בעד
ד"ר חביבה אייל, פסיכולוגית קלינית ומטפלת משפחתית וזוגית, ממייסדות מכון "שינוי:"
"זוגיות שאיננה מושתתת על אהבה רומנטית היא "זוגיות מפוכחת", שבה אתה רואה את המציאות, את עצמך ואת האדם שמולך כפי שהוא – וכך אפשר ליהנות יותר ממה שיש. נכון שזה פחות מרגש מאהבה רומנטית, אך קשר מסוג זה יכול להעניק סיפוק רב, במיוחד לאנשים בוגרים יותר ולאנשים במערכות יחסים של פרק .'ב יש צרכים בזוגיות שהם הרבה יותר משמעותיים מאהבה רומנטית – כמו צרכים אינטלקטואליים, צרכים רגשיים, ביטחון כלכלי ונאמנות".
"הרומנטיקה יוצרת תחושה של התרגשות ושל חידוש, אך יש עוד דרכים ליצור תחושות כאלו בחיינו – למשל על ידי בילויים, נסיעות בעולם ואתגרים אינטלקטואליים. נכון שבקשר זוגי שאין בו ריגוש ואין רומנטיקה, איכות יחסי המין תהיה ירודה. אבל בעבודתי אני נתקלת לא פעם בזוגות צעירים ומבוגרים, שהמין לא משחק תפקיד מרכזי בחייהם, אם בכלל. יש צרכים שחשובים להם יותר – כמו למשל פיתוח הקריירה".
"לא סתם אומרים שרומנטיקה צובעת הכל בוורוד. ההתאהבות מעוורת אותנו. כל אחד מהצדדים הולך עם מסך דמיוני מול עיניו, שעליו הוא מקרין את הדימוי שיש לו מבן הזוג שלו ואת הקשר האידיאלי, שבו כל הצרכים שלו נענים: שיאהבו אותו ללא תנאי, ושיבי נו אותו בלי שיצטרך להסביר את עצמו. אנחנו רוצים אהבה אבסולוטית, אבל עם הזמן אנחנו מתפכחים".
"זה קורה אצל כל זוג, שפתאום מבין שהחיים זה לא רק רומנטיקה: החיים זה עבודה, ילדים, המשפחה המורחבת. לא פעם אנשים אומרים 'הייתי כל כך מאוהבת שלא שמתי לב שאין לנו בכלל אותם תחומי עניין', כשאנחנו מתאהבים אנחנו נוטים לשים בצד צרכים חשובים שלנו, שיעלו בחזרה בתום תקופת ההתאהבות. לאורך זמן לא נוכל להתעלם מצרכים לא פחות חשובים מרומנטיקה, למשל שבן הזוג ימצא חן בעיני ההורים, או שיהיה לכם על מה לדבר".
"שלב ההתפכחות בקשר גורם לזוגות רבים הלם וקושי רב. מה שהם אהבו כל כך אצל הצד השני, זה בדיוק הדבר שהם לא יכולים לסבול עם הזמן. גבר מופנם ולא חברותי מתאהב באישה שמחה, רוקדת, פעילה חברתית. עם הזמן היא נהיית רועשת מדי לטעמו, והוא נהיה משעמם בעיניה. ואז מתחיל לפעמים מאבק כוח של 'מי ישנה את מי', 'מי ישכנע את האחר להיות כמוהו', ההתאהבות מטשטשת את השונות ומדגישה את הדמיון והמשותף, אבל בשלב מאוחר יותר של הזוגיות נתקלים בשינוי, ולפעמים מגיבים בתדהמה: איך לא ראיתי את זה? ואז לא יודעים איך להתמודד עם המצב – לעומת אנשים שעושים בחירה רציונאלית, שלהם יש סיכוי לאזן את האכזבות בקשר יותר בקלות".
"אין להמעיט בחשיבותה של האהבה הרומנטית. אני לא מאחלת לאף אחד לחיות חיים שלמים בלי לחוות אהבה רומנטית. ועם זאת, עם הגיל, הצורך בחברות ובעניין משותף נוטים להיות חזקים יותר מהצורך באהבה רומנטית. עם הגיל, אדם מגלה בתוך עצמו מרכיבים נוספים שבאים לידי ביטוי בזוגיות. אצל אנשים בזוגיות של פרק ב' יש עוד שיקולים, חוץ מרומנטיקה. אנחנו באים עם מטענים של אובדן ואכזבה מפרק .'א זה לא רק 'אני ואתה', אלא גם הילדים שלה והילדים שלו. יש הרבה יותר גורמים שצריך להתחשב בהם, והקשר מונע פחות מרומנטיקה ויותר משיקולים רציונאליים. זה נכון שבסופו של דבר, בעולם המערבי, רוב הזוגות מתאהבים; אבל חשוב ללמוד לא להיאחז בהתאהבות בכל מחיר, ולא לחשוב שאם אין רומנטיקה, אז אין בקשר איכויות אחרות שיכולות להפוך אותו למספק".
