העולם פגש את תומר, הבן הבכור של דנה לוי, כשהוא היה בן ארבע שעות בלבד. "האחיות הניחו אותו על החזה שלי, נראיתי מרוטה, עייפה, מותשת, אבל זו הייתה סיטואציה קסומה. יניב, בעלי, מיד צילם את התמונה והעלה לפייסבוק שלו יחד עם הסטטוס. "It's a boy" זה היה נהדר. במקום לעשות טלפונים וסמסים והמון שיחות לחוצות פשוט הודענו לכולם".
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
איך חברייך ברשת הגיבו?
"קיבלנו יותר ממאה לייקים, מה שהיה מחמיא מאוד, אני מודה, והמון המון תגובות חיוביות. כולם איחלו לנו מזל טוב ונחת. כשחזרנו מהברית עדכנו שקראנו לו תומר ושוב קיבלנו המון תגובות נפלאות". בשנים האחרונות, עם התפתחותה של רשת הפייסבוק ורשתות חברתיות אחרות מבוססות תמונות ומלל (כמו טוויטר, אינסטגרם, פינטרס ופיקאסה) התמלאה הרשת בתמונות של תינוקות רכים בשנים.
אור אלתרמן ברנע, מנהלת קבוצת הפייסבוק "מאמאזון" ואמא של היילי בת השנתיים וארבעה חודשים, אומרת: "הפייסבוק שינה את ההתנהלות של כאמא. הקמתי את 'מאמזון' עלו ביום־יום הרבה סוגיות שלא היה לי עם מי להתייעץ לגביהן וזה כלל כמובן גם לחלוק מהחיים שלי וההתלבטויות שלי לגבי הגידול של היילי".
"לא. זו הייתה לידה קשה ולא עדכנו אף אחד מלבד החברים הקרובים במשך שבוע. כשאנשים התחילו לחפש אותנו העלנו סטטוס ראשון שהיא נולדה אבל נמנענו מלהעלות תמונות. הרגשנו שזה אינטימי מדי לחלוק אותה עם העולם".
יש תמונות שלא תעלי?"תמונות שלה באמבטיה. העלתי פעם אחת תמונה חמודה מאוד שלה וחברה העירה לי שזה מסוכן, אז הורדתי. לא אעלה גם תמונות שהיא עירומה או שמתארת אינטימיות שמשמעותית לנו. אני חייבת להודות שכל תמונה שאני מעלה לא עולה בלב שלם. לא הכי נוח לי. אבל היות שאני מנהלת את קהילת 'מאמאזון' והחיים הפרטים שלי ושל הקהילה מעורבבים, אז דף הפייסבוק שלי גם מתאר את ההתפתחות שלי כאמא.
את מציינת אירועים מיוחדים?"היילי התחילה ללכת מאוחר, בגיל שנה ו־11 חודשים ושיתפתי מיד את האירוע. זו הייתה שמחה גדולה בקרב החברות שלי וקיבלתי תגובות מאוד חמות".
"כיף לקבל לייקים ותגובות"ויטל שלטון, אמא של רוני בת השנה, מעדכנת את ההתפתחות של בתה הבכורה על בסיס כמעט יומיומי, ומעלה לרשת שפע תמונות שלה בסיטואציות משפחתיות מאושרות. לאחרונה גם שינתה את תמונת הפרופיל שלה לתמונה של רוני. "מבחינתי תמונת פרופיל מייצגת את הסטטוס הנוכחי שלך בחיים. כשאת מאושרת את שמה תמונה שמחה. כשאת עם בן זוג את מעלה תמונה שלכם יחד וכשאת הופכת להיות אמא זה משנה את הסטטוס שלך. מבחינתי זו כבר לא אני, כאינדיבידואל, אלא אני, אמא של רוני".
"אני לא חושבת על דברים כאלה ולא נכנסת לחרדות. אנשים שרוצים להסתכל, שיסתכלו. היא ילדה מדהימה." בעבור שירה חזות, אמא של הראל בן השנתיים ועשרה חודשים, עידן הפייסבוק הוא סוג של פיצוי על ילדותה שלה. "אני הבת הרביעית ואצלי כבר חיפפו בגזרת הצילומים. יש לי אלבום אחד, שהוא אפילו לא אלבום שלם, של תמונות שלי מהלידה, מחגיגה משפחתית ופתאום אני בת שנה. בדור שלנו זה כבר לא ככה, אני רוצה שיהיה לו תיעוד של שנות חייו הראשונות".
מתי העלית את התמונה הראשונה שלו?"חיכינו עד הברית ואז פרסמתי סטטוס 'אני אמא של הראל', זה נורא כיף לקבל תגובות וההתרגשות. אני לא מעלה כל שטות".
איך בעלך מגיב על העניין?"בעלי הוא איש מחשבים, חושב על פדופילים ברשת, ושהתמונות יגיעו למקומות לא רצויים. הוא ממש לא הסכים, אבל בעידן הסמאטרפונים, איך אפשר לעצור את זה? אחותי היא דודה גאה שהתחילה לצלם ולהעלות תמונות שלו והחברות שלה כל הזמן רצו עוד ועוד כי הוא באמת חמוד. בהתחלה היינו מתקשרים אליה ומבקשים שתוריד את התמונות, אבל בערך בגיל חצי שנה ויתרנו".
