בין אזעקה לאזעקה כתבתי בפייסבוק "פחמימות ומלחמה זה כמו גזר ואפונה תוך שניות קיבלתי תגובות כולן כמעט זהות. "שיואו את לא מבינה, אני בולסת ללא הרף" ויובל אף כתב פוסט "קילו וחצי כבר נוספו מתי זה יגמר?".
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים
בין שתי אזעקות קיבלתי את מטר הטלפונים הדואגים. "הלכת למרחב מוגן כלשהו?" ותשובתי לרוב היתה "מזווה ומקרר נחשב?", כי אם כן, אז התגוננתי שם. שמתי לב גם שכל פעם שנשמע צליל הסירנה, לאלפית השנייה אני קופאת (לכו תבינו, אולי משהו במוח משדר לעמוד דום) ואחר-כך התקדמתי מבלי לתת את הדעת למקרר ולמזווה.
מחפשת מקלט
במלחמת המפרץ הייתי מבוהלת עד טירוף. לעומת זאת, הסביבה שלי היתה אדישה עד משועשעת לנעשה. דבר מאוד מתסכל. אמא שלי ז"ל שהיתה ניצולת שואה אמרה לי באכזבה "בחיים לא הייתי מאמינה שתפחדי מהשטות הזאת..זה מלחמה? כולם יושבים רואים טלוויזיה ואוכלים כמו משוגעים".
אחותי התקשרה יום אחד והבינה שאני חובשת את המסכה האיומה ההיא ונקרעה מצחוק תוך כדי עלבונות מתחשבים. "רוצה לבוא אלינו? יש לנו מקלט אטומי". לשאלתי אם זה לא מטריד אותה ענתה, "כן. כל פעם שאני בדרך לבריכה יש אזעקה ולא נעים לי מהשכנים להמשיך לנסוע לקאנטרי".
מי שהיה בן-זוגי באותם ימים היה שבדי (טוב מקרית מוצקין אבל חי בשבדיה כל חייו, בעיירה ציורית שרק מהשם תבינו את השעמום; "האגם הלבן"). בזכות חברה משותפת למדתי אז מה הוא המושג מסרים כפולים. השיחות ביננו התנהלו כך פחות או יותר:
- אני שולח לך כרטיס בואי לכאן.
- נראה לך? אני אברח?
- טוב אני בא.
- לשם מה? הכול כאן אפל כולם בחדרים אטומים סתם תיתקע לידי כמו טאפט.
- טוב אז לא לבוא?
- ברור שלא תבוא. רק שאני אשאר כאן בהפצצות המטורפות האלה וארעד...
וכך זה נמשך ונמשך. עד שחברתי צעקה עלי "מה את רוצה?! תגידי לו כבר מה את רוצה!" חלפו עוד יומיים עד שאמא החליטה שהיא מטפלת בנושא. "תבואי אלי מיד". לא ישנתי איזה שבוע והיא פצחה בפקודות:
- תקשיבי את לוקחת עכשיו כדור והולכת לישון.
- ואם תהיה אזעקה?
- גברת אני אמא שלך מה את חושבת שלא אדאג לך?
נכנעתי לה. ישנתי יומיים רצופים. כשהתעוררתי גיליתי שהיה מטח אכזרי לא רחוק מבית אמי וכמובן שהיא לא העירה אותי. כעסתי.
- אמא למה?
- הסיכוי שתשתגעי מחוסר שינה היה גבוה יותר מאשר טיל שייפול לך על הראש.
"כואבת לי הבטן" פעיתי ותשובתה המוחצת היתה "אני מכינה לך פירה ולֶבֶּן". זאת כדאי לדעת: בעדה שלי פירה עם לבֶּן פותרים אוסף מכאובים כולל מועקות נפשיות.
בסוף השבדי שלי הגיע והצליח להעיף לי את כל הפחדים ב"עשה אהבה ולא מלחמה". כי מלחמה כידוע מייצרת רעב ולא רק לאוכל.
כמה דקות אחרי שיצאתי מהמרחב המוגן שלי (זוכרים? מקרר) התקשרה נ' ואמרה "תקשיבי הכנתי עוף בגריל ויצא טעים כמו אלה שקונים בחנויות. את חייבת לעשות" נ' הקריאה לי את המתכון וכמובן שעשיתי זאת. אז הנה לכבודכם מתכון לאוכל מנחם: עוף בגריל (ופירה מוסיף המון כידוע).
מה צריך:
1 עוף או ארבעה כרעיים
חצי כוס שמן זית (125 מ"ל)
כף אבקת מרק עוף
שתי כפות פפריקה מתוקה
כף אבקת גריל
כפית שום כתוש (טרי)
קצת פלפל שחור ומלח
מערבבים את הכול לעיסה ומתחילים למרוח את העוף על הדרך עושים לו גם מסאז'. עוטפים בניילון נצמד ומניחים במקרר לשעה או יותר. אחר-כך בתבנית חד פעמית מאלומיניום מניחים את העוף (ברור שמורידים את הניילון הנצמד) ושמים בתנור על 200 מעלות למשך רבע שעה ואז מורידים ל-180 מעלות. אחרי כ- 40 דקות הופכים אותו לצד שני לעוד כ- 30 דקות. לקראת הסוף מעבירים לכפתור הגריל ומשזפים אותו לאיזה 10 דקות. יצא פצצה.
