1. מה זה, בעצם, עלבון?
"אנחנו אומרים 'נפגעתי', אבל צריך לשים לב איזה חלק בנו נפגע", אומרת דלית בלונדר־רון, פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית. "על פי המילון, 'עלבון' הוא פגיעה בכבוד. הוא בא מהמילה 'עלוב', משום שזה מה שהוא גורם לנו להרגיש: עלובים, מושפלים, דחויים. כשאנחנו נעלבים, מה שנפגע בנו זה האגו, הכבוד. אם נזכור את זה, יהיה לנו קל יותר לקחת כל עלבון בפרופורציות".
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים
>>> להורדת אפליקציית "לאשה" לאנדרואיד
2. הכירו בכך שנפגעתם
"לא נעים להיעלב, אבל עלבון הוא חלק מצבעי היסוד של הרגש, ואי אפשר להיפטר ממנו לחלוטין, אלא רק להפחית בעוצמה ובמינון", מוסיפה חלי ברק־שטיין, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מחברת הספרים "בגובה העיניים" ו"כשהילדים יוצאים מהבית". בתור התחלה, אל תנופפו בדגל 'לא נפגעתי', אלא הכירו בעלבון. עצם ההכרה בתחושות הקשות מפחיתה את העוצמה שלהן, ומאפשרת לעשות עבודה פנימית במקום לתקוף".
3. כלל היסוד: אפשר לבחור
"מרבית האנשים מאמינים שהיעלבות היא בלתי נשלטת", אומרת יעל דורון־יבין, מנטורית ומאמנת אמהות ליצירת איזון, קבלה והגשמה, "אבל למעשה היא רק הרגל רע: המוח שלנו רגיל להתמקד בשלילי. החדשות הטובות הן שאפשר לאמן אותו לעשות אחרת, לבחור מה אנחנו לוקחים אלינו ומה לא. כלל היסוד הוא שלא כל כדור שזורקים אלינו אנחנו חייבים לתפוס, ולא לכל מה שנאמר עלינו אנחנו צריכים להתייחס".
4. אל תיקחו אישית
דורון־יבין: "בדרך כלל אנחנו נעלבים כשאנחנו לוקחים משהו שנאמר באופן אישי ('כשהוא דיבר על הבלגן בבית הוא האשים אותי'). אבל האמת היא שמה שאדם אחר אומר או עושה, תמיד קשור אליו ולציפיות שלו. לפני הכל, אנחנו חייבים להפריד בין מה שקשור אליו למה שקשור אלינו. אחרי כן, כדאי לעשות תרגיל: לקחת עט ודף, ולכתוב כמה שיותר פרשנויות אלטרנטיביות לסיטואציה ('הכעיסו אותו בעבודה'; 'יש לו כרגע בלגן בראש'; 'הוא מתלונן בעצם על משהו אחר'; 'אנחנו רואים בלגן בצורה שונה'). למה שלא נבחר פרשנות שמקדמת אותנו?"
5. הבחינו בין התנהגות למהות
בלונדר־רון: "חשוב שנבין שזכותו של כל אדם לחשוב עלינו גם דברים שליליים. יותר מזה: אנו לא חייבים להיות טובים ומוצלחים בכל דבר שאנחנו עושים - אבל כל זה לא קשור לערך הפנימי שלנו, אלא רק להתנהגות חיצונית. כשנגיע למצב שבו נבין שאנחנו שווים גם אם איננו מושלמים, לא ניפגע".
6. מה למדתי על עצמי?
"עלבון מזמן לנו אפשרות ללמוד על עצמנו", אומרת ברק־שטיין. "אנחנו לא נעלבים מכל דבר, אלא מפגיעה במקומות רגישים אצלנו. ככל שהמקום יותר רגיש ופצוע, כך גם מגע קל יגרום לכאב. ככל שיש לנו יותר אזורים פגועים, כך ניטה יותר להיעלב. אם נבחין מתי וממי אנחנו נעלבים ובאילו נושאים, נוכל לראות כיצד לעבוד על הערך העצמי שלנו".
ואילו דורון־יבין מדגישה כמה חשוב ללכת לתכ'לס: "בכל עלבון יש הזדמנות לשיפור עצמי. לכן, אחרי שנרגענו קצת, זה זמן טוב לשאול: 'האם יש משהו נכון במה שנאמר לי? האם עשיתי כמיטב יכולתי? מה אני יכולה לעשות אחרת בפעם הבאה?"
7. אל תעצרו בביקורת
הבנתם במה טעיתם? יופי, אבל אל תעצרו שם. "לא פעם אנחנו נתקעים בביקורת העצמית, שהיא מעליבה לא פחות מהביקורת החיצונית", אומרת דורון־יבין. "אחרי שהבנתם איפה טעיתם, עשו הפרדה בין הטעות הנקודתית לבין מי שאתם באופן כללי".
8. בדקו רווח והפסד
ברק־שטיין: "גם לעלבונות יש רווחי משנה, למשל קבלת תשומת לב, האשמה או היכולת לחכות שיבואו אלינו לרצות אותנו. בדקו: מהם הרווחים המשניים שלכם מההיעלבות? האם הם שווים את ההפסד שבתחושה הרעה ובקושי במערכת היחסים?"
9. חוכמה, לא צדק
"אל תמשיכו לחפור בשאלה מי צודק ומי טועה בסיטואציה, כי זה החומר שממנו עשוי העלבון", מציעה דורון־יבין. "במקום זה, עדיף להיות חכם. ההתעסקות בצדק מפריעה לנו לראות את המורכבות של המצב, ואת האופציה ששני הצדדים צודקים".
10. תפסו מרחק מהסיטואציה
לא הצלחתם לצאת מתחושת העלבון? נסו להתרחק רגשית מהסיטואציה. בלונדר־רון מציעה: "שאלו את עצמכם: מה הייתם אומרים לחבר שהיה מספר לכם את הסיפור שלכם? איך הייתם עוזרים לו להרגיש פחות פגוע?".
