רכילות או נמות

המילה רכילות נגזרת ככל הנראה מהמילה רוכלות. בעת העתיקה רק רוכלים שעברו מעיר לעיר עם מרכולתם יכלו להעביר חדשות וידיעות לציבור, ומכאן הביטוי "הולך רכיל". במילון אבן שושן מוגדרת המילה רכילות כ"רינון, שמועות, הלעזה, השמעת דברי גנאי, השמצה, הוצאת דיבה, שיח שנושאו המרכזי הפצת מידע על אנשים אחרים, כמו מכרים, קרובים וידוענים, לעתים תוך חדירה לפרטיותם".

היהדות, הן האסלאם והן הנצרות מגדירות את הרכילות כחטא. הרכילות אסורה מן התורה ("לא תלך רכיל בעמך, לא תעמוד על דם רעך"), ואפילו החפץ חיים נדרש לסוגיה וקבע כי העברת מידע רכילותי עלולה לגרום לסכסוך בין אנשים ואפילו לרצח.

רכילות או נמות

מחקר של אוניברסיטת קליפורניה בדק ומצא כי רכלנים נוטים להיות חברותיים, רגישים וסקרנים יותר, ולעומתם אנשים שנמנעים מרכילות נתפשים כיבשים ומשעממים. אנשים החרדים למקומם בחברה נוטים להפיץ דברי רכילות יותר מאשר אנשים אחרים, וזאת כדי להתקבל ולהצליח בקרב קבוצות ההתייחסות שלהם. כמו כן, מתברר כי אכן נשים מרכלות יותר מגברים. שני המינים אמנם מבזבזים אותו זמן על שיחות בטלות, אבל בעוד גברים מרבים לדבר על ספורט ופוליטיקה, נשים מנצלות את השיחות האלה לחיזוק קשרים חברתיים באמצעות מידע רכילותי.

זאת שיודעת

הרכילאית המקצועית הראשונה הייתה ככל כנראה לואלה פרסונס, שפעלה בארצות הברית בתחילת המאה קודמת. היא נולדה ב־1881, וכבר כנערה גילתה כישורי כתיבה, אבל זנחה אותם כשנישאה והפכה לעקרת בית. עם גירושיה היא החלה לעבוד כתסריטאית בחברת הסרטים של צ'רלי צ'פלין, ובמקביל החלה לכתוב טור ניסיוני בעיתון, שעסק בעיקר בסיפורים קטנים על כוכבי הקולנוע של אותה תקופה.

הרכילאית הראשונה: לואלה פרסונס (צילום: gettyimages)

במשך ארבע שנים היא עברה מעיתון לעיתון עם טורה, עד שרנדולף הרסט, איל העיתונות האגדי, קנה אותה, והיא החלה לכתוב טור רכילות ברשת העיתונים שלו. פרסונס צברה המון כוח - בשלב מסוים היא כתבה בתפוצה ארצית בכל 400 העיתונים של הרסט - והייתה ידועה כמי שיכולה לרומם או להפיל כוכבים הוליוודיים. במשך 15 שנה, עד שנת 1937, היא הייתה הרכילאית היחידה, עד לכניסתה של המתחרה הדה הופר.

הדה הופר החלה את דרכה כשחקנית בסרטים אילמים בשנות ה־20 של המאה הקודמת, ופרשה ממשחק כשהקולנוע התחיל לדבר. בסוף שנות ה־30 החלה לכתוב מדור רכילות לבקשתו של עורך ה"לוס אנג'לס טיימס", שחיפש מישהי שתתחרה בלואלה פרסונס. כשחקנית הייתה הופר אחד המקורות העיקריים של פרסונס, והשתיים, שהיו מיודדות במשך שנים, הפכו ליריבות מרות.

השחקנית הדה הופרס, הפכה לרכילאית ולצ'ילבה של פרסונס (צילום: gettyimages)

בדרך כלל כתבו שתיהן את מה שהעבירו להן מהאולפנים, תוך שהן מוסיפות קריצה או נזיפה אימהית, אבל במקרה אחד לפחות הופר פשוט לא הייתה יכולה להתאפק: מספרים שיום אחד התפרצה לחדרה אישה צעירה ומבוהלת וסיפרה לה ששמה ג'ואן בארי, היא בת 22 וחצי, והיא בהיריון מצ'רלי צ'פלין, שהיה אז איש נשוי בן 54. הופר פרסמה את הסיפור, ויצרה סנסציה גדולה באמריקה, שלא הכירה עד אז סיפורים על הריונות מחוץ לנישואים.

רכילות כחול לבן

ציפורה מזועזעת

כבר בתחילת דרכו כעורך "העולם הזה", הבין אורי אבנרי את מה שכולנו יודעים היום: שערוריות מוכרות עיתונים. בתחילת שנות ה־60 הוא הקים את מוסד "העמוד האחורי" הסנסציוני, שעסק בעיקר בשערוריות מין, רצוי של ידוענים. עיון במבחר שערים אחוריים לא מותיר מקום לספק לגבי כוונתו של העורך לעורר את היצר, לגרום לקורא להזיל ריר ולקחת את העיתון הביתה. בין היתר נראו שם נערה עירומה שרק כיסא מכסה את דדיה, והכותרת זועקת: "הסטודנטית מגלה: ביקשו ממנה 'לארח' דיפלומטים גרמנים. האם משרד החוץ מעורב בפרשה?"; או תצלום של צעירה שעיניה מכוסות במלבן שחור: "הווידוי המזעזע של תלמידת תיכון דתית: 'כך הודחתי לזנות, סיפורה של הקטינה הדתייה מבני ברק שבגיל 14 איבדה את בתוליה". כל מילה נוספת מיותרת.

מילון הרכלנים

מאז יסודו של מדור הרכילות הרשמי הראשון בעיתון "העולם הזה", עיתונות הרכילות הלכה ושכללה שפה ייחודית משלה, כשכל אחד מהכותבים מוסיף עוד קיסם מושחז משלו למדורה. בין המילים שהומצאו במדורי הרכילות וגלשו במהירות לשפה המדוברת, אפשר למצוא את "כונפה" (מילה שנולדה במדור של גיל ריבה ומשמעותה אישה מכוערת); "נצפה" ונגזרותיה ("תורג'י ואנה נצפו כשהם מנשנשים זה את זה"); קולב או קולבית (דוגמן או דוגמנית); אאוטפיט ("אבוי לבושה: בר ונינט נצפו באותו אאוטפיט"); הורס/ת (מילה שנולדה ב"ציפורה"); אוחץ' ("יהודה לוי הגיע באאוטפיט של אוחץ'"); אקס/ית מיתולוגי/ת (מילה שנולדה ב"ציפורה" ורשומה על שם עירית לינור); "היפה והנכונה" (זכות היוצרים של "פנאי פלוס") או "מפורסתם" העתיקה (עליה חתומה העיתונאית גפי אמיר, שכתבה את המדור "סתם" הזכור לטוב).