8 טעויות שגברים עושים ביחסים

1. נותנים עצות במקום להקשיב

באופן כללי, גברים נוטים להסתכל על החיים באופן משימתי – מסביר ד"ר אבי באומן, פסיכולוג קליני. "יש יעד, והם רוצים להגיע אליו. הם עסוקים יותר בביצוע משימות, לעומת נשים, שעסוקות בחוויה ובשותפות עם האחר. זה מתחיל עוד בילדות, כשהקשר של הבנים מתבטא בלעשות דברים יחד. הם עוסקים יחד בפעילות תחרותית, וכך חווים את הקשר – ופחות רגילים לתקשר במובן הרגשי".

נשים, לעומת זאת, רוצות לדבר ולשתף במה שעובר עליהן. גם כשהן מספרות על אירוע שקרה, הן לא בהכרח מחפשות עצה או תגובה מיידית, אלא מעוניינות בעיקר בהקשבה, בהכלה ובאמפתיה של הצד השני. הצרה היא שהקשבה פסיבית סותרת את האופי הגברי ה"ביצועי". ד"ר באומן: "גברים נוטים מיד להגיב ולכוון לפתרון, ואף להיות שיפוטיים – 'למה לא עשית ככה, למה לא אמרת וכדומה'. הם רוצים להבין מי צודק, מי טועה, הם לא מעוניינים 'לטחון' את מה שקרה ולדבר על היחסים. הם מעדיפים להסיק מסקנות מעשיות ולפתור את הבעיה, כי זו הדרך שבה הם מרגישים יעילים. הבעיה היא שהאישה נשארת בתחושה שלא מקשיבים לה".

אוהד אזרחי, ראש המסלול ללימודי אהבה ומיניות מקודשת ב"נביעה – האקדמיה העברית של הרוח", מציע לגברים לראות את ההקשבה כפתרון פונקציונאלי. כלומר, זה שאתה מקשיב, זה הפתרון לבעיה. "אם אחרי שהקשבת יש לך עדיין עצה, הכי טוב לשאול את האישה 'את רוצה שאייעץ לך משהו?' או 'יש לי רעיון איך לפתור את המצב, את רוצה לשמוע?' כלומר, חשוב להכין את השטח ולשאול אם זה מתאים, ולא סתם להתפרץ לדלת שאולי איננה פתוחה".

2. מתקשים לדבר על רגשות

נשים, כאשר משהו מציק להן, רוצות לדבר על זה; גברים, לעומתן, מגיבים בצורה הפוכה: כשיש להם בעיה רגשית או מצוקה כלשהי, הם רוצים להסתגר. "גברים לא אוהבים לברר את הדברים", אומר ד"ר באומן. "גברים לא מאמינים שאם הם ידברו, הם יצליחו לסגור דברים והכל יהיה בסדר, אלא להפך: אולי זה יסבך, יחליש אותם או יגרום להם להיראות מסכנים. ככל שגבר במצוקה גדולה יותר, יש יותר סיכוי שהוא יסתגר, יתרחק ולא ידבר. לפעמים זה בגלל שהוא פשוט לא יודע להביע מה שהוא מרגיש, ולפעמים זה בגלל שלתפיסתו, ביטוי רגשי הוא לא גברי".

קודם כל, חשוב שגברים יבינו איך משפיעה ההסתגרות שלהם על בת הזוג. אזרחי: "זה בסדר שגברים יתנהגו כמו גברים, כלומר ירצו להתבודד, להסתגר ולעשות משהו שהוא חלק מהטבע שלהם. אבל חשוב להיות בתקשורת עם האישה לגבי הצרכים שלהם. כלומר להודיע: 'היה לי יום קשה. אני צריך להיות קצת עם עצמי, בואי נדבר על זה בעוד שעה', 'בואי נעשה לנו זמן איכות ונדבר אחרי שאקח לי קצת זמן לעצמי'. כשגבר מתקשר בצורה כזו, זה משהו שאישה יכולה להבין ולהכיל. היא אפילו תשמח לזמן האיכות שיגיע אחר כך, במקום זמן עם נוכחות חצויה עכשיו".

