"כבר שלוש שנים הפעילות המינית שלי שואפת לאפס, וזה לא חסר לי בכלל", אומרת ציפי, מפיקה בת 38. ציפי מתארת תהליך שבו העניין שלה במין, כהגדרתה, "הלך ודעך.

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

"זה לא קרה במודע מתוך החלטה מושכלת, אלא באופן פסיכולוגי-טבעי, מתוך עייפות החומר", היא מספרת. "העניין המיני נראה לי פחות ופחות שווה את הטרחה.

"במשך הרבה מאוד שנים הייתה לי פעילות מינית מוגברת. איבדתי את בתוליי בגיל 16, ומאז עשיתי את זה כמעט עם כל מה שזז, הרבה מהסיבה שהיה קל לתמרן אותי. בחורים היו גורמים לי להרגיש רע עם עצמי כדי שאשכב איתם. הייתי יוצאת איתם ומגיעה איתם למיטה, כי לא היה לי נעים או שלא רציתי לשחק את הקשה להשגה".

איך נחווה אצלך הסקס בתקופה הזו?

"היו לי הרבה חוויות טובות, אבל מבחינה נפשית היה גם הרבה מאוד תסכול – מצד אחד, כשאת אומרת 'לא' גורמים לך להרגיש כמו איזה נבלה, וכשאת אומרת 'כן' זורקים אותך למחרת כמו נעל משומשת, ואת לא שומעת מהם יותר.

"נהניתי מאוד לעשות סקס, אבל זה הפך לסוג של מטרד בגלל כל המעמסה החברתית שמסביב – גם כשמדובר בפרטנר קבוע, שלא לדבר על הכרויות באינטרנט, שדורשות ממך למכור את עצמך שוב ושוב. אז פשוט הפסקתי, נמאס לי מזה".

אבל מה עם התשוקות והדחפים המיניים?

"כבר כמעט אין לי. כשזה קורה לעתים נדירות, אני מאוננת וזה הרבה יותר פשוט בשבילי. באופן כללי הדחף המיני שלי ירד מאוד. כמו בפתגם, 'משביעו רעב, מרעיבו שבע' – תיאבון מיני מתעורר יותר ככל שאתה מנסה להשביע אותו, ושוכך ככל שאתה מזניח אותו, כמו במקרה שלי.

"אבל מה שמתאים לי אולי לא מתאים לאחרים. אני דווקא כן ממליצה לאחרים לבדוק את המיניות שלהם ולמצות אותה כמה שיותר".

את לא מרגישה שאת מחמיצה משהו?

"לא. עשיתי הרבה סקס בחיי, והבנתי את הפרינציפ. יצא לי להשתתף באורגיות, ברבעיות, לעשות את כל הדברים שנחשבים לפרועים. הרבה פעמים נהניתי והרבה פעמים לא, אבל היום כבר אין לי כוח לעשות את כל השמיניות באוויר שהדבר הזה דורש, ויצאתי מהמשחק".

מה מספק אותך כיום? יש תחליף לחיי המין?

"כמובן. החיים שלי מלאים, ואני כבר קושי חושבת על מין. אני עובדת המון שעות, לומדת תיאטרון, כותבת וקוראת. יש לי משפחה וחברים טובים שווה לי להשקיע בהם את האנרגיות החברתיות שלי, יותר מאשר בבחורים שהייתי יוצאת איתם פעם".

נשמע כאילו נפגעת מאוד מגברים. אולי משם באה הפרישות המינית?

"נכון, נואשתי מהרעיון שזה יהיה אי פעם נפלא, ואני מתכוונת גם לסקס וגם לזוגיות. ירדתי מהרעיון של שניהם.

"היה לי בעבר בן זוג שהיה לי איתו מדהים, גם מבחינה מינית וגם אינטלקטואלית. הוא עזב אותי ומאז לא מצאתי מישהו כמוהו, ששווה את המאמץ. אני לא יודעת כמה זמן התקופה הא-מינית שלי תמשך, אבל כרגע טוב לי ככה, אין לי צרכים ואין לי ציפיות, והחיים שלי מלאים מדי בשביל לעשות את המאמץ".

הגברים של היום הם פרימדונות

גם נטלי, מעצבת גראפית בת 35, חיה כבר כמעט שנתיים חיים נטולי סקס. כמו ציפי, גם היא מתארת דעיכה בתשוקה; וגם היא מבינה שעדיף לא לעשות בכלל, מאשר להתפשר ולהתאכזב שוב ושוב.

