אם הסתובבתם לאחרונה בסופרמרקט, ייתכן ששמתם לב לכך שעל חלק מהמוצרים מצוינת כמות הסוכר. אין זה מקרה. תקנות חדשות, שאמורות להיכנס לתוקפן, יחייבו את היצרנים לסמן על כל מוצר מהי כמות הסוכר שהוא מכיל ולא יורשו להסתפק בציון כמות הפחמימות באופן כללי. למעשה, כבר בשנת 1993 המליץ משרד הבריאות על סימון תכולת הסוכר במוצרים כסימון רשות, אך רוב היצרנים לא עשו זאת (די ברור מה הסיבה לכך).
ממשרד הבריאות נמסר כי בקרוב אמור להתפרסם תיקון לתקנות בריאות הציבור, שיחייב את היצרנים לסמן את תכולת הסוכרים. עד שהתקנה תעבור את סבך הוועדות והביורוקרטיה, מוטב שנתחיל לדאוג לעצמנו.
זה לא סוד שגופנו זקוק לסוכר, אך האמת היא שאין צורך לאכול סוכר כדי לצרוך אותו. כשאוכלים דגנים וקטניות - הגוף מפרק את העמילן לסוכר.
סוכר טוב, סוכר רע
כשאוכלים פירות - הגוף מקבל סוכר ועל הדרך גם סיבים, ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון חשובים. כך שאנחנו ממש לא חייבים לאכול סוכר מזוקק כדי לחיות. למעשה, הסוכר המזוקק נפוץ בתזונה שלנו באופן משמעותי רק במאתיים השנים האחרונות, ואם נשווה את פרק הזמן הזה למיליוני שנות אבולוציה, נבין שהגוף שלנו לא יודע להתמודד עם "זריקה" של סוכר.
מחקרים מצאו כי סוכר מפעיל מנגנונים במוח הדומים לאלו המופעלים בזמן צריכת סמים, כך שאצל כולנו קיים פוטנציאל להתמכרות לסוכר. נמצא גם ששתייה ממותקת מגבירה סיכון לסוכרת סוג 2 וכי סוכר הוא בעצם קלוריות ריקות, כלומר, הוא לא מספק ערך תזונתי, בניגוד לוויטמינים או למינרלים.
בעולם מושלם אף אחד לא יאכל סוכר. בעולם האמיתי לא נפסיק לצרוך סוכר, אבל נוכל לצמצם את צריכתו. מספיק שנפחית את תדירות אכילת מעדני חלב או שתייה מתוקה מפעם ביום לפעמיים בשבוע - כבר הועלנו לבריאותנו.
אז כמה סוכר אנו צורכים ביום? כמה כפיות סוכר נכנסות לגוף שלנו עם כל כוס משקה? והאם גם במזונות לא מתוקים יכול להתחבא סוכר?
החלטנו לעשות קצת סדר בבלגן ולהדגים לכם בדרך הכי ברורה מהי כמות הסוכר שמתחבאת בממתקים, בשתייה מתוקה וגם במזונות שלא הייתם מצפים שיכילו אותו.
כמה המלצות שכדאי ליישם:
נכון לעכשיו היצרנים אינם מחויבים לציין על אריזת המוצר את כמות הסוכר שהוא מכיל, אלא רק את כמות הפחמימות. עם זאת כבר יש יצרנים שהחלו לפרסם את הנתון החשוב הזה - הקפידו לקרוא.
בדקו את רשימת הרכיבים על האריזה: הם מופיעים ברשימה בסדר יורד, כלומר, הרכיב הראשון הוא זה שמצוי בכמות הגבוהה ביותר, וכן הלאה. אם הפחמימות מופיעות במקום הראשון או השני, קרוב לוודאי שהמוצר מכיל כמות לא מבוטלת של סוכר.
לפעמים הסוכר מופיע בשמות אחרים: דקסטרוזה, פרוקטוז (סוכר פירות), סירופ תירס או מוצקי סירופ תירס, סירופ אגבה, גלוקוז או סירופ גלוקוז.
כאשר סימון הסוכרים מסך הפחמימות יהפוך למחייב על פי חוק (לפי משרד הבריאות תקנות אלה אמורות להיכנס לתוקפן בקרוב) אפשר יהיה לראות בטבלת הסימון התזונתי בדיוק כמה סוכר מכיל כל מוצר ארוז.
כל קוביית סוכר שווה לכפית סוכר שמשקלה 5 גרם ומכילה 20 קלוריות.
על בקבוקי המשקאות לא מצוינת כמות הסוכר, אך מאחר וזו הפחמימה היחידה במוצר - כמות הפחמימות זהה לכמות הסוכר.
הסוכר המיותר
1. סוכר הוא פחמימה. גם עמילן הוא פחמימה, שמכילה שרשרות ארוכות של סוכר (ולכן נקרא גם "פחמימה מורכבת"), אך טעמו אינו מתוק.
2. סוכר כמעט אינו מצריך עיכול ולכן נספג במהירות לדם. זו הסיבה לכך שיש לו אינדקס גליקמי גבוה.
3. סוכר נמצא במזונות רבים. בחלק מהם באופן טבעי, כמו בפירות ובמוצרי חלב, ולמזונות אחרים מוסיפים את הסוכר.
4. הסוכר שמוסיפים למזונות אינו מספק לנו דבר מלבד קלוריות: אין בו ויטמינים, מינרלים, סיבים תזונתיים או פיטוכימיקלים (קבוצת חומרים מן הצומח בעלי פעילות מגינה על הבריאות) ומכאן המושג "קלוריות ריקות". לכן אין תועלת תזונתית בתוספת סוכר, יש רק תוספת קלורית שעלולה להוביל להשמנה ולסיבוכיה: סיכון גבוה למחלות לב, לחץ דם גבוה, סוכרת ועוד.
5. האמריקאי הממוצע צורך לפחות 20 כפיות סוכר ביום, לא כולל סוכר שנמצא במזון באופן טבעי. רשויות הבריאות האמריקניות ממליצות על לא יותר מ־12 כפיות סוכר ביום.