3. לא שותפים בבית

ד"ר עומר לנס, מטפל זוגי ומחבר הספר "התבוננות נפשית": "אחד הדברים שחוזרים שוב ושב בחדר הטיפולים, זה שגברים ונשים לא מצליחים ליצור שותפות מלאה בטריטוריות השונות. גברים חשים פחות חיבור ואחריות לחיי הבית (ילדים, חינוך, רחיצת כלים), ונשים חשות פחות חיבור ואחריות לעניינים כספיים (בנק, משכנתה, מוסך). זה נובע מכך שלגברים ולנשים יש תחושה שונה של אחריות טריטוריאלית. גברים רבים עדיין מרגישים אחריות יתר על העניין הכלכלי, נוטים להתמודד עם האתגרים הכלכליים לבד ומרגישים שכל הנטל הכלכלי הוא על כתפיהם. מנגד, הם לא מצליחים להתפנות להיות מעורבים בהורות. הרבה פעמים זה מלווה בתחושות אשמה והתגוננות במקומות האלו, כשהאישה מתלוננת או מנסה שהגבר יהיה שותף". חוסר שיתוף הפעולה גורם למאבקי כוח, ולתחושה שכל אחד בעצם נמצא לבד בקשר. בסופו של דבר, שני הצדדים משלמים על כך מחיר יקר.

אסתי תירוש, יועצת זוגית ומשפחתית, "דואט" לטיפוח הזוגיות, ממליצה להתייחס לטיפול בבית ובילדים כמו לניהול מדינה: לחלק את התיקים, כמו שעושים בממשלה. "כל אחד צריך לאמץ לעצמו תפקידים שקרובים ללבו, כאלה שבהם הוא רואה את החוזקות שלו. כלומר, חלוקת התפקידים לא צריכה להיות שווה, אלא שוויונית. ברמת המקרו, אחד יהיה אחראי לחינוך, האחר לתרבות, לתקשורת, לאוצר וכולי. ובתחום המיקרו – מטלות הבית – לאנשים שונים יש העדפות שונות, ובדיאלוג נכון אפשר בהחלט להגיע להסכמה מי מטפל בכביסה ומי מכין את הארוחות. סוד ההצלחה טמון כמובן ביכולת ההידברות, בגמישות וברצון הטוב. ואולי אלה אבני יסוד בהצלחת הזוגיות בכלל".

4. מחפפים במשחק המקדים

אחת הסיבות לחוסר ההשקעה הגברית במשחק המקדים, היא הדרך בה הם מתעוררים מינית: רוב הגברים מגיבים לגירויים ויזואליים, ויכולים להגיע לזקפה תוך כמה שניות עד כמה דקות; ומהרגע שיש להם זקפה, הם יכולים לבצע חדירה. נשים, לעומת זאת, נוטות להתגרות פחות באופן ויזואלי ויותר ממגע ומשמיעה, ולרוב זקוקות לפחות ל־15 דקות כדי להגיע לעוררות מינית מלאה.

גברים רבים אינם מודעים כלל להבדלים בצורת ההתגרות בינם לבין נשותיהם, מה שיוצר מאבק תמידי בנושא המשחק המקדים. הבעיה היא שגם אם הגבר "מנצח" ומוותרים על המשחק המקדים, שכרו יוצא בהפסדו – כי כשהאישה לא מגורה מינית, היא תתקשה להגיע לאורגזמה.

אזרחי: "לרוב, כשגברים חשים מתח מיני, הם מחפשים דרך לפרוק אותו. להיפטר ממנו. האתגר לגברים הוא ללמוד ליהנות מהדרך, ולשנות את התפיסה שרק חדירה ואורגזמה זה מין, וכל מה שבדרך זה בסך הכל הקדמה. אני מורד בביטוי 'פורפליי', כי זה הכל 'פליי'! לעשות אהבה זה להחזיק ידיים, להסתכל בעיניים, להתנשק, להתחבק, לגעת. המונח 'משחק מקדים' הוא מונח של חברה פטריארכאלית שוביניסטית. 'הקדמה' פירושה שאת לא הולכת עדיין לשורה התחתונה, וגברים אוהבים את השורה התחתונה. אבל מה שגברים צריכים ללמוד זה שהשורה התחתונה זו לא חוויית האורגזמה, אלא מעשה האהבה כולו.

