בלי אפידורל בבקשה

עבור נשים רבות שכורעות ללדת, המחשבה עליה מנחמת, מרגיעה ולעתים אף מעלה חיוך. ולא, הכוונה היא לא לתינוק שהן סופסוף עומדות לפגוש. מדובר בזריקה המפורסמת נגד צירי לידה שידועה בשם אפידורל. לפני כעשרים שנה חומר האלחוש (שמוזרק לחלל האפידורלי בגב), הפך לחלק בלתי נפרד מנוף חדר הלידה, ולא מעט נשים ששמעו את סיפורי הלידה האיומים והכואבים של אמהותיהן, ניחמו את עצמן שאצלן זה יהיה אחרת. אלא שבשנים האחרונות יותר ויותר נשים דווקא מעוניינות לוותר על תרופת הקסם, 18 אחוזים ליתר דיוק, בהשוואה לשנה הקודמת. פנינו לשש נשים שהחליטו ללדת בלי זריקת הפלא ושאלנו האם זה היה שווה את הכאב.

הכי חשוב לא לפחד

כשנטלי כהן סיפרה למקורבים שלה שהיא מתכוונת ללדת את בתה הבכורה ללא אפידורל, הם צחקו. "הם היו בטוחים שאני מסתלבטת עליהם", אומרת כהן (30), עקרת בית מתל אביב שילדה לפני שנה את אריאל. "הם ידעו עד כמה אני מפחדת מלידה. עוד הרבה לפני שנכנסתי להיריון, הכרזתי שאלד רק בניתוח קיסרי ובהרדמה מלאה. אמרתי 'אין סיכוי שאוציא משם תינוק'".

מה השתנה?

"במהלך ההיריון בעלי פגש מכר שלו, שסיפר לו שהוא ואשתו עשו קורס הכנה ללידה בשיטת היפנו בירת'ינג. נכנסתי לאינטרנט וגיליתי שבניגוד לקורסים אחרים, השיטה הזו מכינה את הגוף ללידה מבחינה נפשית. נרשמנו לקורס והוא שינה את כל התפישה שלי. הרעיון המרכזי שעומד מאחורי השיטה הוא שהגוף שלנו יודע ללדת".

ואיך הייתה הלידה?

"הגעתי לבית החולים בשבוע ה־41 אחרי ירידת מים. קיבלתי הוראה להסתובב כמה שעות עד שיחלו צירים סדירים. כשהצירים כאבו במיוחד חזרתי לחדר הבדיקות אבל בהתחלה סירבו לבדוק אותי. לא נראיתי מספיק סובלת. הם לא הבינו שהסיבה לכך שלא צרחתי הייתה שלמדתי להתמודד עם הכאב. בקורס הסבירו לנו שכאב נקשר אצלנו במשהו מסוכן ומפחיד. הלחץ גורם לנו להתכווץ ואז הכאב מתגבר. כשאת מרפה את הגוף, לא מפחדת מהכאב ומתמסרת לו, את מתמודדת איתו יותר בקלות".

אז היה שווה לוותר על האפידורל?

"לגמרי. אני בטוחה שאם הייתי מקבלת אפידורל, הלידה הייתה אורכת יותר זמן ובסוף עוד היו שולחים אותי לקיסרי. כך הייתי בשליטה על הגוף שלי וידעתי מתי ללחוץ. אין לי ספק שגם בלידה הבאה ארצה ללדת בלי".

נטלי כהן עם אריאל (צילום: איתמר רותם)

חולשה נוראית ברגליים

ויש גם נשים שהחליטו ללדת בלי אפידורל והן הרבה פחות נלהבות מההחלטה. אחת מהן היא מיכל שירן (29), אדריכלית מאורנית ואמא לשלושה (אליה 6, נבו 4 ומיתר בת שנה ותשעה חודשים). "בלידה הראשונה קיבלתי אפידורל והיא עברה בצורה נהדרת", היא אומרת. "ילדתי תוך חמש שעות, וגם יצאתי מהסיפור בלי תפרים. כמובן שגם בלידה הבאה היה לי ברור שאבחר באפידורל. אלא שהפעם סבלתי מחולשה נוראית ברגליים, גם שעות ארוכות אחרי שהאפידורל התפוגג. כשהאחות באה להקים אותי ואמרה לי ללכת, נפלתי. למחרת הייתי מסוגלת להתהלך קצת, אבל עדיין גררתי את רגל ימין.

