חובבות הסגנון, ובעיקר הצרפתיות, נועלות מוקסינים ללא גרביים. זו כשלעצמה סיבה טובה מספיק לקנות מוקסינים איכותיים מעור. בחברת ג'יי אם ווסטון מגיע מחירם של המוקסינים ל-600-250 יורו, ונוסק ל-2,000 יורו ויותר כשהן עשויות מעור קרוקודיל (הזמנה מיוחדת עלולה להגיע עד כ-3,000 יורו). החברה הצרפתית הוקמה בסוף המאה ה-19, ובשנות ה-20 של המאה הקודמת החליט אחד ממנהליה לאמץ שיטת תפירה כפולה וייחודית לחיבור בין הסוליה לגפה – שיטה שבה משתמשים עד היום.
בשנות ה-60 נעלו את המוקסינים סטודנטיות פמיניסטיות בפריז ובתחילת שנות ה-80 אימצו אותם התיכוניסטיות, אך הסניקרס ונעלי הספורט האורבניות דחקו אותם מהמלתחה. בשנים האחרונות חוזרים המוקסינים לאופנה: בחנות הקונספט הפריזאית קולט אפשר להזמין נעליים של החברה שעוצבו על ידי אמנים, מעצב האופנה ז'אן ז'ק קסטלבז'ק מייצר שם מוקסינים בצבעי המותג שלו, וזה כמה שנים שמעצב הנעליים מישל פרי הוא מנהלה האמנותי של ג'יי אם ווסטון. בביקור שערכתי במפעל המחודש של המותג בלימוז' למדתי לא רק איך מייצרים נעליים איכותיות, אלא מדוע מחירן יקר כל כך.
העיר לימוז', בירת אזור לימוזין במרכז צרפת, ידועה בעיקר בזכות בתי החרושת שלה לכלי חרסינה יוקרתיים. אבל באזור מגדלים גם פרות מעולות לבשר, שעורן משמש את תעשיית העור שהתפתחה באזור בסוף המאה ה-19. מפעל הנעליים היוקרתי של ווסטון הוא אחד הידועים שבסביבה. אודט מסטודיו העיצוב, שליוותה אותי בביקור, מסבירה שרוב העבודה במפעל נעשית ביד. תפירת נעל אחת דורשת לפחות 150 פעולות שונות: לכל דגם חדש מכינים, ידנית, תבנית עץ לכל מידה עם שבע אפשרויות רוחב, ובארכיון שלהם מצויים כיום כ-150,000 מודלים.
סודות המפעל
- הסיור מתחיל בחדר העורות המיועד לסוליות. העורות מגיעים מאגף עיבוד העור האחרון באירופה הפועל בשיטות מסורתיות ומשתמש בחומרים טבעיים לעיבוד ולצביעה. רק החלק העליון של עור הפרה מתאים לסוליות. אחרי שמסירים את השערות, העור נשמר במשך כחודשיים בתמיסה מחומרים טבעיים הסופגים את הריח ומעניקים לו את צורתו.
- אחרי שטיפה נשלח העור לייבוש בין קליפות עץ לבנה למשך תשעה עד 12 חודשים. הגפה עשוייה בדרך כלל מעור עגלים המגיע מאיטליה. עורות של קרוקודיל ויען מגיעים מחוות גידול בפלורידה.
- ייצור הנעל מתחיל בבחירת עור הגפה. החיתוך שלו, החירור, התפירה וההדבקה נעשים ביד.
- חיבור הגפה לסוליה הפנימית נעשה בתפירה כפולה. כדי שהקשרים לא יבלטו, מחליקים אותם בעזרת פטיש.
- בשלב זה מכסים את החלק העליון של הנעל בפלסטיק שקוף כדי למנוע פגיעה.
- את הסוליה הפנימית ממלאים בתרכובת של שעווה ודבק, ולחיזוק מוסיפים פיסת עץ גמישה הנמצאת בקו החיבור שבין העקב לסוליה.
- העקב מורכב מכמה שכבות של עור עבה. בסיום מחברים את הסוליה החיצונית לסוליה הפנימית בתפירה נוספת. אחרי בדיקה של איכות העור בגפה, הוא עובר שימון להגנה ולהברקה.
- תתחדשו!
