא התייצב אצל החברות שלי. הן אמרו לו שיצאתי לפיצוצייה לקנות גלידה, אבל הוא מכיר אותי מספיק טוב כדי לדעת שאני לא אוכלת גלידה בשעות כאלה. הן אמרו שהן לא יודעות איפה אני, והוא החליט לחכות לי מתחת לבית. בינתיים הן התקשרו אליי בהיסטריה והשאירו לי מיליון הודעות במשיבון. החבר שלי, שידע את הסיסמה שלי, משך את כל ההודעות מהסלולרי ושמע אותן. הן לא הותירו מקום לספק, והוא נפרד ממני".
"אני מתחרטת שלא הייתי כנה מספיק כדי לחתוך את הקשר איתו לפני שהתחלתי לצאת עם בחור חדש. בסוף, אגב, לא יצא שום דבר מהבחור החדש, כנראה שתפסת מרובה, לא תפסת".
2. מתחרט שאמללתי אותה
אורי, 43, רווק, מורה לקולנוע:
"הייתה לי חברה שאהבתי מאוד. כמה חודשים אחרי תחילת הקשר איתה נכנסתי למשבר אישי ונפשי גדול: מבחינה מקצועית, פתאום איבדתי את הדרך ואת מה שאני רוצה לעשות בחיים. הוריי, שהתגרשו עשרים שנה לפני כן, החליטו פתאום לריב על כספים בבית המשפט, ומצאתי את עצמי ביניהם. בנוסף, הסתבכתי בתביעה משפטית בגלל חוב כספי ישן. נכנסתי לדיכאון, והחברה שלי הייתה ביקורתית מאוד לגבי הדרך שבה התמודדתי עם המצב. היא כל הזמן אמרה לי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים – שזה הדבר הכי נורא לומר לאדם שנכנס לדיכאון".
"הביקורת שלה פגעה בחיי המין שלנו, פשוט לא עמד לי. אז האשמתי אותה. גרמתי לה לפקפק במיניות שלה ובאטרקטיביות שלה. ירדתי על המראה החיצוני שלה. אמרתי לה דברים איומים, שלא באמת התכוונתי אליהם. הוצאתי את התסכולים שלי עליה וגרמתי לה לחשוב שאני לא נמשך אליה יותר, מה שהיה ממש לא נכון. החברה שלי, שהייתה בחורה נמרצת עם חיוך גדול על הפנים והרבה שמחת חיים, נעשתה אומללה בגללי. בסוף היא חתכה, כדי לשמור על השפיות שלה, ואני מעריץ ומכבד אותה על זה. במשך שנתיים ניסיתי ליצור איתה קשר, כדי שנוכל לסגור את העניינים בינינו. שאוכל להתנצל, להסביר את עצמי. אבל היא בחרה לשים בינינו מסך ברזל. עד כדי כך, שהיא חסמה את המיילים ואת השיחות ממני. שמעתי מחברים שהיא עברה תקופה קשה מאוד אחר כך.
"אני חושב שהמשפט ששבר לי את הלב הוא המשפט שהיא אמרה לי בערב שבו נפרדנו: 'גנבת לי את האור מהחיים'".
3. מתחרטת שהסכמתי לגור איתו
נגה, 45, גרושה ואם לשתיים, עובדת סוציאלית:
"אחרי שהתגרשתי היה לי חבר, ואחרי שנה של חברות הוא הציע לי לעבור לגור יחד. אהבתי אותו, אבל היו הרבה דברים שלא הייתי שלמה לגביהם בקשר. לו היו שני בנים ולי יש שתי בנות, וראיתי שהילדים לא מסתדרים ביניהם. אני חושבת שביחסים בפרק ב', אהבה לא מספיקה. אם אהיה כנה עם עצמי, השיקולים שהובילו אותי לרעיון של חיים משותפים היו בעיקר נוחות כלכלית וביטחון. חשבתי וקיוותי שדברים יסתדרו. ביום שחתמנו על החוזה לדירה החדשה, הרגשתי לא שלמה. הוא, לעומת זאת, רצה מאוד את המעבר.
