נתונים חדשים של משרד הבריאות חשפו עלייה ניכרת במספר היולדות המבוגרות בישראל. נכון לשנת 2011 ילדו בישראל 5400 נשים מעל גיל 40, כאשר 500 מתוכן היו בנות 45 ומעלה. נשמע מדהים, אבל לצד השמחה העלו הנתונים את החשש המוכר שנשים רבות יתעודדו מהסטטיסטיקה וידחו במתכוון את מועד הלידה, כדי להתמקד בינתיים בקריירה.
לא לוותר על החלום
רבקה שרגא בעלת משרד לייעוץ תקשורתי והפקות מירושלים נישאה לוידאל קדוש בגיל 45 ילדה את בנה אורי בגיל 49 בחיים לא שאלתי את עצמי אם יום אחד אתחתן", אומרת שרגא. "תמיד אמרתי 'כשאתחתן'. תמיד גם רציתי להיות אמא וידעתי שאהיה אמא".
למה זה לא קרה מוקדם יותר?
"היה לי ברור שאני לא רוצה להיות אמא חד הורית. במהלך השנים היו לי הרבה מערכות יחסים, אבל אף אחת מהן לא הובילה לחתונה. עד גיל 30 הייתי בזוגיות בת תשע שנים. אחריה היו לי עוד מערכות יחסים, חלקן קצרות, חלקן ארוכות יותר. או שלא בחרתי את הגברים המתאימים לי, או שפשוט לא הייתי בשלה רגשית. הייתי אישה נאה ותמיד הרגשתי מאוד מחוזרת. יכול להיות שהראש שלי הסתובב מזה. תמיד חיכיתי שיבוא מישהו יותר טוב".
ובזמן שאת חיכית לגבר המושלם החברות שלך כבר הפכו לאמהות
"היום החברות הכי טובות שלי כבר סבתות, ולא אשקר, היו לי רגעים של קנאה בהן, אבל הרגשתי שגם הן מקנאות בי במובן מסוים. בזמן שהן גידלו ילדים, אני חרשתי את העולם. בכל פעם שהן נאלצו להתמודד עם בעל שעולה להן על העצבים, אני החלפתי גברים כמו גרביים. אבל גם אחרי שחגגתי יום הולדת 40, לא ויתרתי על החלום שיום אחד אפגוש את הגבר שארצה להתחתן איתו ואביא ילדים לעולם".
איך זה קרה?
"בגיל 44 פגשתי את וידאל. הכרנו במסגרת העבודה. הוא היה מפיק של אירוע שאני שימשתי בו אשת התקשורת. הוא היה אז בן 38, גרוש בלי ילדים, ונמשכתי מיד לנשמה הטהורה שלו. כמה חודשים אחרי שהתחלנו לצאת הוא אמר לי: 'אם אנחנו רוצים ילדים, אז אנחנו צריכים להתחיל עכשיו' הסתכלתי עליו ועניתי: 'אתה צודק לגמרי', בשלב הזה כבר היה לי ברור שאני בשלה למחויבות. במקביל הבנתי שהזמן לא עומד לצדי".
"התחתנו לאחר עשרה חודשי היכרות, ועוד קודם כבר התחלנו בניסיונות להביא ילד. נפגשנו עם מומחים שהבהירו שאוכל להיכנס להיריון רק עם טיפולי פוריות. היו גם כאלה שאמרו שאני מטורפת שאני בכלל רוצה להתחיל עכשיו, וכאלה שציינו שלא בטוח שזה יעבוד ורוב הסיכויים שאזדקק לתרומת ביצית. לשמחתי, מצאתי רופא שהלך איתנו באש ובמים, עד שבסוף נקלטתי בגיל 48.
מדהים.
"כן. אבל זה לא היה כל כך פשוט וזה גם לא קרה כל כך מהר. התהליך לקח למעלה משלוש שנים, שבמהלכן עברתי הרבה שאיבות ביציות והפריות כושלות. הייתה לי גם הפריה שהסתיימה בהפלה בשבוע התשיעי, וזו הייתה אכזבה מאוד גדולה. אני זוכרת שוידאל חזר ממש בוכה הביתה. אבל מהר מאוד התאוששנו והמשכנו בהפריות עד שהריתי את אורי.
מה המסר שלך?
