לא מזמן הסתיים השידור החוזר השלישי או הרביעי של "סקס והעיר הגדולה" שיצא לי לצפות בו. אין מה לעשות, יש סדרות שפשוט אפשר לצפות בהן שוב ושוב, ובכל פעם מחדש להרגיש הזדהות כל כך עמוקה עם הדמויות, שממש מתחשק לך לצעוק למסך "לא! קארי! אל תעזבי את ביג! הוא אוהב אותך!". אבל אני חושבת שהסיבה העיקרית לכך שאני כל כך אוהבת את הסדרה הזו, היא החברות הנשית המדהימה שמתקיימת שם בין הבנות. ובניגוד לרוב הדברים שמופיעים על המסך שלנו, דווקא כאן לא מדובר במשהו מנותק מהמציאות. חברות בין נשים באמת יכולה להפוך למערכת יחסים קרובה יותר מקשר דם, ועמוקה יותר, לפעמים אפילו יותר מזוגיות.
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
בגלל שאני בת יחידה, אני חושבת שמאז ומעולם חיפשתי לעצמי אחיות מאומצות. תמיד רציתי שהחברות שלי יהפכו לאחיות שלי. הבעיה הייתה שבגלל היותי בת יחידה – לא הבנתי שעם חברות, כמו עם אחיות, יש גם לא מעט ריבים וחיכוכים, לפעמים על שטויות קטנות ולפעמים על עניינים גדולים וחשובים, ושעם חברות, בניגוד לאחיות – הקשר יכול להתנתק לנצח, כי כמו שבחרתן זו בזו, אתן יכולות לבחור גם לנתק קשר.
עם השנים למדתי להכיר סוגים שונים ומשונים של חברויות, מהחברות שהולכות איתנו מהגן עד היום, ואנחנו מלוות זו את זו בכל שבילי החיים, דרך חברויות שהגיעו מראש עם תאריך תפוגה, גם אם בהתחלה לא ממש הבנו את זה, ועד חברות חדשות שנכנסות לחיי גם היום, ותמיד מצליחות להפתיע בעוצמת הקשר שיכול להתקיים בינך לבין אישה אחרת שלא הכרת עד היום, אבל מרגישה כאילו הפרידו ביניכן בלידה.
חברות, כאמור, יכולה להיות מופלאה ומרגשת, מלאה בחוויות משותפות, שיחות נפש ובעיקר התחושה הזו, שיש לך מישהי בעולם שמבינה אותך ואוהבת אותך ובחרה בך במודע. אבל כמו כל מערכת יחסים אחרת, גם יחסי חברות יודעים עליות ומורדות, וכשמגיע המדרון התלול הזה בקשר – החברות עומדת למבחן, ולא תמיד צולחת אותו. שתי נשים יכולות לריב כמעט על כל דבר בעולם. בדרך כלל מדובר במטענים שמצטברים לאורך חודשים או שנים, ולבסוף מתפוצצים ברגע אחד קטן, בעקבות משהו שמרגיש מינורי ומטופש לחלוטין.
לפעמים אנחנו מתחשבנות זו עם זו בראשינו – מי נתנה יותר ומי לקחה יותר, מי התקשרה יותר ומי פחות. המוחות שלנו מתקתקים גם ככה ללא הפסקה, וכשחברה שלך מרגיזה אותך, את מגלה שקל מאוד לפתוח איתה חשבון שאין לו סוף.
ואז מגיע רגע ההכרעה. אם אתן באמת אוהבות, באמת מרגישות שמדובר בחברות שתימשך לנצח, כנראה שתצליחו להתגבר על המריבה הזו, אולי אפילו לצחוק עליה. ייתכן שתצטרכו לשבת ולנהל שיחה ארוכה ורצינית, אבל אם הידיעה ששום דבר לא יהרוס את החברות שלכן נמצאת שם, אפשר להתגבר על הכל, ותמיד.
מצד שני, יש גם לא מעט חברויות מסוגים אחרים. כאלה שמסוגלות להתפרק בגלל ריב אחד קטן שאחד או שני הצדדים ניפחו לתקרית בינלאומית שאפילו האו"ם לא היה מצליח להרגיע. יש חברויות שבהן כועסים כל כך, שמפסיקים לדבר, ואז הזמן חולף והכעס שוכך ומגיעים הגעגועים, אבל שני הצדדים גאים מדי כדי להרים טלפון ולפתוח דף חלק. הרבה פעמים בחיי אני נזכרת בחברות שאני כבר לא בקשר איתן וחושבת לעצמי, שאם רק היה לי האומץ להרים אליהן טלפון, יכולנו לחזור לדבר עכשיו, כאילו השיחה האחרונה שלנו הייתה אתמול, ולא לפני חמש שנים. העניין הוא שלא תמיד יש לי אומץ, וגם לצד השני, כי אנחנו מפחדים שעדיין כועסים עלינו או שאולי בכלל שונאים אותנו, ומי רוצה לשים את עצמו בסיטואציה לא נעימה כזו?
והיום, בעידן הרשתות החברתיות, כשכל מי שעושה לך לייק נותן לך תחושה כאילו הוא חבר שלך, קל מאוד לבלבל ולחשוב שבעצם יש לך המון אנשים בחיים שאוהבים אותך. האמת היא שזה לא נכון בכלל, וחברות אמת קשה מאוד למצוא, לכן צריך לשמור עליה ולטפל בה בכפפות של משי, ולא להיבהל מכל מהמורה שבדרך. כי כמו שאמר פעם מוחמד עלי: "חברות היא לא משהו שאפשר ללמוד בבית הספר, אבל אם לא למדת את ערכה האמיתי של חברות, לא למדת דבר".
- לאתר של מיכאלה ברקו