אין לך שום חששות?"אני משתדלת לא לחשוב על דברים רעים. מה יכול להיות? אני לא מעלה תמונות עירום שלו או כשהוא באמבטיה אלא רק סיטואציות מיוחדות".
מה הציפיות שלך אחרי שאת מעלה תמונה?"ברור לי שהוא חייב לקבל תגובות. אני רוצה לראות פה ארבעים לייקים".
רוצה לשמור על הפרטיות של התינוקת שלילצד האמהות המשתפות, יש אמהות שמתחלחלות מהרעיון לחלוק תמול נות של הילד שלהם ברשת חברתית ציבורית. "אני לא מעלה תמונות שלה לפייסבוק. שום דבר, כלום. לא תמצאי תמונה שלה ברשת," אומרת שירן שפלר מאפרת מקצועית ואמא לרוני בת השנה. "כשפתחנו את הפייסבוק, וגם זה היה באיחור אופנתי של שנתיים, המטרה המוצהרת היתה כדף עסקי, פחות חיים אישיים, הרעיון לחלוק תמונות של רוני פשוט עושה לי צמרמורת".
"שלחנו הודעות טקסט והתקשרנו, כמו בעולם הקודם. זו הייתה חוויה אישית מאוד. רצינו שהמשפחה והחברים יידעו. לא כל העולם".
את מפחדת להעלות תמונות שלה?"כן. לכי תדעי מי רואה את זה. יש גם את המימד של האמונה התפלה. חמסה חמסה, טפו טפו. היא ילדה יפה, לא רוצה שיפתחו עיניים. אם מבקשים ממני אני שולחת תמונות במייל. חברים טובים רואים אותה כל הזמן, חברים רחוקים מקבלים עידכונים במייל. בפייסבוק יש לי 900 חברים, לא רוצה שכולם יראו אותה".
עידית שליסל, אמא של נויה בת השנה, מסרבת להעלות תמונות של בתה ומתחבטת בשאלות של פרטיות. "לא יודעת לאן התמונות מגיעות. כאדם בוגר אני בוררת בפינצטה את התמונות שלי, אז בטח שאבחר בזהירות ובצמצום תמונות של התינוקת שלי".
ומה אומרים המומחים?
לדברי ד"ר יניב לויתן, יועץ ומרצה לשיווק דיגיטלי בטכניון ובאוניברסיטת חיפה: "המציאות כיום מאתגרת את המושג פרטיות. אם פעם היית מנהל יחסי תקשורת עם אנשים קרובים או לפחות אנשים שהכרת באופן אישי, היום זה כבר לא קיים. את רוב החברים שלך בפייסבוק ייתכן שלא פגשת מעולם ובכל זאת את מוכנה לחשוף בפניהם מידע אינטימי שנשאר לעד".
"כל תמונה שאנחנו מצלמים היום בסמאטרפונים מקבלת חתימה מבחינת קורדינאטות. אלא אם כן הגדרת אחרת, אפשר בהליך פשוט לאתר מתי ואיפה צולמה התמונה, לפדופיל זו לא בעיה לאתר איפה גן המשחקים או הבית שלך".
"גם זה בעייתי. מה אם מחר בבוקר מארק צוקרברג ישנה את מדיניות תנאי הפרטיות? זו אפשרות שקיימת בחוזה שעליו חתמת כשהצטרפת לפייסבוק. אני באופן אישי מסרב להעלות תמונות לרשתות חברתיות. אין לדעת לאן הן יגיעו".
ליאור יותם, יועץ אבטחת מידע בחברת "קומסק" ו"אבא דיגיטלי" כהגדרתו לשתי בנות, נחרץ אפילו יותר: "תפנימו - ברגע שזה יוצא מהמחשב שלכם ועולה לרשת זה רכוש הכלל". גם אם אני שולחת את זה במסר אישי לחברה?"כשאת מעלה תמונה לפרופיל שלך לא רק החברים שלך רואים אותה, אלא גם החברים של החברים שלך. מספיק שמישהו יעשה Share או צילום מסך וזה יגיע למחוזות שאין לך שליטה עליהם. תמונות שלנו נראות תמימות ונורמטיביות של ילדות בחוף הים, או ילדים קטנים שמסתובבים עירומים בבית יכולות להגיע לפדופילים וסוטים ברחבי העולם. כמה באמת את יודעת על החברים שלך בפייסבוק?
אז מה אפשר לעשות?"לא להעלות תמונות. חד וחלק. אפשר לשלוח במיילים לאנשים קרובים או פשוט לחכות שהילדים יתבגרו. אני כבר אמרתי לאשתי: 'נחכה עד שהן יגיעו לגיל 13 ואז שיעלו מה שהן רוצות'. עד אז, מחובתי להגן עליהן."