זה מאוד הפחיד אותי ובלידה השלישית החלטתי ללדת בלי אלחוש. הצירים היו קשים מנשוא. מרוב כאב, הרגשתי שאני לא יכולה לנשום. אחרי שילדתי הגוף שלי לא הפסיק לרעוד בגלל המאמץ. בניגוד לשתי הלידות הקודמות בהן הנקתי מיד, הפעם לא יכולתי אפילו להחזיק את התינוקת. מאוד חסר לי המגע איתה, וגם הרגשתי שלבעלי היה קשה מאוד בלידה הזאת. בלידות הקודמות דיברנו, צחקנו, אבל בלידה הנוכחית הייתי רק עסוקה בכאב שלי. אם הייתי צריכה היום ללדת, ברור לי שהייתי מבקשת אפידורל. אני לא בטוחה שהוויתור עליו שווה את הכאבים הנוראיים והתשישות שבאה אחרי זה".

כמו חיה בשדה

גם אפרת רוזמן־עיני (35), מורה לחינוך גופני מפתח תקווה ואמא לשניים (אדיר 5, ואלינור 3), החליטה לוותר על אפידורל אחרי לידה ראשונה טראומטית. אלא שבמקרה שלה, הנפגע העיקרי היה התינוק. "כשהגעתי ללדת את בני הבכור אמרתי למיילדת שאני רוצה לנסות בלי אפידורל", מספרת רוזמן־עיני. "המיילדת אמרה 'אם כואב לך בפתיחה שלוש, כדאי שתיקחי מהר אפידורל כי אחרי זה אוי ואבוי כמה יכאב לך'. האפידורל שיתק לי את כל הגוף".

"ברגע הלידה לא הצלחתי ללחוץ כמו שצריך, התינוק היה במנח לא נכון, ובסוף הוציאו אותו בוואקום. מיד אחרי זה לקחו אותו ממני. כשהתאוששתי והגעתי לתינוקייה, התבשרתי שהבן שלי נמצא תחת השגחה. על העריסה שלו היה כתוב 'לידת ואקום טראומטית'. התברר שנוצרה לו בצקת בראש והיה חשש שהוא סובל משברים בגולגולת. יומיים אחרי הלידה לקחו אותו לסיטי ראש ולשמחתנו לא התגלו שברים. אבל במשך חודש הוא המשיך לסבול מנפיחות בראש. כבר אז אמרתי לבעלי שבפעם הבאה אני יולדת כמו חיה בשדה".

אבל ילדת בבית חולים.

"כן, אבל כדי שתהיה מינימום התערבות, החלטתי להגיע לבית החולים רק במצב של לידה. כשהצירים התחילו, העברתי כמה שיותר שעות בבית. קיפצתי על כדור, עשיתי אמבטיות חמות. כשהתחלתי להקיא הבנתי שהלידה מתקרבת ונסענו לבית החולים. כשהגענו, ממש כרעתי על הרצפה והרופאים אבחנו שאני בפתיחה תשע. הם העבירו אותי לחדר לידה ואחרי 20 דקות הבת שלי כבר הייתה בחוץ. הם נתנו לי להניק אותה ולמחרת כבר שיחררו אותנו הביתה. עכשיו אני שוב בהיריון ואמורה ללדת במאי. השאיפה שלי ללדת בדיוק באותה צורה".

הדס צור עם אופיר ותמר (צילום: איתמר רותם)

תאומים בלידה טבעית

להדס צור היה ברור עוד לפני ההיריון שהיא תרצה ללדת בלי אפידורל. ואולם היא לא הביאה בחשבון שיהיו לה תאומים. "רק בשקיפות עורפית התברר שאנחנו מצפים לשניים", מספרת צור (30), עורכת דין מקרית ביאליק שילדה לפני שנתיים את אופיר ותמר. "באופן אוטומטי הרופאים העבירו אותי להיריון בסיכון, ולא הפסיקו לטפטף לי שכדאי שאלד בקיסרי. אבל היה לי חשוב ללדת בלידה טבעית ללא אפידורל".

למה, בעצם?

