צהרי יום שלישי, בדיוק בשעה המיועדת (בניגוד אלי), הגיעו מאות בנות לשלב המיונים הראשון של טקס מלכות היופי 2012, מילאו טפסים, ישבו יחד, צחקו, הכירו, וחיכו להזמנה לחדר השופטים.
פגשתי את הבנות הנרגשות ונזכרתי איך בשנה שעברה הגעתי אני למיונים וכל מה שעבר לי בראש היה הרצון להוכיח את עצמך מול השופטים, הפחד שאולי את לא מתאימה לתחרות והחלום לעבור שלב. זה מרגש מאוד, ואין ספק שמרגישים את המתח באוויר.
הנבחנות, בחדר ההמתנה, ממלאות טפסים. (צילום: בר מרום)
מאי אמסלם, 17.5, מחיפה, המתנשאת לגובה 1.80, יושבת ליד אמא שלה, שאגב במבט ראשוני נראית כעוד בחורה שהגיעה למיונים. שתיהן מתלחששות, צוחקות, ומתרגשות. "זאת פעם ראשונה שלי במיונים, ואני קצת מתרגשת להיות פה, הכל בזכות אמא שלי שרשמה אותי למיונים וליוותה אותי היום".
"אותי ראו בקסטרו וישר הציעו לי להיכנס למיונים" אומרת נסטיה רומנוב, 17.5, ת"א.
דניאל בן יוסף, 18, מתל אביב, מחכה בקוצר רוח לתאריך הגיוס, וחושבת שנכון וצריך להתגייס לצה"ל. למיונים היא הגיעה כי "זה החלום של סבתא שלי מאז שהייתי קטנה".
חצי ערביה, חצי רוסיה - נשמע כמו התחלה של בדיחה? אז זהו שלא. לינה מחולה, 18, מחיפה, המתנשאת לגובה 1.80 הגיעה אלינו למיונים, והיא מספרת על עצמה שאביה ערבי, ואמה רוסיה, ולדעתה זה "שילוב מנצח". לינה נולדה ברוסיה ועלתה לארץ בגיל 5 והיא דוברת 4 שפות.
"זה קשה שמגיע גיל גיוס ולא מקבלים צו ראשון בגלל שאבא שלי ערבי" אומרת לינה. אבל שלא תחשבו שהיא ויתרה על השירות: לינה הגישה בקשה להתגייס לצה"ל ובינתיים היא עושה שירות לאומי בבית החולים רמב"ם. "אני חושבת שכל אחד צריך לתרום למדינה שלו, לא משנה מאיזה מוצא הוא." כל הכבוד לינה!
מימן לשמאל: מאי, נסטיה, דניאל ולינה. (צילום: בר מרום)
נשארנו בחדר המיונים ושיתפתי את הבנות בחוויות שלי מהתחרות, ואז הגיעה הקריאה לקבוצת הבנות הראשונה לעלות לקומה העליונה לפגישה עם השופטים.
זהו, עוד קצת ואנחנו שם. 20 בנות ממתינו מחוץ לחדר השופטים, כוססות ציפורניים בעצבנות.לחץ, לחץ ועוד קצת לחץ! הן מתלחששות אחת עם השנייה: מה יהיה, איך יהיה, ומי תעבור?
אני מתרגשת בשבילן, כי בדיוק לפני שנה גם אני ישבתי מחוץ לחדר השופטים והמתנתי בסבלנות לתורי. זה לא קל בכלל, אבל עם קצת ביטחון עצמי, וחיוך רחב הכל יעבור בכיף ובשלום.
הבנות ממתינות מחוץ לחדק הכניסה לחדר השופטים. (צילום: בר מרום)
רגע קטן לפני, פגשתי את שחר זינה, בת 18 מכפר תבור עם סיפור נוגע לב. בדיוק לפני ארבע שנים ביום כיפור, אחותה הקטנה נהרגה. פגע בה טרקטורון ליד רחבת בית הכנסת. עם דמעות בעיניים, היא מספרת לי על החלום של אחותה להיות דוגמנית ולהצליח. "כואב לי, אבל אני עושה את זה בשבילה. הייתי מעדיפה שהיא תהיה כאן היום. "אני מגיעה לכאן היום עם הרבה חששות". שחר את מקסימה! שיהיה לך הרבה בהצלחה!
זהו. זה קורה! בקבוצות של שלוש נכנסות הבנות עם בגדי ים, מספרות על עצמן כל אחת בתורה, ומותחות את השיער הדוק שיראו את הפנים היפות.
חדר השופטים קטן ומונה שלוש שופטות. הן בוחנות אל כל הפרטים, מכף רגל ועד ראש, ובסוף היום יחליטו מי מהבנות תמשיך לשלב הבא.
מאי אמסלם שפגשתי קודם יוצאת מחדר השופטים מחוייכת: "חשבתי שיהיה הרבה יותר מלחיץ. התרגשתי, אבל בדיוק במידה הנכונה. השופטות היו ממש נחמדות אלי". זהו, בשבילה היום הזה נגמר.
בקבוצות של שלוש נכנסות הבנות לחדר השופטים עם בגדי הים ומספרות על עצמן. (צילום: בר מרום)
המצב הנוכחי בישראל מטריד אתכם? אל דאגה. ורוניקה קריאק, בת 18 מראשון לציון תשכנע את נשיא גרמניה ש"צה"ל אינו אירגון טרור". איך היא עושה את זה? "אני עובדת כרגע על שני פרוייקטים במכון ויצמן ובקרוב אני יוצאת למשלחת של יוהאנס ראו, נשיא גרמניה לשעבר, במשלחת זו אני הולכת לייצג את ישראל, להסביר, ולנסות לשכנע בנוגע למצב הפוליטי הקיים. הרבה אנשים לא מודעים לעמדה של ישראל בסכסוך הערבי ישראלי, אני אשכנע אותם שצה"ל הוא אינו אירגון טרוריסטי".
ורוניקה, שבמלחמת עופרת יצוקה איבדה את ביתה הקטן ("טיל פגע בבניין שלי") וסבלה רבות מהמצב הרגיש בדרום, לא מוותרת בקלות.
היום היא הגיעה לכאן כדי להוכיח את עצמה והלך לה ממש מצוין.
פותרת בעיות דיפלומטיות. ורוניקה לאחר שלב בגדי הים (צילום: בר מרום)
הגענו לסוף היום. שלוש הבנות האחרונות נכנסות לחדר השופטים, וממהרות לצאת ולספר איך עבר עליהן היום הראשון של המיונים. מי שמחה? מי בכתה? ולמי הטלפון צלצל ראשון? את הכל תגלו בפוסטים הבאים.
