לא, אלה לא נעלי צבא, אלו דוקטור מרטינס לימיטד אדישן משנת 1998. הן שלי משנת 1999 והיום מתחיל תהליך פרידה קשה.
בערך מגיל 11 נעלתי דוקטור מרטינס. אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותן בגיליון אינטרווי משנת 1992. חשבתי שאין דבר יותר מושלם מהן.
באותן שנים אקסל רוז נעל דוקטור מרטינס ולבש מכנסי רכיבה של אופניים, ואני התאהבתי קשות.
כשלמדתי צילום בתיכון, המשימה הראשונה הייתה דיוקן עצמי, אז צילמתי את הזוג שהיו לי אז - שמונה חורים קלאסיק, ואפילו יצא שגם פירסמו את התמונה במגזין אמנות. היה לי ברור שנעליים הן הגדרת אישיות מתומצתת, ושמגפי הפועלים / הצבא / הנעליים של הילד עם הקרסוליים העקומות הן בחירה מודעת בהגדרת האישיות שלי.
אבל כל העניין עם הדוקטור לא ממש קשור לטרנד, אלא יותר למחוייבת ולמערכת יחסים ארוכה ואמיתית. הזוג הזה ספציפי היה איתי כשגרתי בקיבוץ, ואז בניו יורק, ואז בסופת השלג הכי מופרעת שראיתי בחיי. הן איתי עם שמלת ערב או ג’ינס קרוע, הן איתי בקיץ ובחורף ולמזלי הזמן עושה להן לוק שאי אפשר לקנות בכסף.
היום אני נפרדת. אחרי 12 שנים אני מחפשת את הזוג הבא. של הדוקטור כמובן.