"עם שנים, ככל שהתבגרתי, זה נהיה קשה יותר ויותר להשיג סקס", אומרת נטלי. הרגשתי שאני מתחילה להתפשר מאוד בסטנדרטים וביחס שאני מקבלת מגברים, ומשלמת מחיר נפשי גבוה מאוד על כל סטוץ שאני כבר 'מצליחה' להשיג.

"יש מין אגדה אורבאנית כזאת שלנשים זה קל, שהן רק צריכות לשבת להן בבר ולקטוף משם כל בחור שירצו, אבל המציאות רחוקה מזה מרחק שנות אור.

"אין מבחר של בחורים יפים ופנויים אחרי גיל שלושים, ולהיכנס עם מישהו למיטה זאת חתיכת הפקה: הגברים של היום, לפחות אלה שאני מכירה, הם פרימדונות וקשים להשגה לא פחות מבחורות. יש להם אגו, הם משחקים משחקים, ובסופו של דבר את יוצאת מושפלת ופגועה, אחרי סטוץ שגם משאיר אותך מאוד לא מסופקת".

למה לא לפתור את זה פשוט עם קשר רציני, או אפילו פרטנר קבוע לסקס?

"מאז שנפרדתי מהחבר האחרון שלי, לפני שלוש שנים, אני לא מרגישה שאני פנויה רגשית. אני עכשיו בתקופה שאני לא באמת יכולה להכיל מישהו אחר ולהיות בזוגיות, וגם פרטנר לסקס זה לא משהו שאפשר לסמוך עליו – אפילו קשרים לא מחייבים כאלה נגמרים מניסיוני במפחי נפש".

מתי היה הרגע שאמרת לעצמך, "די, זהו. לא עוד"?

"זה קרה לפני כמעט שנתיים. חזרתי מאיזה אירוע שהיה בו קצת אלכוהול, והייתי חרמנית מאוד. לא היה לי בן זוג בתקופה ההיא, אבל כן היה לי פרנטר, 'יזיז', שהייתי שוכבת איתו לפעמים. השעה הייתה תשע בערב, סימסתי לו והצעתי שאולי ניפגש – והוא ענה שבכיף, אבל מאוחר יותר.

"בינתיים הלכתי לשבת בבר הקרוב, ופתאום ראיתי את אותו יזיז יד ביד עם מישהי אחרת. את יכולה לתאר לעצמך איך הרגשתי – אמנם לא הייתה לו שום מחויבות אליי ולא הייתי מאוהבת בו, אבל קלטתי שהוא בדייט עם מישהי אחרת, ובעצם מתכתב איתי בזמן שהיא בשירותים ולא שמה לב. הסיטואציה הגעילה אותי, ופתאום רק לחשוב על לעשות סקס איתו נראה לי מלוכלך.

"רציתי להעביר את הטעם הרע וניסיתי להתקשר לבחור אחר שיצאתי איתו פעם, אבל הוא לא ענה. המשכתי להסתובב ככה לבד בין הברים והרגשתי נורא עם עצמי. חטפתי בחילה מכל הקטע העלוב הזה ברווקות, של לחפש סקס ולרדת לביבים בשביל כמה דקות של עונג מפוקפק, שמלווה תמיד גם בעגמת נפש ביום שאחרי. אמרתי לעצמי 'אם זה מה שיש, עדיף שלא יהיה בכלל', ומאז אני בלי. אמנם לא מסופקת מינית, אבל גם לא מתבאסת".

ומה עם הדחפים והבדידות?

"זה באמת לא קל, ואני לא אגיד לך שאני לא כמהה לעתים קרובות למגע של גבר. אבל כשהמחשבה הזאת חולפת לי בראש אני מיד חושבת על המחיר שאני אשלם על זה, וזה אוטומטית מדכא אצלי את הדחף. למדתי לשלוט ביצרים שלי, והם פוחתים והולכים עם הזמן. אני מוציאה את האנרגיה בפעילות גופנית, ומשקיעה מאוד בעצמי ובעבודה שלי. הייתי רוצה מאוד למצוא זוגיות בבוא היום, אבל עד אז אני מעדיפה פשוט לא לעשות את זה, וזה לא רע כבר שנתיים".

