הטוב
טובה'לה. ואני לא בטוחה שבכלל ראיתי משהו מהתצוגה מבעד לענני דמעות הערגה שעטו על עפעפי. טובה'לה מבחינתי היא כמו לו ריד עבור מוזיקאים. כמו סטיב ג'ובס בשביל חננות הייטק.
היא אייקון והיא אחד מהאנשים שהשפיעו עליי בגדול בדרכי אל המסדרונות האפלים והמטונפים של תעשיית האופנה.
לשבת בשורה הראשונה של תצוגה שלה הרגיש לי מושלם לא פחות מאשר אם הייתי יושבת בשורה עשירית של שאנל. ואין לי שום דבר ציני להגיד בנושא. אני מתה על טובה'לה.
הרע
פספסתי את התצוגה של דורית בר אור. במקום, אספתי קופונים ונפגשתי עם ספקי בדים באזור נחלת בנימין. עוד מעט קיץ והסחורות לא יתקתקו את עצמן.
ככה זה, יש מי שמציג מעל במות שבועות האופנה ויש מי שאוסף בדים על מנת להציג על במות הרשת הקמעונאית של הקניון.
אין לי שום בעיה עם המיקום שלי בסקאלה. מסחרי זה הכי, אחי.
הנערה
טובה'לה יוצאת בפינאלה לצלילי השיר ״חי״. אני ואורנה ננר, עורכת לאישה, באקסטזה של מחיאות כפיים. טוב, היו סביבי נערות נפלאות אתמול.
וככה בקטנה, לסיום, ריאיינתי את סטלה עמר.
