כמה בקשות מאמא

ילדים שלי מקסימים,

הנה אנחנו שוב ברגע הזה בשנה, על קו התפר שבין הימים האחרונים לחופש הגדול והיום הראשון של שנת הלימודים החדשה. אני יודעת איך אתם מרגישים – תמהיל מוזר של עצב וגעגוע לחופש עוד לפני שהוא מסתיים, ותחושת הקלה קטנה שאתם לא מעזים להודות בה. זה בסדר, אף אחד לא מעז להודות שהוא קצת שמח לחזור לבית הספר, אבל זה מאוד טבעי.

כמה בקשות קטנות

אחרי הכל, כבר נגמרו כל הקייטנות, כבר ראיתם את כל הסרטים, עשיתם מרתונים של כל הסדרות, חרשתם את כל החופים והבריכות, יצאתם לכל המסיבות, השלמתם מספיק שעות שינה שיספיקו לכם עד גיל 30 ואפילו הספקתם לעבוד ולחסוך קצת כסף. אנחנו בני אדם, אנחנו צריכים מסגרות וסדר יום, אחרת נעשה לנו נורא משעמם ואנחנו מתחילים לטפס על הקירות. אז רגע לפני שאתם חוזרים לספסל הלימודים ונפרדים לשלום מהיקיצה הטבעית ומהקיץ (אל תדאגו, זה רק בכאילו. יהיה כאן חם לפחות עד נובמבר), הנה כמה בקשות שיש לי אליכם:

• כבדו את המורה שלכם: אני יודעת, לפעמים היא יכולה להיות ממש מרגיזה, אבל דעו שזה לא קל לעמוד מול כיתה של ילדים שהדבר האחרון שמתחשק להם כרגע הוא להקשיב לשיעור שלך בהיסטוריה או מתמטיקה או כל מקצוע אחר. זה לא קל לנסות ללמד כיתה שלמה של ילדים שעסוקים בשליחת סמסים ביניהם, בדיבורים או סתם בהפרעות. דמיינו לעצמכם איך הייתם מרגישים אם הייתם עומדים מול קהל ומנסים לספר לו סיפור, ובכל שתי דקות מישהו היה קוטע את רצף הדיבור שלכם, או שאף אחד מהם לא מביט לכם בעיניים כי כולם עסוקים עם האייפון שלהם, ואחר כך גם ישאלו אתכם כל הזמן "מה?". אז זכרו את זה, ותהיו נחמדים אליו/ה. שבו ותקשיבו ומי יודע, אולי היא/הוא גם יצליחו ללמד אתכם דבר או שניים.
  

• אל תחכו לשנייה האחרונה: בבקשה השתדלו לא להודיע לי בחצות וחמש דקות שאתם צריכים להביא עוגה לביה"ס בבוקר שלמחרת. בבקשה אל תיזכרו שהמורה ביקשה לקנות איזה ספר ספציפי לשיעור של מחר רבע שעה אחרי שכל החנויות כבר נסגרו. בבקשה אל תקומו בבוקר ותשאלו אם החולצה הלבנה כבר יצאה מהכביסה כי אתם צריכים ללבוש אותה היום לטקס בביה"ס או בקיצור – כל דבר שאתם צריכים או רוצים, בואו נסכם שתתריעו עליו לפחות 48 שעות מראש, אחרת אתחיל לגבות מכם דמי ביטול על מה שזה לא יהיה שנאלצתי לבטל כדי לוודא שתגיעו מוכנים, בסדר?
  

• היו נחמדים לילדים החדשים: כי זה מביך ומפחיד להגיע לבית ספר חדש, וכי אתם בעצמכם הייתם שם לא מזמן, אז נסו להיות לבביים כלפיהם ולהכניס אותם לעניינים, אפילו ובמיוחד אם אף אחד אחר לא עושה את זה. הם יזכרו לכם את זה תמיד.
  

• שתפו איתי פעולה: זוכרים איך גילינו שכשאתם מודיעים לי בלילה שבבוקר אתם צפויים להיות עצבניים ותתקשו לצאת מהמיטה, כי היה לכם יום קשה? וזוכרים שסיפרתי לכם שזה עוזר לי להיות סבלנית יותר ולא להתרגז שאתם מאחרים וגם מעכבים אותי, את אבא שלכם ואת האחים שלכם? אז בואו נמשיך עם קו הפעולה הזה, ונעבוד יחד. דווחו לי שאתם עייפים, וזרקו לי איזו פיסת אינפורמציה על מה שקורה לכם בביה"ס מדי פעם. בתמורה, אני מבטיחה שלא אנדנד עם שאלות מציקות, לא אשאל איך היה בכיתה ועם מי שיחקתם בהפסקה. כל מה שאתם צריכים לעשות זה להשאיר אותי בלופ.
  

• נסו ליהנות מזה: אני יודעת, בית הספר הוא מקום מעצבן ומעיק, מורים הם עם מטריד ובאופן כללי, אתם סובלים נורא, אבל מה לעשות שיש לכם כרגע חובה אחת בחיים, וזה ללכת לביה"ס כל יום, אז בואו ננסה לנצל את המצב הקיים באופן הטוב ביותר, בסדר? נסו לומר לעצמכם למשל שכל מורה, או כל אדם מבוגר ומעט מנוסה יותר לצורך העניין, יכול ללמד אתכם משהו ולהרחיב לכם את האופקים. אני מבטיחה לכם שלמרות שאתם נורא עצובים לחזור לבית הספר, אין מבוגר שלא היה מתחלף איתכם ברגעים אלה ממש. גם אני, שאף פעם לא שמחתי במיוחד לחזור ללימודים, הייתי בשמחה משתחלת שוב לתלבושת האחידה, מניחה את הילקוט על הגב ויוצאת לכיוון הכיתה, פוגשת את החברות שלי בחצר, מוציאה לשון למורה (כשהיא עם הגב אליי, כמובן) אחרי שאמרה לי שאני מדברת יותר מדי (בעצם, גם היום לא חסרים אנשים שאומרים לי את זה).
  

אני יודעת שאתם חושבים שאני שוב נסחפת בזיכרונות שלי ו"חופרת" לכם, אבל יום אחד אתם תראו שצדקתי – בית הספר הוא תקופה שלא חוזרת לעולם, אז נצלו כל רגע ונסו להנות, גם מהשיעורים המייגעים וגם מהטיולים שאתם כבר נורא משתעממים מהם. תאמינו לי, בסוף מתגעגעים לזה. שנת לימודים מוצלחת לכל התלמידים, וגם לכל ההורים.