קיצור תולדות מלחמות התלתלים (והטלטלה שבעקבותיהן)

עד גיל 14 בערך התהדרתי בשיער חלק. עד כדי כך שכשאימי היתה אוספת לקוקו היתה לוחשת לעצמה ביידיש: "אזוי ווי א הפערד", (כמו של סוס). סמיך, עבה וחלק הוא היה.

>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

בערך שעה לאחר קבלת המחזור החודשי בפעם הראשונה, תקפה אותי תופעה ביונית (ודי שכיחה מסתבר – הורמונים) כאילו שיערי חטף שלוש פאזות. התעוררתי למחרת בבוקר וראיתי במראה את טינה טרנר אחרי הופעה מיוזעת במיוחד. השיער שכח מכוח הכבידה, התפזר לו במרחב ושינה מצב צבירה משיער חלק, זוהר ונופל בחן - לקש וגבבה במרקם אפרו.

נסו לדמיין נערה צחת עור, גוון שטני (בלונדיני לשעבר) עיניים כחולות/ירוקות ואפרו בסגנון הפנתרים השחורים של אמריקה. פאתטי. לא היה לי מושג מה עושים עם הדבר הזה חוץ מלבכות על מר גורלי. לאחר זמן מה אשפזתי את עצמי במחלקת הניסיונות. אפשר לומר שהנוער העובד והלומד לא היה רק שמה של תנועת הנוער שלי - אלא אשכרה "העבודה", התחלתי לעבוד בשער שלי.

מלחמה שערה

הפטנט הראשון שלימדה אותי מתולתלת אומללה אחרת היה המושג "קוקו שמוק". שם בעייתי, אבל בהחלט מתאר גרפית את הבאות; רכשתי סרט גומי רחב (קראו לזה אז גומי תחתונים) הרטבתי מעט, אספתי וליפפתי בחוזקה עם הגומי המעיק הזה עד שעיניי נמתחו למראה של סינית מונגולית. ככה הסתובבתי כל היום וגם בלילה.

לא שקרה משהו דרמטי בעקבות זאת. היתרון היחיד היה צמצום הנפח. אבל אני רציתי שיער חלק! רציתי אותי בחזרה... או-אז עליתי על רעיון התאבדותי במיוחד: גיהוץ. רק אלוהים יודע כיצד הצלחתי לשכנע את אמי לשתף פעולה. מניחים קבוצת שיער על שולחן גיהוץ תוך כדי עמידת מוצא של קנגורו, מניחים עיתון על השיער ויאללה מגהצים.

התוצאה? לא משהו, ליד השורש... (אמי התעקשה משום מה לא לשרוף לי את הקרקפת למרות שהייתי מוכנה בחפץ לב) השיער נותר "פריזי" – משהו בין מתולתל למחושמל, וכ- 3 ס"מ מהשורש והלאה ניצבו זנבות עכברים חלקים אמנם, אך שרופים.

לאחר זמן מה הגיעה הגאולה. השם כנראה נגזר ממלחמות ישראל – "אבו עגילה". באמצע הקרקפת מלפפים קווצת שיער על רול כדי שישמש כמרכז תומך וסביבו מסובבים במתח שלא ייאמן את השיער ומהדקים בקליפסים מפלצתיים. אפשר לומר שבזבזתי את שנות נעורי בפוזה הבאה... נערה מחוברת למכונת ייבוש ביתית, מין קסדת פלסטיק משונה המתנפחת באמצעות צינור המשנע חום בלתי נסבל. הכנתי עם זה שיעורים, שוחחתי בטלפון, אכלתי, ואפילו נרדמתי כך לא פעם.

הרגע הקסום היחידי היה כשהשיער היה מתייבש (משהו כמו 8 שעות) הייתי משחררת אותו מהסד של ה"אבו עגילה", מפזרת אותו בזהירות, מביטה בעצמי בסיפוק ונזכרת איך הייתי פעם. טוב, לא להרבה זמן. כי היתה בעיה שלא היתה בשליטתי – לחות באוויר. באמת שניסיתי לשכנע (ללא הצלחה) את הורי לעבור לגור בירושלים או ערד. הגשם הפך לאויב והלחות בקיץ השטן בכבודו ובעצמו.

בהמשך התמכרתי למספרות. הריצה למספרה היתה כמו נרקומן שרץ לקבל את מנת האדולן השבועית שלו. משבי רוח רותחים מהפן עמלו על שיערי שניסה להתמרד, והכניעו אותו ליומיים שלושה.

טלטלה בתלתלים

יום אחד נסעתי עם חברתי א' לאילת. מן הראוי לציין, לא' יש שיער חלק חלק והיא "מתה" על תלתלים. שחיתי כדרכי בסגנון אווזה פולניה... לא חשוב מה המצב הראש נותר מחוץ למים. גם אם היה מופיע כריש לא הייתי מרטיבה את השיער - וזו עשתה מעשה בלתי נסלח - צללה והטביעה אותי.

זעקות השבר שלי לא עזרו: "מפגרת! מה את עושה? שבת! המספרות סגורות!" יצאתי מהמים כמו כלב רטוב, אומללה ומבוהלת מהבאות. ו"הבאות" אפשר להכריז כאן -שינו את חיי. מבט חטוף במראה במלתחה גילה בקבוקים חצופים וחמודים. ניערתי את השיער שהתייבש בנתיים והתלתלים עדין קיפצו בחן ואהבתי את זה, ומאז לא החלקתי יתר את השיער לעולם.

אפילו לא ביום חתונתי, וגם לא לבקשת כל מיני מפיקות מעצבנות בטלוויזיה שחזרו ואמרו לי בפסקנות: "המסך לא אוהב תלתלים!" להן השבתי תמיד: "שהמסך יתרגל".

אני מביטה ברחמים בחברותי שרצות למספרה אחוזות אמוק (גם בחופשות בהודו או תאילנד, פניסטית דחוף!!!), אני מרטיבה ויוצאת אל העולם ושהתלתלים יקפצו לכולם.

• בהזדמנות מאוחרת זאת – חברתי אווה, תודה שהטבעת אותי באילת.
  

קנו בקבוק התזה ("שפריצר") שניתן לרכוש בכל רשת לכלי בית בשקלים בודדים. מלאו ביחס של כ 20% מרכך שיער (קונדישינר) ו- 80% מים.

שקשקו היטב והתיזו כמות מדודה על השיער, כווצו בעזרת האצבעות את התלתלים. זהו! זוהר ריחני ומראה טבעי ילווה אתכן עד החפיפה הבאה.