"די, אני לא יכולה יותר. הסיוט הזה פשוט לא נגמר" (אוגוסט רק התחיל וכבר...)
"לא יאומן איך משפחות על ילדיהם קמים בבוקר ומחשבים כיצד לשרוף את היום. פשוט בזבוז משווע של משאבים, זמן וכסף".
"תעשי חשבון. את קולטת כמה כסף הוצאנו החודש על קייטנות ובילויים?
אוקיי, הבנו, חופש גדול
היסטריית החופש הגדול בעיצומה וכאמור, אוגוסט החם ונטול הקייטנות רק התחיל. באמצע מסכת הקיטורים והיללות שלי עם חברותיי לצרה, נכנס הבעל הביתה. הוא כנראה שמע את קטעי הדברים, שכן שעתיים לאחר מכן, בזמן שהילדים השתוללו בחדר, ממאנים להכיר בעובדה שהלילה ירד לעולם, הוא שאל אותי:
"תגידי, את לא חושבת שאת מגזימה קצת עם הקיטורים שלך? אוקיי, הבנו, חופש גדול. כולם באותה סירה. אולי כדאי שתתחילי לשנות כיוון מחשבה, לחשוב חיובי? הוא ביקש ממני משהו טבעי, שמבקשים מאיתנו ליישם מגיל צעיר: לראות את הטוב, לשנות כיוון חשיבה.
במחשבה שנייה, הוא צודק. איך אני יכולה לחנך ילדים לחשיבה חיובית אם לא סיימתי לחנך את עצמי? אני יכולה לשבת עכשיו, לרטון ולהכין רשימה ארוכה ושחורה על הצרות של החופש הגדול. הם כולם בבית ולכן החיכוכים והוויכוחים ממריאים - אין מספיק כסף לבריכות ולקניות מדי יום. נשים חייבות לעבוד כרגיל ואין חופשה מהעבודה ולכן אני מבלה איתם בחלק מהימים וערה בלילות, כדי להדביק את הקצב. בנוסף, את יום האתמול ביליתי במוקד הרפואי כי לילד נכנסה אבן חצץ קטנה לאוזן והיה צריך לשלוף אותה החוצה.
התנועה לשינוי כיוון החשיבה
אבל אני יכולה לבחור להסתכל על הצד הטוב של העניין ותאמינו לי, יש הרבה חיובי. כולם בבית, בריאים ושלמים וכל יום כזה, זו תודה לאלוקים ותפילה לעתיד. הבוקר מתחיל נפלא כי הם ישנים עד שעה מאוחרת יחסית, מה שמקל על נשים עובדות, ביניהן עלי.
תראו איך הרוגע מתפשט להם על הלחיים. אין לחץ של לימודים ומבחנים. הם נהנים וכל הורה נהנה לראות את הילד שלו נהנה. הלחץ של החיים מחכה להם מעבר לסיבוב. מגיע להם שיאגרו כוח, שיהיו עוד קצת זמן ילדים נטולי דאגה. בחופש יש להם זמן לעסוק בכל התחביבים שלהם, שלא תמיד יש פנאי לעסוק בהם בזמן הלימודים. הבנות הלכו לחוג תכשיטנות ונהנו מהיצירות המרהיבות שיצרו. הבנים אוגרים כוח לקראת שנת הלימודים הבאה. אתמול הבת שלי המריצה את כולם שאם לא הולכים לבריכה, אפשר לבלות במטבח. הם הכינו ובישלו ולכלכו ונהנו ובתוך כל הבלגן זכרו להכין לאמא שלהם כריך עסיסי טעים ולהגיש לה אותו לשולחן, עם הרבה אהבה.
מתי בסתם יום של חול יש להם זמן לחשוב על זה? ובתוך המהומה, בת הארבע רוקדת, פשוט רוקדת ושרה ברוב אושר ואפילו יוני לא שבר את המשקפיים מזה שבועיים. ואפילו הזמינו אותי לבוא להתארח בשבת הקרובה עם כל הילדים - יציאה מרעננת לכולם.
אז במקום להיות הורה מתמוטט, אין ברירה. כרגע עדיין לא עבר החוק שיקצר את החופש הגדול, אבל אולי צריך להקים בינתיים תנועה של שינוי כיוון החשיבה לגבי החופש הגדול.
