כמו כל קורבניסטת אופנה, גם אני לא יכולה שלא לשלוט בשרירי הארנק שלי כשאני נחשפת לפריט בעל ניחוח מגה טרנדי כלשהו. ביום רביעי יצאתי לסיבוב סוכני בדים תל אביבי ונפלתי על חנות יד שנייה ראויה אך יקרה בהחלט, ברחוב לבונטין. איפושהו, זרוק מעל כל המדפים, איתרה עין הנץ הטרנדולוגית שלי את תיק הקש הראוי הנ"ל. כן, כן, אתם לא טועים, כולו עטוף ומרושת בחוטי רפייה בצורת ירקות. אני כזאת וורקוהולית היסטרית. המחשבה הראשונה שעברה בראשי המרושש הייתה - בארור שאני קונה את סלסילת הקש מתוצרת פיליפינים הזאת במאה ושלושים ש"ח! ירקות הם ה-טרנד לקיץ 2012 ואני אוכל לטחון אותו בהפקות לאמילי ול-ml!
למי שעדיין לא זיהה את מקורות ההשראה שלי בעניין, אשלח חזרה כחודשיים אל תצוגות הקיץ לשנת 2012. למשל, תצוגת הירקות המפוקפקת להפליא של דולצ'ה וגבאנה, שמתחילים לתת חתיכת פייט ראוי לפראדה בגזרת חוסר הטעם הגובל בגאונות.
והחביבה ביותר עליי: תצוגת "מוסקינו צ'יפ אנד שיק", אחד המותגים החביבים עליי בעולם כולו ואחד מהמותגים האלו שאני לגמרי מרגישה שלא מעריכים מספיק. תיכנסו לארכיון בסטייל דוט קום ותקלטו כמה המותג הזה ראוי. את תצוגת קיץ 2012 הם העמידו על רקע של מעין "חנות ירקות" מאולתרת. גאונות. גאונות.
וכן, בד הסאטן הענוג וזרוע הפרחים המופלא הזה בהחלט מעוטר בגזרים. גאונות
אין לי מה לומר על ההד פיס הזה. גאונות
ומסוג הדברים המיותרים במיוחד שרק אני יודעת: באחד מפרקי "פרויקט מסלול" גרסת אוסטרליה, התבקשו המעצבים ליצור דגמים מפריטים שאיתרו בחנות ירקות. לא אסתטי.
ולא יכולתי להתאפק: אני לא סגורה על זה, אבל אני כמעט בטוחה שזו קורין אלאל שמחלטרת את השיר על העגבניה