4. מתחרטת שוויתרתי על עצמי
מרב, 45, גרושה פלוס ילד, שחקנית:
"יש לי נטייה לתת מעצמי יותר מדי בקשרים עם גברים. אני חושבת שזה אופייני מאוד לנשים. הנתינה האינסופית הזו וחוסר הגבולות גרמו לי לאבד את עצמי עם מישהו שאהבתי מאוד. הוא זמר אופרה, וחיינו יחד שבע שנים. הערצתי אותו, ואיבדתי את עצמי בקשר הזה. אף פעם לא אמרתי לו איך מותר ואסור לו לנהוג כלפיי. הרשיתי לו לעשות כל מה שהוא רצה, כולל לשכב עם אחרים (גברים ונשים – הוא היה ביסקסואל). אף פעם לא אמרתי מילה, גם כשכעסתי וגם כשהוא פגע בי".
"למשל, בוקר אחד צלצל בדלת בחור חתיך שבא לתת לחבר שלי מתנה. זה היה ברור מאוד שהיה ביניהם משהו, אבל אני בחרתי להתעלם ולא אמרתי על זה כלום. לפעמים הוא היה נוהג להיעלם לימים שלמים בלי להתקשר ובלי להודיע, ותמיד כשהוא חזר הביתה לא אמרתי כלום, כי רציתי שהוא יהיה קרוב אליי. פחדתי שאם אציב גבולות, אאבד אותו. חוסר התגובה שלי גרם לו לבוז לי. מעולם לא אמרתי לו מה אני רוצה בקשר. מעולם לא היה בינינו דיאלוג.
"יום אחד קבעתי לאסוף אותו מבית האופרה אחרי הופעה. כשהגעתי, הוא לא היה שם. הוא יצא לבלות עם חברים ופשוט השאיר אותי מאחור. הייתי כל כך נסערת ובכיתי כל כך הרבה, עד שכאשר נהגתי בדרך הביתה לא שמתי לב שעברתי ברמזור אדום. מכונית כמעט נכנסה בי. זה היה נס: המכונית שלי והמכונית השנייה עשו סיבוב במקום. באותו רגע הבנתי שזה הסוף של הקשר. הגעתי הביתה, ארזתי את הדברים שלי ועזבתי. במשך שנים הוא ניסה ליצור איתי קשר. הוא רצה לחזור, ואני לא רציתי. התחרטתי שלא היו לי גבולות איתו, כמו שהיו לי עם אנשים בשאר תחומי החיים. בכך שלא שמתי גבולות בקשר, לא אפשרתי לו לכבד אותי".5. מתחרטת שהשמצתי אותו
מיה, 33, רווקה, מתורגמנית:
"בתקופת הלימודים עבדתי כעורכת באתר אינטרנט, וגם כתבתי מדי פעם טור על בנים ובנות. בתקופה ההיא הייתי מאוד תפרנית. היה לי מינוס כל כך גדול בבנק, שכבר לא יכולתי למשוך כסף. היה בחור שלמד איתי באוניברסיטה והיה ממש דלוק עליי, ויזמתי איתו פגישה – פשוט כי רציתי שהוא יזמין אותי לאכול. לא היה לי כסף אפילו לקפה. אז קבעתי איתו בקפיטריה של האוניברסיטה. בדיוק באותו יום העורכת במשרד לחצה עליי עם דדליין לכתבה, ולא היה לי שום רעיון. הייתי חייבת למצוא משהו. אז כתבתי על הפגישה איתו, וניפחתי את זה מעבר לכל פרופורציה".
"הוצאתי אותו פשוט פראייר. כתבתי על כמה קל לנצל גברים מבחינה כלכלית. ממש מגעיל. הייתי בטוחה שאין סיכוי שהוא יקרא את זה, אבל אחרי כמה ימים הוא כתב לי מייל מזועזע. בדיעבד הבנתי שזה היה ניצול ציני של טוב לבו. אני מתחרטת שהשתמשתי בו בשביל הדדליין שלי. כעבור כמה זמן ביקשתי מהעורכת שלי שתוריד את הכתבה מהאתר, לא רציתי שיישאר זכר לביץ' שהייתי".