"כשגבר מפסיק לנסות להוכיח את הגבריות שלו במין, והוא נרגע ומאט, גם הוא יכול ליהנות מכל מיני סוגים של מגע, והוא לא חייב להיות מכונה. אני מציע לגברים ללמוד לקחת זמן לחיבוק ארוך. לנשום יחד, ליהנות מהחיבור. לא מיד לחשוב על איך להגיע לשלב הבא".

5. מתקשים לבקש סליחה

גברים נוטים פחות להתנצל. בעיניהם התנצלות משדרת חולשה, הודאה בכישלון, בטעות. זה כמובן מקשה על סילוק עניינים לא פתורים. ד"ר באומן: "גברים נוטים באופן כללי להיות יותר במגע עם התוקפנות שלהם, ולהגיב באגרסיביות בלי להירתע. לפעמים הם אפילו לא מודעים לכך שהם אגרסיביים: 'מה, דיברתי בטון תוקפני?' 'מה, הרמתי את הקול?' 'מה את מדברת'. גם הקול שלהם חזק יותר והכוח הפיזי רב יותר, כך שהם לא מודעים מספיק לאופן שבו הם מתנהגים או מדברים.

"ההבדל בין נשים לגברים היא בתגובה למתקפה. כשנשים מותקפות או מואשמות הן נוטות לקחת את האשמה על עצמן, לחשוב שאולי יש משהו בהאשמות נגדן ואף להתנצל. גברים, לעומתן, נוטים להדוף חזרה ולומר 'מה את מבלבלת את המוח'. הם נוטים להשליך מעצמם את האשמה ואת האחריות".

ד"ר באומן: "הגבר צריך ללמוד שאם האישה מאשימה אותו במשהו, כדאי שקודם כל הוא יבדוק את עצמו ואחר כך יגיב. שינסה להבין את הטענה באופן ענייני. כדאי לנסות להפריד בין הטענה לבין הרגש שהיא מעוררת. ואם יש צורך, אז גם לבקש סליחה. הבעיה היא שגברים רואים בהתנצלות משהו לא גברי. כמו הבדיחה של הגשש החיוור, 'תהיה גבר, תשפיל את עצמך!' כאילו, אם הוא לא יתנצל הוא שומר על עמדה חזקה".

לתירוש יש ביקורת דווקא על ההתנהלות הנשית, בהקשר הזה. "לא פעם נשים אוהבות מאוד לגרום לבני זוגם להתנצל", היא אומרת. "רק כך הן מרגישות שהוא באמת הבין שהן צודקות, ושהוא מביע חרטה. ואת הגבר, שלא פעם מנוהל על ידי האגו, זה משפיט. כלומר, גם אם הוא מרגיש שהוא לא היה בסדר, יש לו קושי אדיר לבקש סליחה. במקרה זה אני ממליצה על פיתרון מתוך הכרות עם הפסיכולוגיה הגברית. אם העלית את כל הטיעונים והשיחה הסתיימה בלי שהחלטתם מי צודק ובלי בקשת סליחה, אבל את מרגישה שבן זוגך קלט את המסר, הבין עד כמה העניין חשוב לך ואולי גם הפנים – אין צורך לעמוד על בקשת הסליחה. אפשר בהחלט לקבל מחוות קטנות מצידו כתחליף לסליחה וכרצון כן ואמיתי לפיוס".

6. חושבים שהם צריכים להיות רכים

טעות נפוצה של הגבר המודרני היא ללכת לקיצוניות ההפוכה למאצ'ו – כלומר להיות רך וחלש. תירוש: "מאז שנשים הפכו לעצמאיות ולתובעניות, נוצר בלבול. נדמה שנשות הקריירה החזקות והדעתניות מחפשות גבר מתחשב, שימלא את צרכיהן. לפחות זה המסר שהן מעבירות. הן אכן רוצות גבר רגיש, אבל גם חזק. כזה שעדיין נוסך ביטחון, ושאפשר להישען עליו. כזה שאולי לובש עדיין את המכנסיים בבית. נשים רבות מתלוננות בפניי על שהגבר שלהן לא יודע לעמוד על זכויותיו בעבודה, או להציב גבולות לילדים".

