חדשות מרעישות: מחקר שפרסמה חברת סקרים בריטית מגלה כי נשים מבלות סך של שמונה שנים מחייהן – נטו – בקניות. חברת הסקרים האינטרנטית ,"OnePoll" שסקריה זוכים לאזכורים בעשרות עיתונים בבריטניה ובעולם, שאלה 2,000 נשים שורה ארוכה של שאלות על הרגלי הקניות שלהן. הממצאים חזרו ואישרו ממצאי סקרים אחרים שנערכו בשנים האחרונות בעניין זה.
על-פי המחקר, אשה ממוצעת יוצאת לקניות – לצורכי בית בסיסיים, מזון, חומרי ניקוי, קוסמטיקה ובגדים – במשך 25,184 שעות ו־53 דקות במשך 63 שנים. בממוצע, כל אישה יוצאת ל301- מסעות קניות בשנה, שאורכים 399 שעות ו־46 דקות. חלק ניכר מזמן הקניות, מציינים הסוקרים, מוקדש לעניינים חיוניים למשק הבית והוא לא בהכרח זמן של בילוי לשמו. מתוך כלל מסעות הקניות, 84 מסעות בשנה נעשות לקניית מצרכי מזון לבית, 90 מסעות שופינג לענייני ביגוד והנעלה ושאר מוצרי אופנה, 27 מסעות קניות בשנה לצורכי קוסמטיקה שונים, 57 לספרים, 19 מסעות קניות בשנה לקניית מתנות לחברים ומשפחה, ועוד מיני מסעות קניות למטרות שונות.
כמובן, החדשות המרעישות אינן חדשות. מבחינה היסטורית מומחים כרכו זה כבר את פריחתה של תרבות הצריכה בתנועה לשחרור הנשים. כנקודת ציון נוהגים להזכיר את הקמת הקניון הראשון בארצות הברית, ב,1956- רגעים אחדים לפני ששטף את המערב הגל השני של המהפכה הפמיניסטית.
נתון מדהים: כל אישה יוצאת
ל-301 מסעות קניות בשנה, שאורכים 399 שעות ו-46 דקות
הקניונים ומרכזי הקניות מחוץ לערים הפכו למרחבים הציבוריים שאליהם יצאו הנשים מן המטבחים בפרברים; הם נבנו ועוצבו בשביל נשים, לפי הצרכים של נשים, כפי שאלה נתפסו עדיין בשנות החמישים השמרניות: מרכולי מזון, חנויות בגדים, חנויות נעליים, חנויות קוסמטיקה, צעצועים לילדים וכיוצא באלה תחומים ש"מעניינים נשים."
לפי סקרים אחרים שנערכו באחרונה, עולה כי נשים הן 70 אחוז מהקונים בקניונים ובמרכזים מסחריים. הסקר הנוכחי לא בדק הרגלי קניות של גברים. העובדות האלה אמנם אינן חדשות, אבל מעניין לעצור רגע ולתהות בעקבותיהן. אם קניות הן אכן מרכיב כל כך חשוב ומרכזי בחיינו, אולי אפשר להקדיש להן מעט מחשבה?
הנה עשר שאלות – לדוגמה – שכדאי לנו לשאול את עצמנו, לפני שאנחנו יוצאות למסע הקניות הבא:
1. האם אנחנו קונות את מה שאנחנו צריכות? כמה פעמים קנינו מוצרים ומצרכים שלא השתמשנו בהם? או כאלה שלא הוסיפו לנו אושר, סיפוק ועניין? האם יש דברים שאנחנו יכולות להפסיק לקנות, ולא ייגרע דבר מחיינו?
.2 מניין הגיע הכסף שאנחנו מוציאות על קניות? האם עבדנו בשבילו? האם אנחנו תלויות באדם אחר – בעל, אבא – בשביל הכסף הזה? האם אנחנו משועבדות לעבודה בשביל הכסף הזה? כמה שעות הקדשנו לעבודה שהכניסה את הכסף שאנחנו מוציאות בקניות? האם שווה לנו לעבוד הרבה כל כך בשביל מה שאנחנו קונות?
.3 לאן הולך הכסף שאנחנו מוציאות על קניות? האם אנחנו יודעות מי מרוויח את כספינו? האם אנחנו קונות רק ברשתות גדולות, שבהן הרווחים הולכים לבעל בית אחד, עשיר כקורח, על חשבון עבודה קשה של עשרות זבנים, המשתכרים רק שכר מינימום ולא נהנים מהרווחים?.4 האם נוכל לפזר את כספינו בצורה משפיעה? לדוגמה, האם לא כדאי להתאמץ ולקנות בגדים בחנויות קטנות של מעצבות ישראליות – במקום ב"גאפ" וב־,H&M למשל – כדי שיפרח בישראל שוק העיצוב, וכדי שמעצבים יוכלו למצוא עבודה ופרנסה ולהמשיך ליצור בצורה מעוררת השראה?
.5 האם אנחנו מסתכלות רק על תג המחיר כשאנחנו קונות? האם אנחנו יודעות כמה ניצול – בעיקר של נשים עניות, פועלות במפעלים ברחבי אסיה – כרוך במחיר הזול של מוצרים רבים? מה אנחנו חושבות על כך? האם אכפת לנו לקנות מחברות מוסריות, שמתייחסות באופן הוגן והגון לעובדים שלהן?
.6אולי כדאי לנו לקנות פחות מוצרים? – פחות בגדים, פחות רהיטים, פחות כלי מטבח – ולשמור עליהם היטב, שיישארו ברשותנו זמן רב יותר? אולי נרוויח כך מעט חופש מבולמוס העבודה והקניות? ונוכל להיות בררניות יותר בקניות, משפיעות יותר?.7 מה גורם לנו הנאה במסע של קניות? איזה דחף מוליך אותנו לבלות בהן זמן רב? תחרות עם נשים אחרות? רצון להחזיק ברכוש? הנאה מיופי המוצרים? מנוחה ממאמץ קוגניטיבי?
.8 האם יש תחליף לבילוי היקר? אולי נחשוב על רעיונות אחרים להעביר את הזמן, שאינם כרוכים בהוצאה כספית? טיול בפארק במקום בקניון? הליכה נמרצת ברחובות העיר? כתיבה ביומן? ציור? ביקור בספרייה?
.9 האם אנחנו יכולות לדמיין שבוע בלי קניות? מה ייחסר לנו אם לא נקנה במשך שבוע? מה נרוויח משביתת קניות שכזאת?
.10 אם היה לנו כל הכסף שבעולם, מה היינו קונות? מה זה היה נותן לנו? מה היינו נותנות? מי היה מרוויח מהקנייה שלנו? מי היה מפסיד?