נגד
אסתי תירוש, יועצת זוגית ומשפחתית, "דואט" לטיפוח הזוגיות:
"בני אדם אוהבים לאהוב, ולא יכולים להיות מאושרים בקשר לאורך זמן בלי אהבה ותשוקה. כל זוגיות, גם כזו שמתחילה באהבה רומנטית וגם כזו שנולדה מתוך שיקולים רציונאליים או שיקולי כדאיות, תעבור שינויים עם השנים, ככל שנעמיק את הקשר עם בן הזוג. ברב המקרים יש פער בין הרצוי למצוי. היכולת לחיות בשלום עם פער כזה היא טובה יותר בנישואים שיש בהם אהבה ותשוקה. היכולת להתמודד עם קונפליקטים, לסיים מריבות בפיוס במיטה, היכולת לסלוח, להכיל בין זוג שנקלע למשבר או למחלה – טובה יותר בתוך אהבה רומנטית".
"אנשים אוהבים מוכנים לעשות כמעט הכל: לעמוד בגבורה בסבל נורא, ולפעמים אפילו להקריב את חייהם בגלל אהבה. בתחילת טיפול זוגי אני תמיד שואלת את המטופלים על ראשית הקשר – איך הם הכירו, מה חיבר אותם בתחילת הדרך. כי כשהייתה אהבה רומנטית בתחילת הדרך, אני אופטימית הרבה יותר לגבי היכולת לשקם את הקשר ולהצית מחדש את התשוקה, לעומת זוגות שהקשר היה מבוסס מאז ומעולם על שיקול רציונאלי".
"הגיע אליי לאחרונה זוג שנמצא שנים רבות יחד, והאישה לא רוצה יותר לקיים יחסי מין. היא מוכנה שלבן זוגה יהיו רומנים, אבל לא מעוניינת יותר במין איתו. זה מעיק עליה. בטיפול עלה שלמעשה אף פעם לא הייתה ביניהם תשוקה מינית. האישה הייתה סתגלנית, ולאורך השנים קיימה יחסי מין כדי לרצות את בן זוגה; אבל באיזשהו שלב נגמרה לה המוטיבציה, בגלל בעיות אחרות בקשר".
"בסופו של דבר הם החליטו לא לפרק את הזוגיות, והצלחתי להביא אותם למצב שהם חזרו לקיים יחסי מין – אבל לדעתי, בטווח הארוך, עוד נכונו למערכת היחסים הזו משברים רבים בשל העדר התשוקה. כי לאישה הזו אין מוטיבציה פנימית, ולאורך זמן, אנשים זקוקים לריגוש שבאהבה ולא יינטו להסתפק רק בביטחון".
"תשוקה, אהבה רומנטית, התקשרות – בתרבות המערבית החילונית, אלה שלושת המרכיבים של הקשר, המגיעים בסדר זה. בתחילה תשוקה מינית, אחריה או במקביל לה התאהבות, ובהמשך התקשרות ארוכת טווח המאפשרת להקים משפחה ולשמור על שלמותה. התהליכים הללו קשורים למערכות ביולוגיות שלנו, אבל יכולים גם להופיע בסדר שונה – דבר המקובל מאוד בחברות מסורתיות ודתיות. שם מגיעה קודם ההתקשרות (השידוך), ואחר כך התשוקה וההתאהבות. אבל לא פעם, כאשר ההתקשרות קודמת לתהליכים האחרים, אלה לבסוף לא מגיעים. כלומר - נשארים רק עם ההתקשרות והמחויבות, ללא הניצוץ של אהבה ותשוקה, וכך גם נראים החיים בכלל".
"האינטואיציות שלנו בזמן ההתאהבות הן בדרך כלל לא מוטעות או מסוכנות. המשיכה ותחושות הבטן שלנו אינן מקריות. הן מושפעות מזיכרונות מודעים ולא מודעים של דברים שקרו לנו, מדפוסי היחסים שלנו בעבר ובייחוד בילדותנו, ומתכונות האופי שלנו. כל אלה משפיעים על בחירת בן הזוג שלנו. לא פעם אומרים שבעסקים, החלטות המתקבלות בצורה אינטואיטיבית הן ההחלטות הנכונות (במקום תהליך רציונאלי של קבלת החלטות)".
"גם בנושאים אחרים – כדוגמת הורות – מציעים לעתים להפסיק לקרוא ספרי הדרכה ובמקום זה להיות אותנטיים, ולהתחבר לעצמנו. כך מגיעים לפעמים להישגים טובים יותר. ואותו הדבר באהבה. יש משהו לא מוסבר אבל נכון בללכת אחרי הלב. הרגשות שלנו עשויים להיות מורי דרך מצוינים במצבים מורכבים בחיים, לפעמים יותר מההיגיון".