"אני בהחלט לא מעודדת להביא ילדים בגיל מבוגר. זו לא אידיאולוגיה מבחינתי. הלוואי שכל הנשים יוכלו להביא ילדים בגיל צעיר, שירגישו שהן מצאו את בן הזוג הנכון ושהן בשלות לכך רגשית. אבל אם מסיבות אלו או אחרות זה לא מתאפשר להן, בהחלט לא הייתי ממליצה להן לוותר על החלום להיות אמא".
מצדיעה לאמהות חד הוריות
חלי חדד־ישראלי (43) מעצבת פנים מתל אביב. הכירה את בן זוגה ארז (48) בגיל 41 וחצי, וכעבור שנה, ילדה את בנה הבכור בועז. היא מספרת שהייתה בטוחה כי תהיה אם כבר בשנות העשרים שלה. אחרי הכל, בגיל 24 היא כבר נישאה. "היה לי ברור שאחרי החתונה אנחנו נכנסים למסלול של הקמת משפחה, אבל זה לא קרה. לאט לאט התברר לי שבעלי לא רוצה ילדים בטירוף. למעשה, עד היום אין לו ילדים. בסופו של דבר הבנתי שיש בינינו פערים גדולים מאוד וכעבור שש שנות נישואים התגרשנו. הייתי אז בת שלושים, הרגשתי שאני עדיין צעירה ושיש לי מספיק זמן לפגוש את הגבר הנכון. אמרתי לעצמי שכל דבר קורה לטובה. התחלתי לצאת לדייטים, ובגיל 35 נכנסתי להיריון מבחור שהייתה לי מערכת יחסים קצרה איתו. לא הקפדתי על אמצעי מניעה כי הייתי בטוחה שאני לא יכולה להיכנס להיריון באופן טבעי.
למרות שנורא רציתי ילדים, הרגשתי שהוא לא הגבר שאני רוצה להקים איתו משפחה ולא רציתי להתפשר. כמובן שהיו לי לבטים קשים לגבי הפסקת ההיריון. ידעתי שאני כבר לא ממש צעירה, שבכלל לא בטוח שאפגוש בעתיד את הגבר הנכון, מה גם שהפלה יכולה לגרום סיבוכים ולהקשות על כניסה להיריון בעתיד. אבל אחרי לילות רבים ללא שינה החלטתי להפיל. אמרתי לעצמי שאני לא מוותרת על החבילה המסורתית: להביא ילד עם בן זוג שאני אוהבת".
ההתעקשות הוכיחה את עצמה
"כן, אבל זה לא קרה מיד. בגיל 37 כבר הייתי ממש מיואשת. התחלתי לפקפק באפשרות שאמצא את אהבת חיי. אמרתי שאולי אני מחפשת משהו שלא קיים וחשבתי ברצינות להביא ילד עם ידיד טוב שלי. למרות שלא היינו מאוהבים, הסתדרנו טוב מאוד ביחד, וחשבתי שזה יכול להיות סידור לא רע. החלטתי שזה עדיף על פני תרומת זרע ורציתי שלילד יהיה אבא שהוא מכיר ויהיה נוכח בחייו. לפני שהתחלנו בתהליך, החלטנו להיפגש קודם עם עורך דין כדי לנסח בינינו חוזה, אלא שאחרי הפגישה הבנתי שאני עדיין לא יכולה לוותר על החלום שלי להביא ילד מאהבה".
זמן מה לאחר מכן היא חשבה שהסבלנות השתלמה. בגיל 39 היא נישאה בשנית, אלא שגם הנישואים הללו לא הקנו לה את ההפי־אנד המיוחל. "הוא היה גרוש עם שני ילדים ואהבתי אותו מאוד" היא מספרת, "אבל התברר שהוא ממש לא בעניין. היו לו כבר שני ילדים גדולים, והוא טען שילדים הורסים את הרומנטיקה. הוא אמר שזה לא זמן טוב, ושכדאי שנדחה את זה בשנה. באותו רגע הבנתי שאסור לי להישאר איתו יום נוסף. בדיוק שבועיים אחרי שהתגרשתי פגשתי את מפעל הפיס שלי, ארז".
איך הכרתם?
"הלכתי עם ידיד למסעדה בניסיון להעלות את מצב הרוח. ישבנו על הבר, וארז ישב לידינו עם חברים שלו. התחלנו לדבר, הוא סיפר לי בין היתר שגם הוא גרוש בלי ילדים, החלפנו טלפונים והתחלנו לצאת. כעבור חודש החלטתי להגיד לו את הדברים ישירות. אמרתי לו שהוא מאוד מוצא חן בעיניי, ושבמצב רגיל אני יודעת שצריך לתת זמן לקשר כדי לראות לאן הוא הולך, רק שלי אין את הזמן הזה. אמרתי לו שאם שנינו חושבים שיש לנו עתיד ביחד ומעוניינים בילדים, אסור לנו לחכות".
