חשבתי שעדיף לא לכתוב על "50 גוונים של אפור", בעיקר בשל יחסי הציבור חובקי עולם שעבדו נפלא עבורו, וגם מפני שכמה שבועות אחרי הופעת הגרסה העברית של הספר כבר נכתב עליו הכל, כולל פארודיות, ומשום שאני לא מבקרת ספרים וגם לא מתיימרת להיות כזו. אבל אז פגשתי את סיגל, חברה שלא ראיתי כמה חודשים, והיה ברור לגמרי שמשהו השתנה אצלה.
בפעם האחרונה שנפגשנו, היא נראתה לי מדוכאת, אפורה, חסרת חיים. היא סיפרה אז שהיא מרגישה שהשגרה מכבידה עליה, שהכל נעשה חד גוני ומשעמם, עם הילדים והבית והעבודה, ושבאופן כללי היא כל הזמן עייפה ורצוצה, וכך גם בעלה.
זומבה בין הסדינים
והנה היא פתאום, כמה חודשים אחרי, נראית כמו אישה חדשה לגמרי – קורנת, מחויכת, מלאת אנרגיה. ביני לבין עצמי אני תוהה אם מדובר באיזה טיפול פנים בטכנולוגיה מתקדמת שעדיין לא שמעתי עליה או איזה שיטת קואצ'ינג בשילוב זומבה, פילאטיס ויוגורט מלפפונים. ואז היא אומרת את ארבע מלות הקסם: "50 גוונים של אפור". "קראתי את הספר תוך כמה שעות", היא מספרת לי. "ותשמעי, עבר שבוע מאז ואני ובעלי מתנהגים כמו שני מתבגרים שלא יכולים להוריד את הידיים אחד מהשנייה. לקחנו קצת חופש מהעבודה ובסופ"ש נסענו לצימר וחגגנו".
כבר התרגלתי לשמוע את השם של הספר הזה בכל מקום, אפילו לפני שהשיגעון הגיע לישראל. לפני כמה חודשים חברתי דנה הגיעה מארה"ב, הביאה לי עותק ואמרה שאני חייבת לקרוא, רק בגלל "מה שהספר הזה עשה לנשים בארה"ב ובריטניה, ואיך הוא עף מהמדפים ומזניק את חיי המין של כולם". הסתקרנתי להבין במה מדובר, אבל רשימת הספרים שהמתינו לי הייתה ארוכה ועם כל הכבוד – נראה לי הגיוני שספר שרובו עוסק בסקס, יהפוך לרב מכר. אם יש שני נושאים שהמין האנושי אוהב להתעסק בהם, זה כנראה מין ואוכל, וסביר להניח שרב המכר הגדול הבא יהיה זה שישלב את שניהם. יחד עם זאת, הסיפור של סיגל והמהפך שעבר עליה, הייתי חייבת להבין מה מסתתר שם בין הדפים של הסופרת א.ל ג'יימס, שהצליח להצית אש בין הסדינים אצלה בבית.
רב מכר אינסטנט
עוד לפני שהתיישבתי לקרוא, עשיתי חיפוש קטן בגוגל, ונדהמתי לגלות ש-40 מיליון עותקים של הספר כבר נמכרו, שבארץ הוא אזל מהמדפים תוך כמה ימים, שהבריטים דיווחו על עלייה של 30 אחוז בתדירות הסקס בנישואים, ושבכלל, זה רב המכר המצליח ביותר שאי פעם היה באנגליה ובעוד כמה מדינות בעולם. אחרי כל זה, ציפיתי למצוא שם מינימום את המתכון לחיי נצח, איזה לחש קסמים לאושר, משהו. בסוף הסתבר שבדיוק כמו שחשדתי – זה בסך הכל עוד ספר, עם הרבה, סליחה- המון, סצנות מין. לקחתי את העותק שדנה הביאה לי וניערתי מעליו את האבק, והתחלתי לצלול לסיפורה של אנסטסיה סטיל, סטודנטית בתולה, שפוגשת את כריסטיאן גריי (ומכאן השם, אגב – fifty shades of grey), מיליארדר חתיך וקצת מסובב, שמתאהב בה אבל לא מסוגל לנהל איתה מערכת יחסים רגילה, אלא כזאת המבוססת על שליטה וכניעה.
אני לא יכולה להגיד שהעלילה לא מעניינת, ושאין התפתחות, גם בכל מה שקשור למין שיש בספר (ובואו נודה, זה יותר מין עם קצת ספר) וגם בנוגע לדמויות ולמה שהן מרגישות. אבל אני לא יכולה להגיד שהספר הזה שינה את חיי והרעיד את הקרקע מתחת לרגליי – בסך הכל קצת פורנו קינקי, אז למה הוא מעורר כזו היסטריה ומחולל שינויים מעמיקים בחייהם של אנשים?
אפקט קים קרדשיאן
אם אתם שואלים אותי, זה כנראה בגלל שאמרו להם שזה מה שהספר יעשה, וכך קורה. הרי שני דברים דרושים כדי להפוך מוצר כלשהו – כל מוצר – למצליח במיוחד. או שהוא יהיה ייחודי, חדשני וטוב באמת (כמו למשל סדרת ספרי "הארי פוטר", שגם כתובה להפליא, גם יצרה עולם מרתק וגם כבשה ילדים ומבוגרים כאחד), או שהוא לא ממש חדשני, לא ממש ייחודי, אבל הוא הצליח לעשות משהו לקבוצת אנשים, וקבוצת האנשים הזו תפיץ את השמועה הלאה, עד שהוא יהפוך לדבר החם הבא. חברה שלי קוראת לזה, "אפקט הקים קרדשיאן" – הרי אף אחד לא יכול להסביר מה בדיוק יש בה שגורם למיליונים להעריץ אותה, ובעיניי היא לא מפגינה כישרון מיוחד שמצדיק את זה – ובכל זאת, היא אחת הנשים הכי מפורסמות בעולם כרגע, אז עוד ועוד אנשים מעריצים אותה, כי זה מה שהאחרים עושים. על אותו המשקל, יש לנו פתאום משהו שהוא נורא מדוסקס, וכולנו רוצים להבין במה מדובר, מעצם היותו מדוסקס. הרי אף אחד לא רוצה להישאר בחוץ ולא לקחת חלק בשיחת היום.
ובנוסף, יש לי איזו תחושה שהספר הזה בסך הכל נתן להרבה מאוד נשים וגברים ברחבי העולם איזה אישור לעשות משהו שהם רצו או פנטזו לעשות מזמן ולא העזו – או לפחות לדבר עליו, כי כולם מדברים עליו. להתחבר מחדש לתשוקה ואפילו לנסות סוגים חדשים של מין הרפתקני ונועז כדי לרענן קצת את השגרה, כי אם ספר שמדבר בדיוק על זה הופך לכל כך פופולרי, זה בטח בסדר לנסות את זה גם בבית.
בשורה התחתונה, לפחות משהו טוב יוצא מכל הבאזז הזה סביב "50 גוונים של אפור", אפילו שלא מדובר ביצירה הספרותית הגדולה של המאה. לי מספיק לראות את סיגל, מחייכת מאוזן לאוזן.
