לעתים נדירות בלבד פוגשים באישה המגלמת אידיאלים רבים כל כך: מוצא איטלקי נחשק, אילן יוחסין מפואר, נשיות בשלה ומלאת ביטחון והשפעה כלל עולמית. סילביה ונטוריני פנדי – נצר לבית האופנה היוקרתי ומעצבת בועטת בפני עצמה – היא כל זאת ועוד. ונטוריני פנדי גם מסתובבת בחוג הסילון, עובדת עם קרל לגרפלד על בסיס יומי משחר נעוריה, יוצרת תיקים איקוניים וממוקמת אי שם בצמרת תעשיית האופנה העולמית. אין פלא, אם כן, שבדרך לפגישה איתה אני מלאת חששות ותהיות לגבי אופייה ומזגה. אבל מציאות לחוד: ונטוריני פנדי מתנהלת במוזיאון הרצליה בנינוחות ותוך שיתוף פעולה מלא, ממש כאילו היא חלק מההווי המקומי ולא מהאריסטוקרטיה האיטלקית.
זהו ביקורה השני של ונטוריני פנדי בישראל, ונראה שהיא מוקסמת מההתנהלות המקומית. גם כאן היא מפתיעה, ובמקום לחשוק בסיבוב בכיכר המדינה מביעה רצון לשוב למתחם גן החשמל. "הביקור הקודם שלי היה עם סוזי מנקס (עורכת האופנה של ההראלד טריביון, ה"ש), וכשלקחו אותנו לראות את המתחם התרשמתי מהמעצבים הצעירים. הפעם לקחו אותי לנווה צדק, ושם הבחנתי כי סצינת המעצבים הצעירים שפותחים חנויות קטנות תפסה תאוצה בשנים האחרונות. אני מאוד רוצה לחזור לגן החשמל ולראות איך הוא התפתח מאז ביקורי שם ב-2006". הביקורים של ונטוריני פנדי בארץ אינם מקריים: אחותה מריה-תרזה נשואה לאדריכל הישראלי שי פריש-פרי, וקרבתה לתרבות הישראלית מורגשת בהחלט במהלך השיחה. למוזיאון הרצליה הגיעה לרגל השקת תערוכתו של פריש-פרי, "שדה N 82133", כשהיא מלווה בשתי אחיותיה, מריה תרזה ומריה הילאריה, ובבתה, מעצבת התכשיטים דלפינה. למרות ייחוסן הרם, בנות פנדי מפנות לפריש-פרי את הבמה בשמחה ומסתובבות סביבו בחזה נפוח מגאווה.
סילביה ונטוריני פנדי, 50, מייצגת את הדור השלישי לשושלת אופנה שהחלה ב-1925: סבה וסבתה פתחו חנות למוצרי עור ופרווה ברומא, אך היו אלה אמה וארבעת אחיותיה שירשו את העסק המשפחתי ופיתחו אותו לבית אופנה בינלאומי מצליח הידוע באיכות בלתי מתפשרת ובטכנולוגיות מתקדמות. ב-1965 צירפו חמשת האחיות את לגרפלד – אז מעצב צעיר בנסיקה – לבית האופנה, כדי שייעצב עבורו קו רדי טו וור. "קרל לגרפלד נמצא אצלנו המון שנים, אולי התקופה הארוכה ביותר שמעצב נמצא בבית אופנה כלשהו, וביחד איתו יצרנו את השינוי", מספרת ונטוריני פנדי. "אמי ואחיותיה החליטו לעשות מהפכה – עד אז הכול היה מאוד משעמם: יותר סטטוס ופחות אופנה. אבל הן רצו להילחם בנוהג שלפיו גבר קונה לאשתו בגד רק כדי להראות כמה הוא עשיר, הן רצו לעשות אופנה אמיתית ולשנות את התפיסה של פרווה בעולם".
"לגרפלד מאוד חשוב לפנדי", היא מסבירה. "הוא החל בגיל צעיר מאוד והיה אז אנונימי יחסית – מה שאפשר לו להיות יצירתי וללחום בחוקים הנוקשים שהיו מקובלים קודם בבית האופנה. רק אדם חיצוני היה יכול לחולל את השינוי הזה, וזו רק חלק מהסיבה שלגרפלד היה בורג חשוב בהתפתחות בית האופנה לאורך השנים".
וכמה שנים עוד לפניו בפנדי?
"הוא יישאר עוד שנים רבות רבות".