איך הוא הגיב?
"הוא קצת נלחץ בהתחלה, אבל בסופו של דבר הוא השתכנע. הלכנו ביחד למומחה פוריות. עברתי שלוש הזרעות ואחרי זה עוד שלוש הפריות כושלות, עד שבהפריה הרביעית נקלטתי. לפני חצי שנה נולד בננו בועז. במהלך הטיפולים הבנתי שבחיים לא הייתי יכולה לעבור את התהליך הזה לבד. אני ממש מצדיעה לכל האמהות החד הוריות שעושות את זה. לעבור טיפולי פוריות זה דבר לא פשוט, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה נפשית. למזלי, התהליך הזה חיזק עוד יותר את הקשר שלי עם ארז".
יש לך מסר לנשים שעדיין מחפשות סוף מהאגדות?
"למרות שהסיפור שלי הסתיים בהפי־אנד, אני ממליצה לנשים לא להיות שאננות. תמיד אומרים שאפשר להביא ילדים בגיל מאוחר, אבל במהלך הטיפולים שעברתי התוודעתי גם להמון מקרים שבהם לא מצליחים.
ירח דבש באוסטרליה
דפנה קפלן, צלמת ופעילה חברתית מיפו, נישאה לאנדרו (52) לקראת גיל 40 ילדה את בתה הראשונה נינה בגיל 40 וחצי ואת בתה השנייה גאיה בגיל 42 וחצי.
"כשהייתי בסביבות גיל 37 אחותי הגדולה אמרה לי שאם אני רוצה ילדים, כדאי שאעשה צעד בעניין, ופתאום הבנתי שהשעון הביולוגי שלי מתקתק, ושאם אני רוצה להפוך לאמא, אני צריכה להיות אקטיבית יותר. למזלי, זמן קצר לאחר מכן פגשתי את אנדרו. הוא היה הגבר הראשון שהתחלתי איתו".
"אחרי שנה, שבמהלכה ביקרתי אותו בניו זילנד והפלגנו ברחבי העולם, אנדרו עבר לגור איתי בישראל. נפגשנו עם עורכת דין כדי לבדוק איך אנחנו מקנים לו מעמד של תושב, והיא אמרה שהדרך הכי פשוטה היא להתחתן. הסתכלנו אחד על השני ואמרנו: 'אז נתחתן'. ערכנו את החתונה על חוף הים בניו זילנד ובילינו את ירח הדבש באוסטרליה. שם גם נכנסתי להריון עם נינה".
לא היית לחוצה שמא לא תצליחי להיכנס להיריון מפאת גילך?
"לא, אבל הייתי מאוכזבת מאוד בכל פעם שלא נכנסתי להיריון. הפסקנו להשתמש באמצעי מניעה עוד לפני שהתחתנו. הוא מבוגר ממני בשמונה שנים וגם הוא רצה ילדים בדיוק כמוני. מעולם לא איבדתי תקווה וגם אנדרו היה אופטימי ותומך לכל אורך הדרך. אחרי נינה סבלתי מעוד הפלה, אבל לשמחתי נכנסתי שוב להיריון וילדתי את גאיה".
מה המסר שלך לכל הרווקות שרוצות להיות אמהות ועדיין לא מצאו את האחד?
"מניסיוני האישי אני מציעה לשמור על אופטימיות, להקשיב ללב ולעשות מה שטוב לך, למרות כל הקולות שנשמעים מסביב. במקביל, כדאי שתהיי פחות ביקורתית. זה לא קל, אבל אפשרי. מתוך ניסיון הזוגיות שלי נולדה אצלי ההכרה שאני יכולה לשנות רק את עצמי, לא את האחר".
עוד הצעות?
"אל תתביישי להתחיל עם גבר שמוצא חן בעינייך. הוא יכול לסרב, אבל יש מצב שתמצאי את עצמך עם בן זוג אהוב וילדות מופלאות. והעיקר, אל תוותרי על האמהות, באיזו דרך שלא תהיה. עבורי זו החוויה העוצמתית, המרגשת והמופלאה ביותר מכל הדברים שעשיתי בחיים".
