מאת מרב פרנק-הוכברג
סגנית עורכת סטייל בשבועון "לאשה"
מאז שלבן הגדול שלי נפתח התיאבון לסטייל, יש לי ערוץ פתוח למה שמעניין את בני ה-16. אחרי שצפינו בסרט "ממלכת אור הירח" בקולנוע "לב" ("אחד הטובים שראיתי", דברי הנער), שמנו פעמינו לחנות "קסטרו", קומה אחת מתחת.
ברמקולים במחלקת הגברים הושמעה מוזיקה שעושה חשק והוא התלהב למצוא שרידים מקולקציית הגרפיטי שהושקה הקיץ. 40 שקלים והוא הבעלים המרוצים של חולצת טי שחורה עם הדפס כחול ומתנחשל. באותה הזדמנות, בעודי מחכה לו מחוץ לתא, התבוננתי בהתנהלות של אנשי המכירות, בקונה פוטנציאלי שמדד חולצת פולו, בצרפתי מבוגר שהתלבט עם אשתו לגבי מכנסי צ'ינו ובקירות מסביב, חשבתי איזה מאמץ עילאי דרוש כדי להחזיק רשת גדולה. הרי יש אינספור מדדים ופרטים שחייבים להיות מדויקים ומעודכנים ללא הרף כדי שהיא תשרוד.
דיוק על המסלול
הקבוצה הכי מוצלחת לטעמי הייתה מורכבת מג'ינס עם ג'ינס. ז'קט קווילט קצר, מכנסיים צמודים, שמלות מתרחבות מקו המותן, חולצות צווארון מכופתרות – זה לא רעיון חדש אבל הוא בוצע בצורה מצוינת ונראה רענן ונחשק. חתימת צבע בודדת – רגלי הדוגמניות השזופות או מכנסיים בצבע חול, היו התוספת היחידה שבאה בחשבון.
- המראה הפיוטי של התצוגה: צירוף של סריג קופסתי מרוח בצבע מטאלי עם חצאית בצביעת דגרדה.
- המראה המתסכל של התצוגה: חצאית עיפרון מעור (או דמוי עור) שמצרה את הצעדים באופן לא פמיניסטי בעליל.
