אם יצא לכם פעם לעיין ב"חוקי החיים של מרפי" אולי אתם זוכרים את המשפט הבא: "כל דבר רע שיש לו סיכוי להתרחש - אכן יתרחש". לא זוכרים? ומה בקשר למשפט "הסיכוי שעוגה עם קצפת תיפול על הצד של הקצפת, גדול ככל שהשטיח יקר יותר", שזה בערך אותו הדבר רק מתחום הגורמה? זוכרים? אז הנה הגירסה הפרטית שלי, תוספת חינמית לחוקי מרפי: אם המחשב צריך לשבות - הוא יעשה את זה בזמן הכי לא מתאים שאפשר להעלות על הדעת!
כל זה התחיל ממשהו די פשוט שנראה לי שאוכל להתמודד אתו בקלות: העכבר שלי (לא זה שבבית אלא זה שבמחשב) נדם בבוקר יום ששי האחרון.
הרבה יותר קל להסתדר עם עכבר כזה
הלחץ במערכת אקסנט מגיע לשיאו, מייל רודף מייל, העלייה לאוויר כבר לקראת הספירה לאחור והשאלה הבוערת "מתי את כבר מעלה את הפוסט שלך לבלוג?", מגיעה בתכיפות של מייל לדקה. ואני? אני תקועה עם עכבר שלא עושה סימן חיים. מנסה עזרה מרחוק עם עודד בהולנד והאינטרנשיונל רסקיו מניב רק תוצאה חלקית שגורמת לשביב התקווה שניצת להתמוסס כמו חמאה על טוסט חם. אני מנסה את כל הטריקים שאני מכירה, טסה לחנות מחשבים לקנות עכבר חדש, מנסה את הנ"ל בלב הולם וכלום, שום דבר לא קורה! העכבר נדם. מת לגמרי.
איפה הסימן הזה כשצריך אותו?!
ענבל המתוקה, מציעה ברוב תושיה להוריד את הפוסט האחרון מהסטטוס הפרטי, להעלות אותו ל-Xnet והיא כבר תשלים בו את מה שחסר. עוברת שבת ארוכה בלי מחשב, כשאני מסתובבת כמו חתול מסביב לזנב ולא מצליחה להשתלט על העכבר.
ביום ראשון , על הבוקר אני מצלצלת בקול שבור להזמין ביקור טכנאי ומקווה שתוך חצי שעה העכבר השובת יתחיל להתרוצץ כמשוגע. הטכנאי מגיע - הוא משדר בטחון ואמינות, מוציא חוט, מכניס חוט, לוחץ פה, לוחץ שם וכלום. העכבר מסרב פקודה.
ובינתיים מצטרפים לשביתת העכבר עוד אי אלה חלקי חומרה והטכנאי מבשר לי בקול מאוד רציני: "צריך לקחת את המחשב למעבדה". מרגע זה והלאה אני מצלצלת כל עשר דקות לשאול לשלום המחשב ומקבלת את תשובת המחץ "עדיין עובדים עליו". בסוף היום מתבררות לי התוצאות העגומות: הדיסק הקשיח פגום, המאוורר לא פועל, כרטיס המסך מקרטע ובקיצור למחשב שלי אין תקווה. המסקנה: אני צריכה לקנות מחשב חדש! אז זהו, מאתמול יש לי מחשב חדש, ואתו מגיעה מערכת הפעלה חדשה - חלונות 7, תוכנת אופיס 2010 חדשה לגמרי שאני לא מכירה בכלל, ואני צריכה להתמודד עם כל זה ומהר. זהו הפוסט הראשון שנכתב במחשב החדש ואם אתם מצליחים לקרוא את הכתוב - אז כנראה שעברתי את טבילת האש מבלי להירטב יותר מדי. ואם עד עכשיו לא האמנתי לחוקי מרפי אז עכשיו אני כן.
והנה עוד חוק מרפי לסיום: "לטעות זה אנושי - אך כדי לפשל באמת צריך מחשב".
כל הציטוטים מתוך "חוקי החיים של מרפי". לקטו וערכו: ענבר צילקביץ ואליהו זערור, מו"ל: רקפת, הוצאה לאור בע"מ, 1999