ונטוריני פנדי למדה עיצוב באיטליה ובלונדון, והחלה את עבודתה בבוטיק פנדי בלוס אנג'לס. ב-1987 לקחו לידן היא ואחותה מריה תרזה את האחריות על קו הצעירים של המותג והקימו את פנדיסימה, שהצליח מאוד. שנתיים מאוחר יותר קיבלה את האחריות על עיצוב האביזרים של בית האופנה. ב-1997 השיקה ונטוריני פנדי את תיק הבאגט (הקרוי כך משום שניתן לשאתו מתחת לבית השחי), שהפך תוך חודשים ספורים לאחד מתיקי ה-It המבוקשים בעולם. התיק המהפכני אף הוביל את פנדי לזכייה בפרס האקססוריז מטעם קבוצת האופנה הבינלאומית בשנת 2000. תיק אחר שהשיקה נקרא ספאי (על שום כיסיו המרובים), וגם הוא מיוצר במהדורה ממסופרת וחביב על ידועניות בכירות כמדונה וג'וליה רוברטס.
"לפני שטסתי לכאן, אכלתי צהריים עם חברה שבעלה אחראי על כתיבת אנציקלופדיה איטלקית. הוא סיפר שבמהדורה הבאה הם מתכוונים לשלב פירוש נוסף לערך 'באגט', הכולל גם את תיק הבאגט של פנדי. אני מאוד גאה בכך. כשאת עושה משהו שאת מאמינה בו, הוא חייב להצליח. כיוון שלא באמת צריך להחליף תיק כל חצי שנה, אני משתדלת להוסיף לכל פריט גם אמירה – כזו שתעניק ללקוחה ערך מוסף. יצרתי את הבאגט בזמן שכל המעצבים רק העתיקו עוד ועוד מאותו דבר. גם כאן רציתי שינוי, רציתי לעצב משהו אחר – תיק ששומר את הידיים חופשיות". בשנתיים האחרונות אחראי התיק פיק-א-בו של פנדי למהפכה נוספת בעולם האופנה – זהו תיק טוט במראה נקי מבחוץ, שבטנתו צבעונית. "זה תיק יותר אישי ופחות מוחצן", מסבירה ונטוריני פנדי, "הוא תואם את התקופה שבה הולכים פחות על סגנון בלינג בלינג. העניין הוא דווקא בחלקו הפנימי".
השנה מציין בית פנדי 86 שנה להיווסדו, ונמצא באחת התקופות הטובות שלו מזה זמן רב. קולקציית קיץ 2011 סיפקה משב רוח רענן וקליל, המנוגד לחזות הכבדה של יצרן מוצרי פרווה ועור. גם הקולקציה לחורף הבא ממשיכה את הקו הצעיר והחדשני, ומשתמשת בתבונה בעור ובפרווה האיקוניים כטקסטיל לכל דבר. "אני חושבת שהיינו נאמנים ל-DNA שלנו", אומרת ונטוריני פנדי, "עשינו את מה שאנחנו יודעים, מבינים בו ורגילים אליו". למרות מכירת מניות המותג לחברת LVHM לאחרונה, מעמדה ותפקידה לא השתנו. לצד עיצוב התיקים והאביזרים היא מופקדת כיום גם על עיצוב אופנת הגברים של פנדי, וביחד עם לגרפלד – על עיצוב אופנת הנשים. לאחרונה החלה לעצב גם קולקציית בגדי ילדים, שהפכה ללהיט מסביב לעולם.
את מעצבת את קולקציות האקססוריז והגברים, ולא מזמן התחלת לעצב גם קולקציית פנדי לילדים. מדוע זקוק בית האופנה לקו ילדים?
"הרצון לעצב קו ילדים נולד לפני כארבע שנים ממניע אישי. בתי הודיעה לי שהיא בהריון, ורציתי להפתיע אותה עם כמה פריטים. התחלתי עם בקבוק ועגלה, וכשפניתי לחברה יפנית בשם אפריקו שתייצר אותם הסבירו לי שאני צריכה לעצב לפחות 12 פריטים. וכך עשיתי. לאחר שבתי ילדה התחלתי לעצב גם בגדים לתינוקות, ולפני שנה הקולקציה התרחבה עד לגילי 12. נכדתי בת שלוש, ואני מרגישה שהקולקציה מתבגרת יחד איתה".
בסוף הפגישה אני מגלה כי הצד הישראלי של משפחת פנדי מחפש עתה נכס לרכישה בארץ. ונטוריני פנדי עצמה מגלה התלהבות נוכח האפשרות, ומשוכנעת כי כך תוכל להגיע בקרוב לביקורים נוספים. למעשה, היא מתכננת להגיע שוב כבר באוגוסט הקרוב. "אני יודעת שחם ולח מאוד באוגוסט", היא מחייכת, "אבל בשבילי זה מזג האוויר המושלם".
