>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות
בזמן שחבריו לכיתה בילו את הקיץ על חוף הים, רן כץ בן ה-16 בילה את החופש הגדול בקייטנת הסטיילינג החדשה בשנקר,
והמשיך לסקר נושאי אופנה עבור אתר החדשות לצעירים "פרוגי",
שם הוא כותב בשנה האחרונה על טרנדים וסלבס. בחופש הגדול הזה הוא אפילו הספיק להתרשם מתצוגת הלנז'רי של קסטרו, בין המותגים היחידים שמזמינים אותו באופן שוטף לאירועיהם.
גם הגר לנדסמן בת ה-16 מחיפה בילתה את הקיץ בקידום הקריירה האופנתית שלה. את מרבית הזמן היא העבירה על מכונת התפירה בבית, ורקחה לעצמה ולחברותיה פריטי אופנה מעשה ידיה. בפוטנציה, ניתן היה לשדך בין הגר ליעל ברוך בת ה-18 מירושלים, שעיקר עיסוקה בחופש הגדול היה איור אופנה – תחום שבו היא עוסקת באובססיביות מזה תשע שנים, כחלק מהחלום הגדול שלה להיות מעצבת אופנה מפורסמת.
מתברר שלצד הילדים שמעבירים את הקיץ בחוסר מעש מול קונסולת המשחקים Wii, יש מי שעושים צעדים ראשונים בתעשיית האופנה וחולמים להיות אלבר אלבז הבא, או לפחות אנה ווינטור. יצאנו לפגוש את שלושת פרחי האופנה הטריים, והתרשמנו מהאמביציה ומהיכולות שלהם. הם רהוטים ואינטליגנטים, והתובנות שיש להם על אופנה הובילה אותנו למחשבות אופטימיות על עתידה המזהיר של האופנה הישראלית. להורים שלהם, מן הסתם, כבר יש מעט נחת, ולנו נותר רק לקוות שעוד נזכה לשבת בשורה הראשונה בתצוגת האופנה הראשונה שלהם, או לעבוד לצדם בתקשורת. הצצה לדור הבא.
יעל ברוך, מאיירת אופנה, בת 18, ירושלים
לפני כתשע שנים התחתנה אחותה הגדולה של יעל ברוך. מבחר הקטלוגים של שמלות הכלה שנחתו בבית באותה תקופה לכדו את עיניה של האחות הצעירה, שהתמכרה אל השמלה הלבנה והחלה לצייר שמלות כלה זהות לאלה שראתה בקטלוגים, תוך שהיא מעניקה להם את האינטרפרטציה האישית שלה. בעזרת בובה קטנה מפלסטיק שהיתה לה, היא לימדה את עצמה לצייר פיגורה נשית, וכיום היא מחזיקה בלמעלה מ-30 ספרי סקיצות, כולם עמוסים באיורי אופנה מעשה ידיה.
מה שהחל כתחביב המשיך ללימודים מקצועיים. ברוך סיימה השנה את לימודי התיכון במגמה לאמנות בבית הספר הממלכתי-דתי "אור תורה", ופרויקט הגמר שלה שילב איורי אופנה של נשים, אותם שתלה על רקע תצלומים של רחובות בירושלים. "אמנות ואופנה משפיעים עליי באותה מידה", היא מספרת. "מגיל צעיר אני מתעניינת באמנות ואופנה, וכשהייתי בבית הספר היסודי כבר הצגתי באגף הילדים במוזיאון ישראל". לדבריה, הדת לא מהווה עבורה מכשול. "אני דתייה מסורתית, אבל אפילו אני הולכת עם מכנסיים קצרים, אז אני לא בהכרח מציירת דמויות שלבושות בצניעות".
