תמיד חלמתי לטוס רק עם כרטיס אשראי ואייפון, כי בתכלס זה כל מה שאני צריכה
אני לא איזה ג'ט סטר שעפה לה בעולם ממקום למקום , אין לי סט מזוודות של לואי ויטון ולא תיק ברקין של הרמס אבל בשדה אני תמיד חלק מסצינה קולנועית בה כל האופציות פתוחות והעתיד לא ידוע , תמיד חלמתי לטוס רק עם כרטיס אשראי ואייפון, כי בתכלס זה כל מה שאני צריכה ורצוי שהכרטיס יהיה ללא גבולות כמו השמיים .
שנייה לפני שכולם מתעופפים פה לחופשת פסח אני החלטתי לפענח את האובססיה הקשה שלי עם שדות תעופה ומטוסים ,מאז הטיסה הראשונה לשוויץ בגיל 6 אני מכורה לחוויה ,האנונמיות שלנו בתוך העומס המטורף הזה משאירה מקום לדמיון לעוף ,זה לא שאני אוהבת לטוס כי ת'אמת אני חרדתית ויש לי פחד נוראי מטיסות ,וגם לא שאני אוהבת להוריד נעליים וללכת יחפה בשדה בזמן שבודקים אותי , זה לא המציאות שמרגשת אותי אלא הפנטזיה שיש בה כל כך הרבה קסם ישן.