"לא רציתי קיסרי כי אני מפחדת מהרדמות והיה לי חשוב להיות בשליטה. והזוועות ששמעתי על האפידורל גברו על הזוועות ששמעתי על יולדות שילדו בלעדיו. גיסתי למשל לא הצליחה ללכת חצי שנה אחרי הלידה, מפני שהרגליים לא התעוררו לה. חוץ מזה, את התואר השני שלי עשיתי ברשלנות רפואית והאפידורל מככב שם. את הזריקה נותנים בין שתי חוליות בגב ולא סתם מבקשים מהיולדת לא לזוז כלל, כי סטייה הכי קטנה יכולה לפגוע בעצבים. ידעתי שבסופו של יום, לא משנה כמה הלידה תהיה כואבת, בסוף זה ייגמר ולא אצטרך לחשוש מתופעות הלוואי. מה גם שהאמהות והסבתות שלנו ילדו ככה".

היו רגעי חרטה?

"כן. הגעתי לבית החולים בשבוע 36 אחרי חשד לרעלת היריון. הרופאים עשו לי זירוז עם בלון וסבלתי מכאבי תופת. אחרי זה התחילו צירים והכניסו אותי לחדר לידה. קיפצתי על כדור, טבלתי בג'קוזי, אבל אחרי שחלפו שעות ארוכות נשברתי ואמרתי שאני לא מסוגלת יותר. רציתי שהכאב הנורא הזה ייפסק וביקשתי אפידורל. אבל כשהמרדימה באה וביקשה ממני לא לזוז, כל פסקי הדין של האפידורל שוב עלו לי בראש. נכנסתי לחרדה והחלטתי לוותר. בסופו של דבר, הכאב בהחלט היה שווה את זה. אני גם חושבת שאין תחושה יותר מדהימה מלהרגיש את התינוק יוצא ממך".

סיבוך בחתך החיץ

יש נשים שמחליטות ללדת בלי אפידורל אחרי שהן שומעות על סיבוכים של יולדות אחרות. ויש שמחליטות ללדת בלי, אחרי שהן חוו טראומה בעצמן. כך, למשל, יעל גולדמן, מאפרת מפתח תקווה ואמא לשלושה (עדי 7, דניאל 5 ומאיה 2). "בלידה הראשונה היה ברור לי שיחברו אותי לאפידורל", היא מספרת. "לא ראיתי שום סיבה להימנע. אמרתי שאם יש משהו שיכול להקל את הכאב, אז למה לא".

למה לא באמת?

"כמה שעות אחרי שנתנו לי אפידורל התחילו לי צירי לחץ ואמרו לי לדחוף. דחפתי ודחפתי אבל התינוקת לא יצאה. המיילדת אמרה שאני כל כך קטנה ושהיא תאלץ לחתוך אותי. מה יכולתי להגיד? כשתפרו אותי לא הרגשתי כלום, אבל כל הזמן קראו לעוד ועוד רופאים שיבואו לעזור. בדיעבד התברר שחתך החיץ הסתבך לקרע מדרגה שלוש ועשו שם מלאכת תפירה רצינית".

איך היו הלידות הבאות?

"כשנכנסתי שוב להיריון הרגשתי שאני חייבת חוויה מתקנת. הבנתי שברגע שמשכיבים אותך על הגב, זו לא תנוחה טבעית ללדת והחלטתי לוותר על האפידורל. הפעם גם שכרתי דולה. היא הכניסה אותי למקלחת, עשתה לי עיסויים. זו לא הייתה לידה קלה. היא ארכה 12 שעות, אבל בסופו של דבר יצאתי ממנה רק עם מעט קרעים טבעיים. הבנתי שכמה שעות של כאב חיובי, שוות יותר מכאבים של חצי שנה. מה גם שהלידה השלישית שלי, אף היא ללא אפידורל, ארכה רק שעה וחצי".

היה רגע שכבר התחרטתי

גם אורטל זיו (30), מאמנת אישית מתמחה מפתח תקווה, לא הייתה בטוחה לפני ההיריון שהיא תרצה לוותר על האלחוש."זה היה תהליך", מספרת זיו, שילדה לפני ארבעה חודשים את בתה הבכורה טליה. "כשנכנסתי להיריון נזכרתי בכל מיני סיפורי לידות של חברות שלי. איך אחת קיבלה אפידורל, לא ידעה ללחוץ נכון, וכתוצאה נקרע לה כל אזור הפירנאום. איך אחרת חוותה לידה טראומטית כשעברה זירוז ולידת ואקום. בכל תחום בחיים שלי אני מחפשת בעלי ניסיון, אז החלטתי לשכור דולה.