6. מתחרט שניסיתי לשנות אותה
נועם, 33, רווק, סטודנט לפסיכולוגיה:
"אני מתחרט על זה שניסיתי לשנות את האקסית שלי ולהשפיע על הדעות שלה ועל השקפת העולם שלה. היא הייתה דתייה ואני חוזר בשאלה, עוד לפני שהכרנו. כיוון שהיה לי יחס אמביוולנטי לנושא של הדת, לא הייתי כן איתה. היו רגעים שהייתי משלה אותה שאשתנה ושאחזור לעולם שלה. הייתי שומר לידה כשרות ושבת בתקופות מסוימות, ואפילו הלכתי עם כיפה שהיא סרגה לי. אבל כמובן, כשהיא לא הייתה בסביבה לא עשיתי את כל הדברים האלה. לפעמים הייתי מתהפך עליה ומתחיל להטיף לה שאין אלוהים, שהדת זה צורך אנושי במשמעות ושרוב ההלכות משרתות אינטרסים פוליטיים שהתפתחו במשך השנים, ולא קשורות לאלוהים. ככל שניסיתי לשכנע אותה לעזוב את הדת, כך היא התבצרה והתחפרה בעמדותיה. בדיעבד אני מבין שבי יש אלמנטים שמתחברים לדת, ובה היו אלמנטים שמתחברים לעולם החילוני, ואני חושב שאם היינו מחפשים את נקודת האמצע היינו יכולים להיות יחד".
7. מתחרטת שגרמתי לו לחזור מדרום אמריקה
שירי, 36, רווקה, מורה:
"כשהייתי בצבא היה לי חבר, שמהרגע שהכרנו דיבר כל הזמן על החלום שלו – הטיול הגדול אחרי הצבא, לדרום אמריקה. הוא כמובן הודיע חד וחלק שאין לו עניין לנסוע עם חברה, הוא רוצה לנסוע לבד או מקסימום עם חבר. לא הרגשתי מאוימת, כי אף פעם לא קסם לי טיול תרמילים".
"אני מתחרטת על זה שלא הייתי מסוגלת לפרגן לו את הנסיעה, במיוחד לאור העובדה שלא הייתי סגורה על הקשר. וכמובן שאני מתחרטת על איך שהתייחסתי אליו ושיחקתי ברגשותיו".
8. מתחרטת שלא הקשבתי לאינטואיציה שלי
קרן, 31, רווקה, עובדת בקרן הון השקעות:
"לפני שנתיים בערך, כשהייתי בחופשה בחו"ל, הכרתי בחור ישראלי שגם הוא היה בחופשה, ונכנסנו לקשר. הוא גר בתל אביב, אני גרתי בחיפה, והייתי באה לבקר אותו. מהר מאוד שמתי לב למשהו מוזר: כשהייתי באה אליו לסוף שבוע, הוא אף פעם לא רצה שאבוא בחמישי בלילה, כי הוא טען שהוא עובד עד מאוחר ביום שישי ושיש לו אחר כך מחויבויות משפחתיות. אז הייתי באה בשישי בלילה או בשבת בבוקר, ונשארת עד יום ראשון. במשך הזמן התחלתי להשאיר אצלו דברים, כמו למשל מוצרי קוסמטיקה, ותמיד כשהייתי חוזרת הם היו באיזו פינה חבויה בארון האמבטיה. תמיד הכל היה מסודר מדי בבית, והסדינים תמיד היו נקיים כשהייתי מגיעה. חשבתי שאולי הוא חולה ניקיון.
"אחרי כמה חודשים שכבנו במיטה בשבת, ופתאום האינטרקום צלצל. הוא סירב לענות. הוא אמר שזו בטח טעות בכתובת, כי הוא לא מחכה לאף אחד. אבל אחרי כמה דקות הצלצול היה בדלת, ונשמע עקשני מאוד. לבסוף הצלחתי לשכנע אותו לענות. אחרי כמה שניות הוא חזר ואמר שהוא צריך לעזור לשכנה שלו שמרגישה לא טוב ומקיאה בכניסה לבית. חשבתי שזה מוזר.
