זה קרה בצהרי יום חמישי, כמה ימים לפני שהילדים יצאו לחופש הגדול. דניאלה (שם בדוי) בת האחת עשרה חזרה מעוד יום בבית הספר. כשנכנסה לרחוב הצדדי השקט המוביל לביתה, המתין לה גבר זר שאחז בה וגרר אותה לאחת החצרות, תוך איום שיפגע בה אם תתנגד. האיש הפשיל את מכנסיו ובעודו מנסה לבצע את זממו, עבר כלב והחל לנבוח עליו. הפדופיל נבהל ונמלט מהמקום. הילדה המפוחדת רצה במהירות לביתה וסיפרה לאביה, שמיהר להגיש תלונה במשטרה. שעה אחרי כבר יצא מייל להורי בית הספר והופץ גם בקרב הורים בבתי הספר האחרים בשכונה. קבוצות הוואטס אפ המקומיות געשו. כמה שעות אחרי, כבר הופצה תמונתו של האיש כפי שנקלט במצלמות האבטחה בבתים הסמוכים למקום האירוע וזוהה על ידי הילדה. אך האיש עדיין לא נתפס.
לא זזים מהילדים
למחרת מיהרו ההורים להצמד אל ילדיהם ולהפקיד אותם בידיו הבטוחות של השומר בכניסה לבית הספר; המורים שוחחו איתם על כללי זהירות ב"חופש הגדול" בכלל ועל כללי בטיחות בנושא זה בפרט ומדריכי הצופים התנדבו ללוות את הילדים לבתיהם בתום יום הלימודים. ההורים הנחו את הילדים העצמאיים יותר שילכו בחבורות, שיהיו עירניים, שלא ידברו עם אנשים זרים, גם אם עוצרים לשאול אותם שם של רחוב ושאם משהו קורה, שיצרחו חזק וימהרו לדווח. לקטנים חזרו ואמרו שאסור לדבר עם אנשים זרים, גם אם הם נחמדים ומציעים סוכריות (למרות שהמציאות לצערי הרב, מוכיחה לנו שכשמונים אחוז מעברייני המין מוכרים לילד ולמשפחה). אפילו בת ה-13 שלי איחסנה ברגע אחד את עצמאותה ודרשה ליווי לכל מקום. הרחוב בו קרה המקרה נמצא עשרים מטר מהבית שלי והילדים שלי עוברים בו מדי יום.
זה קרה כאמור חמישה ימים לפני יציאתם לחופש הגדול, החופש לעשות מה שרוצים, החופש להסתובב, לשוטט, ליהנות. מאז הצליחו תושבי השכונה לחזור לשגרה, בת ה-13 וויתרה על שירותינו והילדים חזרו לרחובות והוכיחו שאין כמו זיכרון לטווח קצר. רק לדניאלה והוריה ייקח עוד זמן עד שיצליחו להתחזק מהחוויה המזעזעת הזו.לפני כחודשיים העלה ה'יוטיובר' ג'ואי סלדס, בחור אמריקאי, ניסוי חברתי בו הוא בודק עד כמה האמירה "אל תלך עם זרים" מופנמת אצל ילדים. בסרטון שהפך לוויראלי מהר מאוד, ניגש סלדס לשלוש אמהות בגינות שעשועים שונות ושואל אותן כמה פעמים הן אמרו את המשפט הזה לילד שלהן. התשובות היו זהות. "המון פעמים", הן אמרו. ואז הוא מבקש מהן לקחת חלק בניסוי שלו, בו הוא יוכיח להן שתוך דקה הילד שלהן יאחז את ידו של סלדס ויתלווה אליו. האמהות גיחכו בביטחון 'אין סיכוי'. התוצאות מטרידות במיוחד.
מי זה בעצם מישהו זר?
הסרטון הזה יושב על הפחדים הכי גדולים שלנו כהורים, אבל דווקא בגלל זה, אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יפתחו שיקול דעת ואחריות אישית, כדאי לא להשען על משפטים עלומים כמו 'אל תדברו עם זרים'. הם בעיקר לא אפקטיביים. כי מי בעצם נחשב אדם זר? ומה עם האיש הזה שאמא צוחקת איתו בתור בסופר, הוא גם זר? וחוץ מזה, מה אם אני הולך לאיבוד ואני צריך עזרה? כל הזרים מסוכנים?
כשאנחנו אומרים רק מה "לא", אנחנו נוטעים את הפחד בלי היכולת לייצר מנגנוני הגנה אפקטיביים. ה"לא" לא נשאר במודע. לכן, לצד מה "לא", דברו איתם על מה "כן". ה"כן" הוא מעשי. "אם מישהו מדבר איתך, תבוא מיד ותגיד לי".רוב הילדים נוטים להיזהר מזרים שנראים מרושעים או מפחידים, אבל האמת היא, שרוב הפדופילים הם אנשים עם מראה רגיל ורבים יוצאים מגדרם כדי להיראות ידידותיים לילדים. לכן, במקום לשפוט אדם לפי מראה, למדו אותם לשפוט אנשים לפי מעשיהם. עודדו אותם לסמוך על האינסטינקטים שלהם. למדו אותם שאם מישהו גורם להם להרגיש לא נוח, בין אם הוא זר או לא, גם אם הם לא יכולים להסביר למה, הם צריכים ללכת משם מיד.
ומה באמת קורה אם הילד לבד וצריך עזרה? הנחו אותם לפנות קודם לאדם במדים, כמו שוטר, מאבטח או עובדים בחנות. אם אין כאלה, אז סבא וסבתא, נשים ואנשים עם ילדים יוכלו לעזור. ושוב, הזכירו להם על אינסטינקטים: אם אין להם הרגשה טובה לגבי אדם מסוים, הם צריכים לפנות למישהו אחר. אנחנו כנראה לא נצליח לבער את הרוע מהעולם ולעולם לא נבין מה מביא אנשים להרוס ברגע חיים תמימים של ילד או ילדה ויש סיכויים די גבוהים שגם לא נוכל להגן על הילדים שלנו כל הזמן, אבל כן נוכל לחזק בהם את היכולת לסמוך על האינטואיציה שלהם ולצייד אותם בשמירה על הטיפים האלו, שיעזרו להם להרגיש בטוחים יותר.