אורטל זיו עם טליה (צילום: איתמר רותם)

היא סיפרה לי בין היתר על התערבויות רפואיות. איך שהרבה פעמים רוצים לתת זירוז מסיבות לא מוצדקות, שהכאב של הזירוז מעודד לקיחת אפידורל, ושהאפידורל הרבה פעמים מקשה על הלחיצות ומצריך לידת ואקום. עם זאת, היא לא שללה לגמרי אפידורל. היא אמרה שלפעמים זה דווקא מאיץ פתיחה, כי יש נשים שהאפידורל עוזר להן להשתחרר. היא אמרה לי משפט מקסים שהלך איתי לאורך כל הדרך: 'ללדת עם אפידורל זה לא להפסיד במלחמה. הלידה היא רק האמצעי. המטרה היא אמא ותינוק בריאים'".

אבל החלטת ללדת בלי.

"הדולה סיפרה לי על יתרונות נוספים בלידה בלי אפידורל. למשל שהתינוקות יוצאים יותר ערניים. שהיולדת יכולה מיד אחרי זה להתקלח וללכת לטפל בתינוק שלה. אהבתי מאוד את המחשבה שהתינוקת שלי לא תצטרך להיות עם זרים בשעות הראשונות לחייה".

איך הייתה הלידה?

"בשבוע 37 הייתה לי ירידת מים והגעתי לבית החולים. הרופאים רצו לעשות זירוז, אבל סירבתי. אמרתי שכל עוד לא נשקפת לתינוקת סכנה, אני מעדיפה שהלידה תתקדם באופן טבעי. הם עשו לי פרצוף אבל הסכימו שאעלה למחלקת אם ועובר להשגחה. לאט לאט החלו להתפתח צירים וסבלתי כאבים איומים. בפתיחה ארבע הכניסו אותי לחדר לידה. כשאמרתי שאני לא מעוניינת באפידורל, אחת האחיות אמרה 'מסכנה, למה לך לסבול'. כעבור כמה שעות הסבל באמת היה עצום. כמה דקות אחרי זה אחת האחיות באה לחבר לי נוזלים כדי שאוכל לקבל אפידורל, אלא שאז הרגשתי לחץ גדול".

"המיילדת התכופפה ואמרה לי: 'מותק, את בלידה'. זאת הסיבה שכל כך כאב לי. מתברר שיש שלב בו היולדת נפתחת לגמרי ואז כמעט כל אחת צורחת בו 'אפידורל'. אחרי כמה דחיפות, התינוקת יצאה. לשמחתי לא תפרו אותי, וגם טליה יצאה ערנית מאוד ומיד ינקה. אחרי זה עשיתי מקלחת חמה. השרירים שלי היו קצת תפוסים, אבל למחרת כבר הרגשתי מצוין. כשהגעתי הביתה תפקדתי רגיל לגמרי. אנשים אמרו לי 'אנחנו לא מאמינים שרק עכשיו ילדת'".

היתרונות והחסרונות של האפידורל

ד"ר אורית מורן, מנהלת חדרי הלידה של בית החולים בתל השומר, מפרטת:

• יתרונות
  

† אלחוש אפידורלי הוא משכך הכאבים היעיל ביותר בלידה. הוא יעיל גם במצבים בהם נדרשת לידה מכשירנית או ניתוח קיסרי.

† התרופות אינן עוברות או משפיעות על העובר. ניתן להפסיק את הזרמת התרופות ובכך להפסיק את השפעתו.

† לעתים האפידורל מזרז לידה, שכן במקרים מסוימים עוצמת הכאב מפריעה לפתיחת צוואר הרחם, ואילו האפידורל מרפה את השרירים ומסייע לפתיחה מהירה של צוואר הרחם.

† אין קשר בין קבלת אפידורל לכמות הקרעים בחתך החיץ.

• חסרונות
  

† האפידורל היא פעולה פולשנית, נדרשת זמינות רופא מרדים, וכן יש מקרים בהם לא ניתן לקבל אפידורל כמו מיעוט טסיות בדם או חום.

† הפעולה לא תמיד אפקטיבית לחלוטין.

† בשל העדר תחושה, ליולדת קשה לשתף פעולה וללחוץ בשלב השני של הלידה. בחלק קטן של המקרים, בשל הרפיית השרירים, ראש העובר נכנס לתעלת הלידה במנח לא מיטבי. מצבים אלו עלולים להאריך את שלב הלחיצות והלידה עצמה.

† לידה ללא אפידורל מאפשרת תנועתיות של היולדת, כשהיתרון הממשי הוא הניידות וההתאוששות המהירה לאחר הלידה.