בקרתי את ענבר בביתה החדש בלונדון, בחודש מאי האחרון. היא הייתה בעיצומה של הכנת הקולקציה החדשה לשבוע המעצבים בלונדון, שעתיד היה להתקיים בספטמבר 2011. היא לא הסכימה לספר לי על הקולקציה העתידית ורק גילתה לי שהיא תהיה שונה מהקולקציות הקודמות שהציגה שם.
כשראיתי את צילומי הקולקציה החדשה, הבנתי, כי כל מה שעשתה ענבר בעבר, היה הקדמה לקולקציה זו, שבוודאי תיזכר ברזומה שלה כציון דרך. ענבר מתגלה כאן כמעצבת בוגרת ובשלה, המצליחה לגבש את רעיונותיה לכלל אמירה אמנותית ברורה וצלולה. בכתב היד הייחודי שלה מתערבבים ליריקה, דרמה, הומור ומקאבריות והצירוף של כולם יחד יוצר סגנון מקורי, עצמתי ושובה לב.
שאלתי את ענבר כמה שאלות וביקשתי הבהרות לדברים הסמויים מן העין, כדי שאוכל להבין את עיצוביה טוב יותר. השאלה הראשונה שלי הייתה על אופי הרעיונות ועל מקורות ההשראה שעומדים מאחורי הקולקציה.
הרעיונות לקולקציה האחרונה נבעו מכל מיני אירועים שקרו בזמן האחרון, ביניהם גם השריפה ביערות הכרמל. עסקתי גם בתודעה הקולקטיבית שיש לישראלים, לגבי הקשר שבין מאורעות משמחים לחרדה מפיגועי טרור. היו גם אלמנטים ליצניים/ אליזבתניים שביקשו להשתלב. כולם התחברו אצלי בראש למשהו מגובש, ואני מניחה שזה לא בהכרח יתחבר אצל מישהו אחר. אחד הנושאים שהעסיקו אותי תמיד, הוא חיפוש הגבולות שבין היפה למכוער. אני גם אוהבת לעסוק בנפחים ובחיבור בין רך לקשה.
שאלתי את ענבר אם היא נפרדה מהצבע השחור שאפיין אותה בעבר, הנה תשובתה.
אני מאוד אוהבת שחור אבל גם מאוד אוהבת צבעים. הכל תלוי במוזה שלי. זה בא בתקופות. לפעמים הכל שחור ולפעמים הכל בצבע. לא הייתי צריכה להשתחרר מהצבע השחור כי מעולם לא הייתי מקובעת עליו. אני אחזור לשחור כשארגיש שזה מה שנכון לי.
התעניינתי איך היא מתנהלת מבחינה עסקית ואם היא מצליחה למכור את יצירותיה.
בתחום העסקי, במקביל להזמנות מקנייני אופנה, פתחתי חנות און ליין שנמצאת באתר שלי וגם בפייסבוק. קשה למצוא חנויות שמחזיקות מותגים של מעצבים צעירים ואני רוצה שיהיה קל למצוא את הבגדים שלי ולא אצטרך לשלוח אנשים לחנויות הספציפיות שאני מוכרת בהן, אז פתחתי חנות וירטואלית שמאפשרת קנייה ישירה מהאתר שלי, כך אוכל גם למכור ללקוחה הישראלית. אני גם אוהבת את הרעיון של לקנות הוט קוטור באינטרנט, זה כמו לאכול קוויאר בפיתה... יש בזה משהו מאוד ישראלי, לא?
והנה משהו שענבר סיפרה על שיטות העבודה שלה ועל הדרך שבה היא עובדת על הכנת הגזרות:
את מרבית הגזרות אני מפתחת בדיגום חופשי, כלומר, הבגד נבנה על ידי הנחת הבד ישירות על גבי בובת החייטים. זה נראה לי פחות מעניין לשים בד שטוח על גוף תלת-מימדי, ולכן אני אוהבת ליצור את הדגם ישירות על הגוף וכך יש לבגד קונטור משל עצמו, שהוא נכון יותר ליצירה בתלת-מימד.
ענבר היא בחורה צנועה ולכן היא לא סיפרה לי למשל, שכתבות מפרגנות עליה פורסמו במגזינים נחשבים לאופנה, ובבלוגים מובילים, ושהיא עוררה ענין רב בתעשיית האופנה הבריטית. היא גם לא סיפרה לי שהיא מכרה את דגמיה למגה זמרות כמו: ריהאנה, ליידי גאגא, אסטל וניקי מינאז', וגם לא שאת הבדים לקולקציה פיתחו במיוחד בעבורה במפעל טקסטיל פריזאי יוקרתי שעבד בעבר עם מעצבים הסטוריים כמו קוקו שאנל וכריסטיאן דיור.
- ענבר ספקטור על הבמה בתום התצוגה
ברבים מהדגמים שלה משתמשת ענבר בנפחים פיסוליים הנוצרים בטכניקת אוריגמי ידנית. לכן לקח לה יותר מחצי שנה לעבוד על הקולקציה בסיוע עשרה סטאג'רים, תופרות וגזרנים.
ענבר היא פרפקציוניסטית במלוא מובן המילה, מה שאומר שפחות ממושלם זו איננה בכלל אופציה בעבורה וזה משהו שאני בהחלט יכולה להבין.
והנה הדגמים של ענבר בתנועה, שווה להתבונן.
[youtube=
אז אחרי שתשטפו את העיניים בדגמים המרהיבים , כדאי שתזכרו את השם: ספקטור. ענבר ספקטור. היא עוד תגיע רחוק.
photographs: Tony Wellington