לדבריה, השינוי הגדול ביצירותיה, התרחש כשהיתה בכיתה ט', לאחר שנחשפה לאיורי האופנה של המאיירת והמעצבת הגרפית שירה ברזילי ממגזין האופנה GOstyle, בעלת בלוג האופנה קוקטית. "התמכרתי לאיורים של שירה ולמדתי ממנה המון", אומרת ברוך, שבמהלך השיחה איתה גורמת לי לשכוח את גילה הצעיר. "אפילו פגשתי אותה השנה בתצוגה של שנקר, אחרי שזכיתי בזוג כרטיסים בתחרות של אתר אופנה. היא אחת המאיירות שהשפיעו עליי הכי הרבה. אבל עדיין לא יצרתי לעצמי סגנון משלי. אולי כי אני לא רוצה להתקבע על סגנון אחד, אלא לנסות דברים ריאליסטיים לצד דברים יותר אמנותיים".
בעתיד, היא מספרת, היא מתכננת להירשם למחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, אך טרם החליטה אם היא רוצה להיות מאיירת או מעצבת אופנה. עד אז, את החופש הגדול עד השירות הלאומי היא מבלה מול ערוץ האופנה הישראלי בטלוויזיה, Fashion TV וקריאה של מגזיני אופנה ישראליים.
איך מקבלת המשפחה שלך את העיסוק באופנה?
"ההורים שלי מאוד מפרגנים", היא אומרת. "אימא שלי היתה מעדיפה שאני אלך ללמוד מקצוע ריאלי ושתהיה לי תעודת בגרות טובה, כי אני לא תלמידה טובה. אבל היא נרגעה אחרי שהיא שמעה מהמורות שלי לאמנות שאני מאיירת טובה, וגם משירה (ברזילי, א"י), שאמרה לה שאני מוכשרת".
רן כץ, עיתונאי אופנה, בן 16, תל אביב
עד לפני כשנה, חלם רן כץ להיות שחקן תיאטרון בברודווי. "אבל אחרי שמונה שנים של חוגי דרמה, זה לא התקדם לשום מקום", הוא אומר השבוע בהשלמה בוגרת. לפני כשנה החל לפתח תחביב נוסף, כתיבה. תחילה ככתב צעיר ב"מעריב לנוער", ובהמשך באתר החדשות לצעירים "פרוגי".
בנובמבר האחרון נשלח מטעם האתר לסקר את השטיח האדום בשבוע האופנה TLV, ומצא את עצמו מראיין את מעצב האופנה רוברטו קוואלי - ספתח לא רע לקריירה עיתונאית כשאתה רק בן 15. "את מסיבת העיתונאים עם קוואלי הפסדתי כי הייתי בבית הספר, ובערב התצוגה הצלחתי לדבר איתו מספר דקות. שאלתי אותו קצת על הביקור בארץ ועל הקולקציה. לא תיארתי לעצמי שאצליח בכלל לדבר איתו".
מאז הוא כותב על אופנה, בעיקר מסקר קולקציות ומגמות חדשות, ומקיים ראיונות מצולמים עם סלבריטאים בתצוגות שאליהן הוא מוזמן. הנאיביות שנסוכה על פניו, מאפשרת לו לרכך את המרואיינים ולקבל תשובות לשאלות ישירות מאוד. "הסלבס מסתכלים עליי כמו על ילד שמסתובב להם בין הרגליים", אומר כץ. "הם אומרים לי שאני מאוד חמוד. אני מקווה לנצל את זה לטובתי ולשמור על קשר עם אנשים בתעשייה". בין מעצבי האופנה הישראלים שהוא מציין לחיוב נמצאים אלון ליבנה, דורית בר אור ויוסף, אותם כבר הספיק לראיין. "יוסף היה הכי נחמד", הוא מספר. "עשה רושם שהוא מאוד חיבב אותי" (יוסף בתגובה: "הוא ילד מקסים ומדהים").
וכך, בזמן שחבריו לתיכון הכפר הירוק היו עסוקים ברביצה על חוף הים, כץ, שעולה לכיתה י"א, העביר את החופש הגדול בקייטנת סטיילינג לבני נוער שהתקיימה בשנקר. לדבריו, הסיבה שנרשם לקייטנה היתה בעיקר חברתית. "רציתי ללמוד עם בני נוער שיש להם תחומי עניין זהים לשלי", הוא אומר. "היו לנו מרצים מדהימים, כמו הסטייליסט יונתן פרימרמן, העיתונאית דפנה לוסטיג ועורכת האופנה טל אלבלנסי-פרבר". בעתיד, הוא אומר, הוא מתכנן לפנות ללימודי אופנה, ובינתיים הוא כבר החל לפעול כסטייליסט, למשל בהפקות אופנה למגזין האינטרנט לגברים בויפרנד.
כמה בנים היו איתך בקורס?
"הייתי הבן היחיד. וזה די הפתיע אותי, כי ציפיתי שיהיו יותר בנים שמתעניינים באופנה".
איך מתייחסים החברים שלך לתחביב-קריירה שלך?
"אני משתדל להקיף את עצמי ביחס אוהד ובאנשים פתוחים ומקבלים. אני אוהב לחשוב שאני משנה את הגישה לאופנה בבית הספר. יש לי אומץ להתלבש מיוחד ולא כמו כולם. אני מאמין שברגע שאתה בטוח במה שאתה לובש - זה יוצא הכי יפה והכי נכון".
הגר לנדסמן, מעצבת אופנה, בת 16, חיפה
מגיל צעיר מאוד ידעה הגר לנדסמן שהיא רוצה להיות מעצבת אופנה. כילדה, היא מספרת, היתה הולכת עם אמה ורוכשת בדים, ומשם לתופרת, שיצרה לה את הפריטים שהיא רצתה במיוחד. "תמיד אהבתי בגדים מעניינים ומיוחדים. כאלה שאין לאף אחד אחר", היא מציינת. הוריה, מעצבי המוצר דורית ושרגא לנדסמן, עודדו אותה להתפתח בגזרה זו, ובכיתה ח' כבר נרשמה לנדסמן ג'וניור ללימודי תפירה פרטיים אצל תופרת בחיפה. "התחלתי בחצאית ומשם המשכתי לתפור לעצמי שמלות וז'קט עם בטנה, שזה פריט מאוד מסובך לעשייה", מספרת לנדסמן.
בכיתה י' החלה לנדסמן ללמוד במגמה לעיצוב אופנה בתיכון ויצו חיפה, שם היא לומדת לצד תפירה, גם איור אופנה, תוכנות פוטושופ ואילוסטרייטור, ותולדות האמנות. "גיליתי שחשוב מאוד ללמוד תולדות האמנות, כי אז אתה מגלה את מקורות ההשראה של מעצבי האופנה הגדולים. פתאום אתה מבין מאיפה ההשראה שלהם הגיעה". לדבריה, היא טרם החליטה אם כשתגדל תרצה להיות מעצבת אופנה או מעצבת טקסטיל, כיון שהיא מוצאת את עצמה מתעניינת הרבה יותר בחומר. "כשאני מעצבת אני מתחילה קודם כל מהבד. רק אחרי שאני רוכשת בדים אני יודעת מה אעשה איתם. לא להפך".
למרות שהיא לומדת בסביבה פתוחה לאמנות ולאופנה, לנדסמן מרגישה חריגה בנוף. "לפעמים אני מרגישה שהבגדים שלי לא מובנים", היא אומרת. "אולי כי אני אוהבת ללבוש דברים מיוחדים, עם הרבה מלמלה וצבע. לחברות שלי קשה לפעמים להבין את הטעם שלי, אבל לא אכפת לי".
לא אכפת לך?
"אכפת לי, וגם חשוב לקבל ביקורת, אבל בינתיים אני עושה רק דברים שאני אוהבת, בעיקר לעצמי וקצת לחברות".
איזה מעצבים נותנים לך השראה?
"זה משתנה. עכשיו אני מאוד אוהבת את ז'יל סנדר וגיליתי מעצב בשם כריסטוף ג'וד שמאוד מעניין אותי".
ובארץ?
"אם אני שומעת על מישהו ישראלי מעניין אז אני מסתכלת, אבל אני פחות מכירה מעצבים ישראלים".