הפסקתי להרגיש את המיניות שלי

חגית, 33, מדריכת סנפלינג, לא שכבה עם גבר כבר שנתיים וחצי – בהתחלה מכורח הנסיבות, ולאחר מכן מבחירה. בניגוד לציפי ולנטלי, שמאסו בסטוצים מזדמנים ובמאמץ הכרוך בהם, חגית מרגישה שמה שגורם לה לוותר על סקס הוא דווקא החרדה מהכישלון ב"רגע האמת".

"תמיד הייתי טיפוס מיני, לא יודעת אם מינית יותר מהממוצע, אבל אהבתי את זה, עשיתי את זה וחשבתי על זה מאז ומתמיד" – היא אומרת. "במשך שנים הייתי בקשרים ארוכים ורציניים, שסקס היה חלק בלתי נפרד מהם. לא היה לי קטע של התפרפרויות וסטוצים בכלל.

"מוטי, החבר האחרון שלי, היה הרציני ביותר, גרנו יחד והסקס היה חלק אינטגראלי מהקשר – לא לוהט כמו בסרטים, אבל מלא בנתינה ובאכפתיות, ונעשה מתוך אהבה וחברות עמוקה. בסקס איתו הייתה לי תמיד תחושת ביטחון, שהייתה חשובה לי כל כך. וזה הלך ונבנה – בכל בוקר קיבלנו עיתון, ובכל ערב שכבנו. לפני השינה. הסקס איתו סימל בשבילי את הזוגיות הטובה – לא הפתעות ושיאים, אלא יציבות וחתונה".

ומה קורה?

"הקשר הזה הסתיים הפרידה טראומטית ומכאיבה ששמטה לי את הקרקע מתחת לרגליים. האכזבה העמוקה הזאת כנראה גם כיבתה משהו בהתנהלות המינית שלי. מאז שנפרדנו, וזה היה לפני שנתיים וחצי, לא שכבתי עם גבר – בהתחלה רציתי ולא הייתי מסוגלת, ובסוף כבר הפסקתי לרצות".

מה הכוונה "רציתי ולא הייתי מסוגלת"?

"אחרי מה שקרה לי עם מוטי הרגשתי כאילו כיבו אותי, כאילו נתקעתי על כפתור OFF – אולי מהפחד להעניק את עצמי, להיחשף שוב, ולהיפגע. לא הייתי מוכנה לזה. זה לא שלא נתקלתי בגברים חמודים ושווים שם בחוץ, אבל בסוף כבר איבדתי עניין, הפסקתי להרגיש את המיניות שלי מבעבעת.

"זה תהליך שקרה בהדרגה. כל קרבה מינית אינטימית לגבר הזכירה לי את הפגיעה וגרמה לי להסתגר עמוק יותר ויותר בקונכייה שלי. משהו בחוויה הקשה עם מוטי הפך אותי לחסרת ביטחון עם גברים – גברים שפגשתי כבר לא סימלו משהו יציב, והמשהו היציב הזה הוא משהו שהתרגלתי שהוא חלק בלתי נפרד מחיי המין שלי ומכל יחסי מין".

אז איך את רואה את חיי המין שלך בשנים הבאות?

"זאת לא החלטה מודעת להפסיק לקיים יחסי מין, ואני לא רוצה למשיך להתנזר לנצח. אבל כשאני עומדת מול גבר אני כבויה. זה הסטייט אוף מיינד שהשתנה; זה לא מושך גברים, וכשאין מהם פידבק, גם אני בעצמי כבר לא נמשכת. כרגע אני בטיפול ועובדת על להסיר את המחסומים האלה. אני צריכה להשתחרר קודם מהפחד הזה, שמבוסס על משהו אמיתי וכואב ולא פתור".

להגדרתך את "חיה טוב" בלי מין?

"אני מודה שלא טוב לי עם זה. אני כל חיי הבוגרים בזוגיות ורגילה לחום הגברי שחסר לי מאוד היום, זה מעבר לסקס. זה אף פעם לא היה הסקס עצמו, סקס למען סקס, אלא הבעה של משהו מלא ערכים שאני לא יכולה להפריד אותם מהאקט עצמו.

"אני משתדלת למלא את הזמן שלי ולהקיף אץ עצמי בחברים, וכמובן ללכת לטיפול פסיכולוגי שיפתור בסופו של דבר את הבעיה הזו. לסקס ולמגע אין תחליף, אבל אני עדיין לא בשלב שאני יכולה שוב 'לצאת לעולם' ולהתמודד עם זה".