"אז מה הפיתרון? לחזור למודל הישן?" שואלת תירוש ומיד עונה, "לא! הרעיון הוא לשלב בין המודלים, לקחת את הזוגיות הישנה ולהכניס לתוכה בחוכמה את האלמנטים החדשים. בסוף היום, אף אישה לא רוצה להיכנס למיטה עם גבר רך. אל תשכחו שבעניין הזה, גם אתם הגברים מעבירים מסר כפול – גבר יכול להתאהב באישה דינמית ולהעריך את העובדה שהיא עצמאית וקרייריסטית, אבל לאורך זמן הוא ירצה שהיא תהיה רכה, נעימה ורגשנית. כלומר, גם בעידן הנוכחי – תהיו גברים, ואנחנו נישאר נשים".

7. לא מבינים למה היא לא רוצה סקס כשהיא כועסת

גברים באופן כללי מרגישים נוח יותר מנשים עם הצד האגרסיבי שלהם (ראו סעיף 5). ד"ר באומן: "כשגבר כועס, החשק המיני שלו לא יורד, להפך: יש אפילו גברים שהמין הוא בעבורם אמצעי לפרוק אגרסיות. טעות נפוצה של גברים היא להניח שהמין יפתור את בעיית הקצר הרגשי שנוצר בריב. החשק המיני של גברים עלול לרדת כשהם מרגישים מאוימים על ידי אישה, או כשהם בלחץ וחרדה – אבל לא כשהם כועסים. ואילו אצל נשים, כעס מכבה את הארוס".

אז מה עושים?

ד"ר באומן: "הרבה פעמים גברים חושבים שאם הם ינשקו את האישה למרות רצונה, היא תתרצה, כמו שרואים בסרטים – כשהאישה כועסת ובהתחלה מתנגדת, אבל כשהגבר מתעקש וכופה את עצמו, היא בסוף נותנת לתשוקתה להכניע אותה. במציאות זה לא כך. אם אתה רוצה להתקרב אליה, אתה חייב לפייס אותה קודם, כי היא לא תרגיש מינית כשהיא כועסת. הפיוס, ההתנצלות והמודעות לכך שהייתי אגרסיבי ואיבדתי שליטה, יכולים להביא לעלייה גדולה בתחושות הארוטיות שלה, אם זה ייעשה באופן כן".

8. מזניחים את הקשר עד שזה כבר מאוחר מדי

בשלב מסוים בקשר גברים רבים עושים את אותה טעות, ומתחילים לקחת את האישה שאיתם כמובן מאליו. הם מפסיקים לחזר אחריה, ומתחילים להתייחס אליה באופן פונקציונאלי. תירוש: "לא מעט גברים לא מנסים, ולכן גם לא מצליחים, להיות קשובים לצרכים של בנות זוגם. גם אם היא אומרת בפעם המי יודע כמה שהיא רוצה מאוד לצאת לחופשה זוגית, הוא אומר שאין כסף – מה שלא מפריע לו לצאת לחופשת סקי עם חברים. היא רוצה שהוא יכבה מדי פעם את הטלוויזיה וישוחח איתה, אבל הוא רוצה לראות את המשחק. היא מבקשת שיעזור עם הילדים, והוא מזלזל בבקשות שלה. במשך שנים היא לוחצת ללכת לטיפול זוגי, והוא אומר לה שהם יכולים לפתור את הבעיות שלהם בכוחות עצמם. יש גברים שפשוט לא שומעים, לא מקשיבים, מאמינים שזה יעבור לה – כי היא ממילא מלאה דרישות כרימון.

תירוש: "בעניין הזה אין ספק שיפה שעה אחת קודם, כלומר – להיות קשובים לצורכי בת הזוג, לנסות למצוא דרך לגרום לה להיות מאושרת. ואם להערכת הגבר, התיאבון שלה רב מדי והדרישות שלה מוגזמות – טיפול זוגי יכול בהחלט לתאם ציפיות ולאזן צרכים".