"במצבים כאלה אני תמיד מתקשרת לאחותי, והיא אמרה לי שבטוח שהוא מסתיר עוד אישה, ושאני אתלבש ואלך לראות מה הוא עושה. כשבאתי לקחת את תיק היד שלי ששכב זרוק בכניסה לבית, ראיתי שהוא הזיז אותו למקום שאי אפשר לראות אותו מדלת הכניסה. לא מצאתי אותו בחוץ, וכשכבר התייאשתי, ראיתי אותו פתאום חוצה את הכביש עם שקית של לחמניות. הוא צהל ואמר 'מותק, קניתי לנו לחמניות לארוחת בוקר'. כשדרשתי לדעת איפה לעזאזל הוא היה, הוא הסביר שקפצה בהפתעה איזו אקסית, שעכשיו היא רק ידידה שהוא נפגש איתה לפעמים, ושהיא הייתה קצת שתויה אחרי שבילתה כל הלילה במועדון, וחשבה שהם יאכלו יחד ארוחת בוקר. כמובן שלא האמנתי לקשקוש הזה, ועזבתי. אבל החלטתי לתת לו עוד צ'אנס. החברים שלי תמכו בזה, חוץ מהחברה הכי טובה שלי, שאמרה שהוא לא אמין. אני אמרתי לה שהיא אומרת את זה מקנאה, למרות שהייתה לי תחושה בטן לא טובה לגביו. ידעתי שהיא צודקת, אבל רציתי מאוד חבר.
"אחרי תקופה נפרדתי ממנו, כי הקשר לא התרומם והוא היה לא אמין בכל מיני דברים. כמה חודשים אחרי שנפרדנו עברתי לתל אביב. ערב אחד ניגשה אליי במועדון בחורה שהציגה את עצמה כחברה שלו, וסיפרה לי שהיא איתו שנתיים, שהיא הייתה איתו גם בתקופה שהוא היה איתי, ושיש לו עוד שתי חברות חוץ ממני וממנה. הייתי בשוק. היא פשוט החליטה יום אחד שנמאס לה, עברה על הטלפון שלו והוציאה את כל הטלפונים של הבחורות האחרות. שלחנו הודעות לכולן, ואחר כך הן התקשרו אליי ובכו לי שהוא הבטיח להן שהוא יעבור לגור איתן ושהם יתחתנו. הרגשתי כל כך מושפלת. אני מתחרטת שלא הקשבתי לתחושת הבטן שלי ושנתתי לו עוד צ'אנס, כי הסיפור הזה ערער מאוד את האמון שלי בגברים".
התרופה לחרטה: היכרות עם עצמכם
- ד"ר אבי באומן, פסיכולוג קליני:
כדאי להבחין בין שני סוגים של חרטה. הראשונה היא חרטה כלפי האחר, מתוך חשבון נפש – כי פגעת במישהו ואתה מצטער על כך. הסוג השני של חרטה נובע בעיקר מקושי בקבלה ובעמידה בהחלטות המלוות בקונפליקט. אנשים שמקבלים החלטה לא מתוך שלמות אלא מתוך מניעים של ריצוי, פחד או כל מניע המסיט אותם מעצמם, יהיו אחר כך עסוקים בלחשוב ולבדוק אם החליטו נכון, אם היו בסדר או לא, אם הם נאמנים לעצמם או לא".
"בייחוד בתוך יחסים, חרטה נובעת פעמים רבות מכך שאנחנו לא נאמנים מספיק לעצמנו. אנחנו פועלים מתוך שיקולים זרים – רצון לרצות את הסביבה, פחד מנטישה, חוסר ביטחון, התחשבות יתר וכן הלאה, ולא מתוך רצון פנימי וחיבור לרגשות האמיתיים שלנו.
"ככל שאדם קרוב לעצמו יותר, כך הוא יבחר פחות לעשות דברים שהוא עלול להתחרט עליהם. מכיוון חיובי יותר, כדאי לראות את החרטה כרגש שיכול לעזור לכם ללמוד יותר על עצמכם, להכיר את המניעים הזרים שהביאו להחלטה, וכך לפתח חיבור טוב יותר לעצמכם".