להיות קשובה לעצמך

"אני שומעת על זה בקליניקה בלי סוף" מתייחסת ד"ר רונית אלוני, סקסולוגית ומטפלת מינית, לתופעה של ויתור על סקס ועל גברים. היא שמחה להציע פתרונות, ולו גם זמניים, לבעיה:

"את הסקס אפשר להשיג גם באופן עצמאי, ולאו דווקא מגברים. התלות הזו שאנחנו מייצרים, שכביכול אפשר להגיע לסיפוק מיני רק על ידי מישהו אחר, גורמת לנו ללכת לצוד מישהו ללילה שאמור לספק את הצרכים האלה, ואז אנחנו מתבדים כמובן. זה קורה גם לגברים וגם לנשים.

"אנחנו נשארים לא רק מאוכזבים אלא גם פגועים, כי ככל שאת מצפה ליותר את נפגעת יותר. כשאת פגועה, מסתגרת ונמנעת מסקס, את נשארת עם סוג של רעב. וכשאת באה לסקס ממקום שבו את רעבה כל כך, את בולעת, ומי שמולך מרגיש נבלע ולא כשיר לעמוד בצרכים שלך.

"הפתרון הוא הפירוק הרעב הזה למנה ראשונה, מנה שנייה, מנה שלישית. לפרוש מחדש את החיים שלך על גורמי שונים, ולא לאפשר לעצמך חיים רגשיים שיש בהם מגע ויש בהם סיפוק מיני, רגשי ורוחני – כדי לא ללכת רעבה ברחוב בסוף היום, כמו טרף קל.

"גם מאהב קבוע הוא בעיני לא הפתרון, כי את עדיין משטיחה שם משהו. אדם יכול לספק את עצמו בעזרת אוננות ומשחקי מין, וגם את עניין המגע אפשר להשיג בדרכים שונות ומגוונות – כמו מסאז', חיבוקים, טיפול בילדים קטנים. גם אימוץ בעלי חיים שאפשר ללטף ולהתפנק איתם הוא רעיון מצוין".

אוננות ומגע מסוג אחר יכולים להיות תחליף אמיתי לסקס?

"בהחלט, כי זה מקום של אהבה, רגש ומגע. כשאנחנו רגילים לנתב את זה לאופציה אחת, והאופציה הזו אמורה לספק את כל הצרכים, היא אף פעם לא מספקת ותמיד מאכזבת. היכולת לספק את הצרכים האלה ממקורות שונים הופכת אותך ליותר שלמה ומאורגנת על עצמך, יותר מסופקת, ואז את באה לקשר חדש עם יותר סיכוי.

"אפשר בהחלט לחיות גם בלי סקס. ככל שמורידים את הכמות אם הצורך יורד – לא שאני חושבת שזה דבר אידיאלי, אבל סקס זה בהחלט לא דבר שצריך להניע אותך, כי הוא מורכב מהמון דברים ואת יכולה לקבל אותו בכל מיני אופנים, לאו דווקא מתוך זוגיות".

מה לגבי האפשרות לצאת עם גברים במשך תקופה ארוכה בלי להיכנס איתם למיטה?

"בוודאי, וגם להגיד להם את זה מהתחלה ולתאם ציפיות. זה משחרר מאוד, מרגיע ומאפשר התפתחות של קשר, כשמתאמים ציפיות מההתחלה. ותאמיני לי שחצי מהגברים גם ממש ישמחו לשמוע את זה, כי את חושבת שלהם מתאים כל מה שאת מתארת כאן?

"אם את באה לפגישה ראשונה עם מישהו ואת מעבירה את המסר שאתם לא עומדים עכשיו שניכם למבחן, יש בזה משהו כן שמאפשר לבנות תהליך של רכישת אמון וביטחון.

"במקרים רגישים כאלה, כדי לא להיפגע צריך לבוא עם סקרנות להכיר אדם חדש, לתת לך ולו זמן להתרגל זה לזה, להיות קשובה לעצמך ולקצב שלך, ולהסביר לצד השני מה את צריכה. לא לצפות שהוא יבין לבד, ינחש או יהיה העובד סוציאלי שיעזור לך להתגבר על גברים קודמים שפגעו בך, כי הוא לא יוכל לעמוד בציפייה הזאת".

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בלאשה: