שונאת את הלחץ הזה, לא מצליחה להפיק מזה שום הנאה ובעיקר נמאס לי לעשות סיבובים בכפר גלעדי. אם בכל יום רגיל אני מוצאת את עצמי עומדת שעה מול הארון לפני שאני יוצאת, אז בשביל פורים אני צריכה יומיים. חלאס, אין לי כוח לשטויות האלה. תחסכו ממני. אפילו במקום העבודה הפסיקו להשקיע בנו. אגב, הנהלה יקרה, שולחן עם כמה אוזני המן ותחרות תחפושות זה לא איוונט מרטיט כל כך, סורי.
אבל הנה משהו חיובי: פנו אליי מחברת לס ביזנס, שמפיקה מסיבות מאלפות, וביקשו שאעצב ואאייר הזמנה למסיבת נשים שהם עורכים לכבוד פורים תחת הקונספט "דאבל דה טראבל". ואני אומרת: מזמן לא נהניתי כל כך לאייר משהו. האמת, כל הסיפור הזה מפיח בי תקווה שאולי בפורים הקרוב הספיריט האבוד ישוב ויתעורר בי החשק הישן להתחפש ולהשתולל. אולי אגרור את בן זוגי למסיבת הלסביות ואלביש אותו כמו אישה. לייק!
ההזמנה:
