אנחנו יודעות איך זה מתחיל: בזווית העין נקלט איזה פריט שמחייך אלינו מהקולב, ומיד עולים להם כל אותם משפטים שאספנו במשך עשרות שנות שופינג, החל מ"אפשר ללבוש אותו גם עם עקב לערב וגם עם סנדל ליום" ועד "הוא יעזור לי למצוא חתן". הודות לקלישאות האלו, הארון שלנו נראה כמו סין שלפני הגבלת הילודה ואילו חשבון הבנק שלנו נראה כמו – טוב, נו, חשבון הבנק נראה כמו של כל אישה ממוצעת.
כמובן שכמו כל דבר אחר בעולם, גם יצר הקניות אינו באשמתנו. מחקר שפורסם לאחרונה במגזין TIME מצא
כי 64 אחוז מהנשים (ו-40 אחוז מהגברים) סיפרו כי הם מוצאים בשופינג תרפיה. מבין התירוצים שאנשים מספרים לעצמם כשהם עורכים קניות, מצביעה החוקרת פגי וויין על דימוי עצמי, רצון לבלוט במקום העבודה ושמירה על עדכניות אופנתית. עם זאת, יצירתיים ככל שיהיו, התירוצים לא באמת מצליחים לעבוד עלינו או על הסביבה. סקר שנערך בקרב 3,000 נשים על ידי חברת הגלידות Skinny Cow, מצא כי 83 אחוז מהנשים חשות ייסורי מצפון לאחר מסעות שופינג. אולי בגלל זה סיפרה אחת מתוך חמש נשים כי במהלך שופינג היא בהכחשה ממצבה הכלכלי, בעוד אחת מתוך עשר הודתה כי היא משקרת לפרטנר שלה בנוגע לגבוה המחיר.
תוצאות הסקר לא ממש מפתיעות, אבל עבור מי שקונה את השקרים האלו כאילו היו מגפיים בסוף עונה, אספנו את כל הקלישאות שנשים מספרות רגע אחרי שגיהצו את כרטיס האשראי. לצדן הוספנו את המשמעות האמיתית שמסתתרת מאחורי כל קלישאה ושמוכיחה שבכל הנוגע לשופינג – אנחנו לא בוחלות בשום אמצעי, כולל צ'קים וקרדיט. כמובן, אין לנו עניין להדיר אף אחד: השקרים תקפים לשני המינים.
כשאת אומרת לעצמך: "אין תחליף לנעליים טובות"
את בעצם אומרת: אומנם אף אחד לא מבטיח שככל שהנעליים יותר יקרות ככה הן יותר נוחות, אבל היי, לפחות תנו לי ליהנות מהאשליה.
כשאת אומרת לעצמך: "במחירים של סוף עונה חבל להשאיר בחנות"
את בעצם אומרת: הפעם זאת באמת הזדמנות שלא תחזור על עצמה. הרי אחרי שקניתי חצי חנות במחיר מלא במשך כל העונה, עכשיו סוף סוף מגיע הזמן שלי לדפוק את המערכת ולרכוש את החצי השני של החנות בחצי המחיר.
כשאת אומרת לעצמך: "זה ברברי, מעיל לכל החיים"
את בעצם אומרת: אני קונה איכותי, טוב ועל-זמני, בדיוק כפי שממליצים מדורי האופנה הנכונים. שמלה שחורה קטנה של ארמאני, או מעיל טרנץ' של ברברי, אלו באמת פריטים לכל החיים. קלאסיקה שלא מחליפים. לפחות לא בעונה הקרובה.
כשאת אומרת לעצמך: "לא מוכרים את זה בארץ"
את בעצם אומרת: עם כל הכבוד למעצבים הישראלים, אני לא נוסעת לחו"ל כל יום ואני בטח לא מתכוונת להלך בסחבות כמו אחרונת הפרובינציאליות.
כשאת אומרת לעצמך: "בשביל מה אני עובדת כל כך קשה?!"
את בעצם אומרת: אני אישה עצמאית ופמיניסטית, ואי לכך הכסף שלי ברשותי וברשות סניף מנגו הקרוב לביתי.
כשאת אומרת לעצמך: "ניקיתי את הארון ונפטרתי מהמון דברים שאת כולם תרמתי לנזקקים"
את בעצם אומרת: אני מאמינה בסירקולציה של קבלה ונתינה. אחרי שהארתי פנים לעולם, אני מקווה שהעולם יאיר לי פנים. או לפחות להקת המוכרות בזארה, שישמרו לי את ה-Must Have של העונה במידה שלי.
כשאת אומרת לעצמך: "האוברדראפט שלי דווקא לא כל כך נורא"
את בעצם אומרת: אני כבר שבוע מסננת את הפקיד בבנק, אבל אם יחלקו לי את הנעליים ל-18 תשלומים זה יהיה כמו לקנות כיכר לחם לבן ביום, ואת זה אפילו ריקי כהן יכולה להרשות לעצמה.
כשאת אומרת לעצמך: "אני קונה לנז'רי יקר בשביל בן הזוג שלי"
את בעצם אומרת: אולי ככה סוף סוף יהיו לנו חיי מין סוערים.
כשאת אומרת לעצמך: "ירדתי במידה. אני טובעת בבגדים"
את בעצם אומרת: אחרי שנלחמתי חצי שנה בפחמימות כדי להיראות מצוין, יש לי את הזכות לחגוג ושכולם יסתמו!
כשאת אומרת לעצמך: "הארון שלי ריק. אין לי מה ללבוש"
את בעצם משקרת.
